הזרם השלישי (מוזיקה)

הזרם השלישי
Third stream
מקורות סגנוניים	ג'אז, מוזיקה קלאסית
מקורות תרבותיים	1957, ארצות הברית

הזרם השלישי (באנגלית: Third stream) הוא כינוי לסגנון מוזיקה האמור להמצא בתווך בין מוזיקה קלאסית וג'אז, תוך סינתזה של שני הסגנונות. הגדרת הזרם הוצגה ב-1957 על ידי המוזיקאי גונתר שולר. שולר התעקש שלא מדובר בסגנון ג'אז אלא סגנון מוזיקלי נפרד, עם זאת רוב המבצעים שהשתייכו לזרם זה הגיעו משורות מוזיקאי הג'אז. הזרם השלישי שונה מניסיונות לנגינת ג'אז בתזמורת סימפונית, משום שהאלתור מהווה בו רכיב מרכזי.

הזרם השלישי השפיע ברעיונות הסינתזה שבו על מוזיקת העולם שהגדירה עצמה באופן דומה, כעומדת בתווך בין ג'אז לבין מוזיקה עממית מחלקי עולם שונים.

הגדרה על דרך השלילה

שולר ניסה לתקוף את מבקרי הזרם ולהדגיש את ייחודו ובספרו מ-1986 (עמוד 120) הגדיר אותו בניגוד לדעות שנשמעו מפי מבקרים שונים:

הזרם השלישי הוא לא ג'אז עם כלי קשת
הזרם השלישי הוא לא ג'אז המנוגן ב"כלים קלאסיים"
הזרם השלישי הוא לא מוזיקה קלאסית המנוגנת על ידי מוזיקאי ג'אז
הזרם השלישי הוא לא שילוב קטע של מוריס ראוול או ארנולד שנברג במעבר בי בופ ולא להפך
הזרם השלישי הוא לא ג'אז עם צורת פוגה

יצירות בזרם שהקדימו את ההגדרה

שולר טען שהשילוב הראשון בזרם נעשה על ידי בלה בארטוק, כאשר שילב מוזיקת עם הונגרית במוזיקה שלו. הוא נקב גם בשמותיהם של קלוד דביסי וריכרד שטראוס כמי שהלחינו יצירות של "הזרם השלישי".

מוזיקת הרגטיים יכולה להיכלל כ"זרם השלישי" וכך גם המוזיקה של ג'ורג' גרשווין כאופרה פורגי ובס ורפסודיה בכחול. מלחינים נוספים כדריוס מיו, איגור סטרווינסקי ("רגטיים") ודמיטרי שוסטקוביץ' (סוויטות ג'אז ומוזיקה לסרטים) הלחינו מוזיקה שהוגדרה על ידי שולר כשייכת לזרם השלישי.

בשנות הארבעים יצר מוביל הביג בנד סטן קנטון את ה"ג'אז פרוגרסיבי" עבור תזמורתו, שהייתה כמעט בהיקף של תזמורת סימפונית, שהושפע מתזמור קלאסי של מלחינים כגון מוריס ראוול וריכרד שטראוס. קנטון אף ניגן עם התזמורת יצירות של ריכרד וגנר.

יצירה בזרם השלישי לאחר הגדרתו

המבקר סקוט ינאו^[1] כתב שהזרם השלישי החל למעשה רק מסוף שנות החמישים ועלייתו הייתה בד בבד עם צמיחת הג'אז החופשי באותן שנים. הוא מציין את שמותיהם של הטרומבוניסט ג'יי ג'יי ג'ונסון (שאלבומו Perceptions, אותו הקליט ב-1960 יחד עם דיזי גילספי, הוא אלבום "הזרם השלישי" המובהק הראשון), הפסנתרן ג'ון לואיס וכמובן שולר עצמו, כחלוצי הזרם.

בשנת 1956 הקליט מיילס דייוויס עם שולר את התקליט The Birth of the Third Stream. מוזיקאים נוספים שהשתתפו בהקלטת אלבום זה היו ג'ימי ג'ופרה וג'יי ג'יי ג'ונסון.

עוד הקליטו יצירות בזרם זה רביעיית הג'אז המודרני, סטן גץ (באלבום "פוקוס"), דון אליס, גיל אוונס (למשל באלבום Miles Ahead שהקליט עם מיילס דייוויס), ג'ורג' ראסל, דייב ברובק, מייקל ברקר (באלבום Wide Angles), צ'ארלס מינגוס (Epitaph) ואחרים. גם מוזיקאי ג'אז חופשי כססיל טיילור, סאן רע, ראלף טאונר, קולין וולקוט וגלן מור הושפעו מהזרם השלישי.

דמות שונה מעט בזרם היא דמותו של ז'אק לוסייה, שהגיע לא מעולם הג'אז כי אם מן העולם הקלאסי והקליט מספר רב של אלבומים בהם מבוצעת מוזיקה קלאסית (בעיקר של יוהאן סבסטיאן באך) כסטנדרטי ג'אז, וזכה להצלחה מסחרית גדולה יחסית, בניגוד לרוב היצירות בזרם השלישי.

מחשובי הזרם בעת האחרונה ("הדור השני") ניתן למנות, בין היתר, את המוזיקאים אורי קיין וג'ון זורן ואת המלחין הישראלי יצחק ידיד, העורך סינתזה לא רק בין ג'אז למוזיקה קלאסית אלא בינם ובין מוזיקה מזרח תיכונית, פיוטים ועוד^[2], ביצירות כמשל המערה ו"תחנון" שהוזמנה בשנת 2000 על ידי פסטיבל המוזיקה בת זמננו בווינה.

מלחין נוסף, המגיע ממסורת קלאסית ויוצר יצירות המוגדרות כמשתייכות לזרם השלישי הוא הפולני קשישטוף פנדרצקי.

חברת התקליטים ECM מצוינת פעמים רבות כחברת התקליטים העיקרית בה יוצאים אלבומי הזרם השלישי.