הומארה סאווה

הומארה סאווה
	הומארה סאווה, 2011
מידע אישי
לידה	6 בספטמבר 1978 (בת 46); פוצ'ו, יפן
גובה	1.65 מטרים
עמדה	קשר
נבחרת לאומית כשחקנית
	יפן
	מאזן מדליות
מתחרה עבור יפן
המשחקים האולימפיים
גביע העולם בכדורגל נשים

הומארה סאווה (ביפנית: 澤穂希;‏ נולדה ב-6 בספטמבר 1978) היא כדורגלנית עבר יפנית ששיחקה בעמדת הקישור. סאווה, ששימשה כקפטנית הנבחרת בזכייה בגביע העולם 2011, נחשבת לכדורגלנית היפנית הטובה בכל הזמנים.^[1]

זהו שם יפני; שם המשפחה הוא Sawa.

קריירה

הומארה סאווה נולדה בספטמבר 1978 בעיר פוצ'ו, המהווה פרוור של טוקיו. כבר בגיל 12 היא החלה את הקריירה המקצוענית שלה, כשחתמה בקבוצת "יומיורי בלזה" מליגת העל היפנית. ב-6 בדצמבר 1993, במסגרת אליפות אסיה, כשהיא בת 15 בלבד, ערכה סאווה את הופעת הבכורה שלה בנבחרת. באותו משחק, נגד נבחרת הפיליפינים, היא כבשה רביעייה והובילה את נבחרתה לניצחון 0-15.

בשנת 2001, לאחר מספר שנים בליגה היפנית, עברה סאווה ל"אטלנטה ביט" מליגת ה-WUSA האמריקאית שנוסדה באותו הזמן. היא כבשה את השער הראשון בתולדות הקבוצה, ועזרה לה להעפיל לפלייאוף בכל אחת משלוש העונות בהן התקיימה הליגה. לאחר פירוק הליגה ב-2003, חזרה לליגה היפנית, ושנה לאחר מכן זכתה בתואר "כדורגלנית השנה באסיה" מטעם קונפדרציית הכדורגל של היבשת.

ב-24 בספטמבר 2008, הצטרפה סאווה לקבוצת "וושינגטון פרידום" מהליגה האמריקאית החדשה, ה-WPS. היא שיחקה בקבוצה שתי עונות, כבשה שישה שערים ולאחר מכן חזרה ליפן כדי להתכונן עם הנבחרת המקומית לגביע העולם 2011.

לפני מונדיאל 2011 נחשבו היפניות לנבחרת בינונית ובעלת סיכויים לא גבוהים לזכייה. למרות זאת, הוגרלה הנבחרת לבית קל, סיימה במקום השני והעפילה לרבע הגמר. ברבע הגמר פגשו היפניות את נבחרת גרמניה, שנחשבה למועמדת הבולטת לזכייה. לאחר משחק צמוד, ההכרעה עברה להארכה, בה ניצחה יפן 0-1. את חצי הגמר, צלחו היפניות בהצלחה כאשר ניצחו את שוודיה 1-3, במשחק בו סאווה כבשה את השער השני.

ב-17 ביולי, במשחק הגמר, פגשה יפן את הנבחרת הטובה בעולם על פי דירוג פיפ"א - ארצות הברית. שלוש דקות לסיום ההארכה, כשארצות הברית מובילה 1-2, כבשה סאווה את שער השוויון לאחר בעיטת קרן. בדו-קרב הפנדלים, גברו היפניות 1-3 על האמריקאיות וזכו בגביע ההיסטורי. סאווה הקפטנית, זכתה בתואר מלכת השערים ובתואר השחקנית המצטיינת של הטורניר.

מספר חודשים לאחר מכן, ב-9 בינואר 2012, זכתה סאווה בפרס כדור הזהב של פיפ"א, המוענק לכדורגלנית המצטיינת בעולם באותה שנה. היא קיבלה 28 אחוזים מקולות המצביעים, וגברה על מרטה הברזילאית (17.28% מהקולות) ועל אבי וומבאך האמריקאית (13.26%).^[2] באותה שנה, היא הייתה חלק מסגל הנבחרת שזכה במדליית הכסף באולימפיאדת לונדון, לאחר הפסד 2-1 בגמר נגד ארצות הברית. לאחר האולימפיאדה, הודיעה סאווה על פרישתה מכדורגל בינלאומי.^[3]

כמעט שנתיים לאחר הפרישה, חזרה סאווה לנבחרת, והובילה את יפן לזכייה ראשונה באליפות אסיה. שנה לאחר מכן, היא נכללה בסגל הנבחרת לגביע העולם 2015 שנערך בקנדה, ובכף הפכה לאדם הראשון שמשתתף בשישה גביעי עולם שונים (ביחד עם פורמיגה הברזילאית). בטורניר עצמו, שימשה סאווה בעיקר כשחקנית ספסל, ואילו נבחרתה זכתה להגיע לגמר שני ברציפות. בגמר עצמו, עלתה סאווה כמחליפה בדקה ה-33, אך היפניות הפסידו 5-2 לארצות הברית. ב-16 בדצמבר 2015, הודיעה סאווה על פרישה מכדורגל, בדיוק באותו יום בו פרשה יריבתה וחברתה - אבי וומבאך.^[4] ב-22 שנים בנבחרת יפן, היא שיחקה 205 משחקים וכבשה 83 שערים.

תארים

קבוצתיים

נבחרת

זכייה בגביע העולם: 2011
זכייה במקום השני במשחקים האולימפיים: 2012
זכייה באליפות אסיה: 2014
זכייה במשחקי אסיה: 2010
זכייה באליפות מזרח אסיה: 2008, 2010

ליגה יפנית

אליפות הליגה: 1991, 1992, 1993, 2005, 2006,
2007, 2008, 2010, 2011, 2012, 2013
אליפות הכדורגל הכל-יפנית: 1993, 2004,
2005, 2007, 2008, 2009, 2011
גביע הליגה: 2007, 2013

אישיים

כדור הזהב של פיפ"א: 2011
מלכת השערים של גביע העולם: 2011
השחקנית המצטיינת של גביע העולם: 2011
הנבחרת המצטיינת של גביע העולם: 2011
השחקנית המצטיינת של אליפות מזרח אסיה: 2008, 2010
שחקנית השנה באסיה: 2004, 2008
שחקנית השנה בליגה היפנית: 2006, 2008
נבחרת השנה בליגה היפנית: 1993, 1995, 1996, 1997, 1998,
2005, 2006, 2007, 2008, 2011, 2012