הטיה לטובת העצמי
הטיה לטובת העצמי (באנגלית: Self-serving bias) היא מונח בפסיכולוגיה חברתית, המתאר את הנטייה של האדם ליחס את כישלונותיו לגורמים ולנסיבות חיצוניים, בעוד את הצלחותיו הוא מיחס לגורמים פנימיים-אישיים.
דפוס ייחוס זה משרת את הדימוי העצמי החיובי של האדם, בכך שהוא מעצים את ההשפעה החיובית של הצלחות, ומצמצם את ההשפעה השלילית של כישלונות. להטיה הסבר מוטיבציוני, לפיו אנשים מעוניינים לקבל אחריות על הצלחות ולהימנע מכך במקרה של כישלונות, וכן הסבר קוגניטיבי, לפיו אנשים נוטים להשקיע מאמצים רבים בהשגת מטרתם ולכן מייחסים את ההצלחות לגורם פנימי ("השקעתי ולכן הצלחתי"), ואת הכישלונות לגורם חיצוני ("השקעתי, אך גורם שאינו תלוי בי הכשיל אותי").
הכתם העיוור של ההטיה
עריכהאנשים מתקשים להודות בקיום ההטיה הזו, אף על פי שאנשים מזהים את ההטייה הזו בקלות אצל אחרים. הם מסוגלים לכעוס כשהם שמים לב להטיה הזו אצל השני, אך עם זאת לא לשים לב לקיום ההטיה אצלם.[דרוש מקור]
בתרבות הפופולרית
עריכהבתרבות הישראלית, נודע הפתגם העברי כי "להצלחה אבות רבים אך הכישלון יתום הוא". פירושו הוא שאנשים אוהבים לקחת תחת אחריותם מעשים שגררו עימם תוצאות חיוביות, אך מסירים מעצמם אחריות כשמדובר במעשים שגררו עימם תוצאות שליליות.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכהאולג קומליק, אגוצנטריות והטיה לטובת העצמי בניהול משא ומתן[1], משאבי אנוש 259-260, עמ' 12–18 (2009).
קישורים חיצוניים
עריכה- יואב אריה לוי, "הכישלון הוא יתום" – האמנם?, 3 בפברואר 2019
כאן מסבירים | למה להצלחה אבות רבים אבל הכישלון יתום? נטע ברזילי כמשל, סרטון בערוץ "תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב
הערות שוליים
עריכה