הטבח ביהודי פאס (1465)
הטבח ביהודי פאס של שנת 1465 התרחש במרוקו תחת שלטון השושלת המרינית, ובמסגרתו חוסלה כליל הקהילה היהודית של העיר פאס בפרעות שערך המון מוסלמי מוסת מקרב תושבי העיר.
הטבח אירע על רקע הסתה אנטי-יהודית של אימאם מקומי וסברת ההמונים בפאס שהסולטאן המריני מאפשר ליהודים לחרוג ממעמדם הנחות כבני מעמד הד'ימי ולהחזיק בכוח וסמכויות שלטוניות. בעקבות ההסתה פרץ מרד כנגד השלטון המריני, במסגרתו ההמונים המוסלמים פרצו למלאח (הרובע היהודי) בעיר פאס שנבנה זה מכבר, וטבחו בקהילה היהודית הגדולה של העיר. לפי מטייל ארצות מצרי בן התקופה, מהקהילה היהודית בעיר, שמנתה כנראה מספר אלפי נפשות, שרדו 11 יהודים בלבד (6 נשים ו-5 גברים). פרעות אנטי-יהודיות דומות התרחשו בהמשך בערים ברחבי מרוקו. המרד הוביל לנפילת השושלת המרינית ששלטה במרוקו משנת 1244.
רקע היסטורי
עריכהאמצע המאה ה-15 הייתה תקופה של דעיכה עבור השושלת המרינית ששלטה בחלקים נרחבים מהמגרב החל מהמאה ה-13. בשיאה, הגיעה השושלת המרינית לשגשוג כלכלי ותרבותי רב שממנו נהנו גם היהודים, ששימשו כמגשרים בין המרינים לבין השושלות השולטות בספרד. אולם, במאה ה-15 השושלת החלה להיחלש, והמשפחה הווטאסית, משפחה של פקידים שהחזיקו תפקידים בכירים בשושלת המרינית, החלה לצבור כוח על חשבונם של הסולטאנים המרינים עצמם. גורם נוסף שהתחזק על חשבון המרינים היו משפחות השריפים (שריף - צאצא למשפחת הנביא מוחמד), שזכו באופן מסורתי לכבוד ויוקרה עקב ייחוסן לנביא. מאבקי הכוח הפנימיים הללו, הובילו לאי יציבות רבה בממלכה המרינית.
באופן היסטורי תקופות של חוסר יציבות במרוקו הביאו להתדרדרות קשה במצבם של היהודים באזור. היחלשותה של השושלת המרינית הביאה גם היא להתגברות הפגיעות בקהילה היהודית. בשנת 1437 התגלה בקרבת פאס קברו של אידריס השני, חשוב שליטי השושלת האידריסית ומי שנחשב למייסד העיר פאס. גילוי הקבר גרם להתפרצות דתית בעיר פאס עקב אגדות סביב דמותו של אידריס השני. במהלך המאורעות נערכו פרעות בקהילה היהודית שמהלכן מספר קטן של יהודים גם נרצחו. הפרעות גרמו לשליט המריני להעביר את כל יהודי פאס לרובע מסוגר שבנה באזור "פאס אל-ג'דיד", שלימים קיבל את השם מלאח.[1] המלאח בפאס היה הראשון מסוגו במרוקו, אך לימים גם בערים אחרות במרוקו נבנו רבעים מסוגרים עבור יהודים שקבלו גם הם את השם מלאח. כוונתו של השליט המריני בבניית המלאח הייתה כנראה להגן על היהודים, שכן השושלת המרינית הסתמכה עליהם בתפקידי מסחר ודיפלומטיה, אך כתוצאה מהעברתם למלאח, מצבם של היהודים הורע והם היוו מטרה קלה יותר להתקפות.
הטבח
עריכהאת אחד התיאורים המפורטים ביותר לטבח מספק סוחר מצרי בן התקופה בשם עבד אל-באסט, על פי ידיעות שהגיעו אליו מפאס.[2] לדבריו, הטבח התרחש עקב זה שהשליט המריני האחרון, עבד אל-חאק, העניק ליהודים סמכויות ומעמד רב השפעה עד ש"היהודים בפאס השתלטו על המוסלמים". במיוחד הוא נתן סמכויות לחלפן כספים יהודי בשם הארון אל-בטש אותו הוא מינה לסגן וזיר, לאיש סודו, ולפקיד הבכיר ביותר במקומם של הווטאסים, עקב זה שהוא חשב שיהודי לא מהווה איום על שלטונו.
מעמדם המשופר של היהודים היה פגיעה חמורה באסלאם בעיני המוסלמים בפאס. בנוסף נטען שיהודי העליב או הכה אישה שריפית (מצאצאי הנביא מוחמד). כתוצאה מכך כאשר השליט המריני והווזיר היהודי שלו יצאו אל מחוץ לעיר, אימאם מוסלמי שהיה ידוע בהטפותיו נגד היהודים קרא בדרשתו לטבח גדול כנגדם. ההמון יצא לשאר חכמי ההלכה המוסלמים בעיר ולאחר שלחץ עליהם, אישרו גם הם את הטבח. אז נחפז ההמון לרובע היהודי, וערך טבח גדול בהמוני יהודים עד שמכל תושבי המלאח נותרו 6 נשים ו-5 גברים בלבד, וגם אלה נעלמו מהעיר במהרה (התאסלמו או ברחו לערים אחרות). אחד מאנשי פמליית השליט המריני רצח את הווזיר היהודי הארון אל-בטש לאחר ששמע על ההתקוממות בפאס, מתוך כוונה למצוא חן בעיני ההמון. השליט המריני עצמו נתפס ונרצח עם חזרתו לעיר. לאחר מאורעות אלה בפאס, פרעות בעלי אופי דומה כנגד יהודים פרצו ברחבי מחוזותיה של הממלכה המרינית. כתוצאה מהאירועים השושלת המרינית נפלה, ובמקומה עלו לשלטון שליטים שריפים מקומיים ולאחר מכן השושלת הווטאסית.
כותב מוסלמי ממוצא אנדלוסי מוסר גרסה דומה לזאת שמסר עבד אל-באסט, אך עם מספר הבדלים. לדבריו הסיבה לטבח היא שהווזיר היהודי דרש מאישה שריפית תשלום של מיסים והתחצף אליה, וכתוצאה מכך עלו ההמונים ושרפו אותו, ואז עברו לטבוח בכלל הקהילה היהודית בפאס עד שלא נותר שורד אחד.[3]
לא ידוע כמה יהודים היו בפאס באותן שנים, אך ניתן להעריך שמספרם עמד על מספר אלפים. עבד אל-באסט מוסיף שבתקופת השגשוג של המרינים, הקהילה היהודית בפאס פרחה מבחינה מספרית וכלכלית. בטבח דומה ביהודי פאס בשנת 1033 נהרגו כ-6000 יהודים.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- חיים זאב הירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונית: התפוצה היהודית בארצות המגרב מימי קדם ועד זמננו, הוצאת מוסד ביאליק, תשכ"ה, כרך 1, עמ' 291-298.
- Norman A. Stillman, The Jews of Arab Lands: A History and Source Book, Jewish Publication Society, pp. 281-286.
הערות שוליים
עריכה- ^ Jane S. Gerber, Jewish Society in Fez 1450-1700, Brill, 1980, p.19
- ^ חיים זאב הירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונית: התפוצה היהודית בארצות המגרב מימי קדם ועד זמננו, הוצאת מוסד ביאליק, תשכ"ה, כרך 1, 291-298
- ^ ,Mercedes García-Arenal, The Revolution of Fās in 869/1465 and the Death of Sultan 'Abd al-Ḥaqq al-Marīnī Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London, Vol. 41, No. 1 (1978), p. 49.