החברה הפתוחה ואויביה
החברה הפתוחה ואויביה (באנגלית: The Open Society And Its Enemies) הוא שם ספרו של הפילוסוף קרל פופר שיצא לאור ב-1945 ומקורו בשני כרכים. בספר זה מבקר פופר הן את ההיסטוריציזם של אפלטון, הגל, מרקס ואחרים והן את השאיפה ליצירת חברה סגורה אוטופית. לטענתו, היסטוריציזם אינו יכול להיות בעל תוקף מדעי, מאחר שכמות הנתונים שישנם בעולם רבה מדי, ולא ניתן להכליל את כולם במסגרת תאוריה היסטוריוסופית אחת.
מידע כללי | |
---|---|
מאת | קרל פופר |
שפת המקור | אנגלית |
סוגה | ספרות פוליטית |
נושא | היסטוריציזם, חברה פתוחה |
הוצאה | |
הוצאה | ראוטלג' |
מקום הוצאה | לונדון |
תאריך הוצאה | 1945 |
הוצאה בעברית | |
הוצאה | שלם |
תאריך | 2003 |
תרגום | אהרן אמיר |
מספר עמודים | 818 |
קישורים חיצוניים | |
הספרייה הלאומית | 002310470 |
במבוא לספר כתב קרל פופר כי אם חפצים אנו בקיום הציוויליזציה שלנו, עלינו להיגמל מן ההרגל לבטל עצמנו מפני אנשים גדולים. אנשים גדולים עלולים לשגות שגיאות גדולות. המרקסיזם, למשל, עושה רדוקציה של החברה האנושית לשורת תהליכים כלכליים ותוצאותיהם. אי אפשר לבחון אם תאוריה זו נכונה, שכן כל מה שלא מתאים לתאוריה מוסבר על ידי גורם נוסף שלא התחשבו בו דיו.
השאיפה לחברה אוטופית, טוען פופר, היא שאיפה לחברה שאינה משתנה. אם החברה אוטופית אזי כל שינוי הוא הרעה בהכרח של המצב הקיים. מכאן שיצירת אוטופיה דורשת גם יצירתם של חוקים המונעים שינוי. מכיוון שאף תאוריה חברתית לא יכולה לקבל תוקף מדעי, אזי גם לא ניתן לדעת אם החברה האוטופית המוצעת היא אכן אוטופית. הבחירה באוטופיה, על פי פופר, היא הימור שמחירו כבד, שכן מרגע שנבחרה ה"אוטופיה" שוב לא ניתן לשנותה.
מכאן יוצא פופר להגנת הדמוקרטיה. לטענתו, הדמוקרטיה מאפשרת שינויים מעצם בסיסה, ומתקדמת בהדרגה לקראת חברה טובה יותר. בעולם, המשתנה תמיד, השארת האפשרות לשינוי חברתי פתוחה היא דבר שבהכרח, ואין בה מן הסיכון הכרוך בקבלת מרות אוטופית. השאלה העיקרית בדמוקרטיה לפי קרל פופר איננה איך בוחרים את השליט אלא מה הדרך האפשרית לפטר את השליט במידת הצורך.
הספר תורגם לעברית ויצא במספר מהדורות.
לקריאה נוספת
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- תוכן העניינים וההקדמה באתר הוצאת שלם
- נתן רון, החינוך הפתוח ואויביו - היסטוריה וחינוך בהגותו של קרל פופר, באתר "האייל הקורא", 15 בספטמבר 2004
- שירי לב-ארי, קרל הגדול ואויביו, באתר הארץ, 9 במרץ 2003