רשות השידור הפלסטינית
תאגיד הרדיו והטלוויזיה הפלסטיני (בערבית: هيئة الإذاعة والتلفزيون الفلسطينية, באנגלית: Palestinian Broadcasting Corporation, ובראשי תיבות PBC; נודעת גם בשם "רשות השידור הפלסטינית") היא הרשות האחראית על שידורי הטלוויזיה והרדיו הרשמיים של הרשות הפלסטינית. משרדיה יושבים ברמאללה.
| פרטי הערוץ | |
|---|---|
| מדינה |
 הרשות הפלסטינית |
| תאריך השקה |
1 ביולי 1994  |
| שפה | ערבית פלסטינית |
| משרד ראשי | רמאללה, הגדה המערבית |
|
www | |
  | |
הקמה ופעילות
עריכהב-1994, במקביל להקמת הרשות הפלסטינית במסגרת הסכמי אוסלו, החלו שידורי הרדיו של תחנת "קול פלסטין" מאולפנים ביריחו שהיו מחוברים למשדר ברמאללה. לאחר הנסיגה הישראלית הראשונה ב-1995 עברה תחנת הרדיו לעיר רמאללה, שם נבנו עבורה אולפנים חדשים בסיוע האיחוד האירופי. באותה שנה החלו גם שידורי הטלוויזיה מעזה, אולם רק ב-1998 הושלמה התקנת רשת של אנטנות שכיסו את רצועת עזה והגדה המערבית. עד 1998 מומנה רשות השידור הפלסטינית באופן חלקי על ידי ממשלת ארצות הברית. מנהלה הראשון של הרשות היה איש הפת"ח ומקורבו של יאסר ערפאת, רדואן אבו עייש.
בתקופת האינתיפאדה השנייה ליוו שידורי הרדיו את המהומות ועודדו את מעשי הטרור כנגד ישראל[1]. בתחילת 2002, בתגובה לפיגוע בחדרה בו נהרגו 6 אזרחים ונפצעו למעלה מ-30, הפיל צה"ל את אנטנת הרדיו הגבוהה ברמאללה והרס את האולפנים[2] בישיבת ממשלת ישראל ב-20 בפברואר דווח כי נהרס בניין התחנה "המהווה סמל שלטוני שעסק בשידורי הסתה נגד ישראל"[3]. למרות פעולת צה"ל נמשכו שידורי הרדיו והטלוויזיה[4].
במהלך עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה ב-2007 השתלט החמאס על מבנה התחנה בעזה, העלה אותו באש והחרים את הציוד שהיה שם[5].
ב-2009 מינה מחמוד עבאס את מזכיר הוועד הפועל של אש"ף, יאסר עבד רבו, כמנהל רשות השידור הפלסטינית. על פי סקרים שונים זוכים שידורי הערוץ לאחוזי צפייה נמוכים באותה עת[6]. מכוני מעקב הראו כי בערוץ משודרים תכנים הרואים בשטחי ישראל כולה את "פלסטין הכבושה"[7] ומציגים באור חיובי אנטישמיות נגד העם היהודי בכלל ונגד יהודים חרדים או דתיים בפרט[8], מדמים את היהודים לחיות כקופים וחזירים[8] ואף מעודדים אלימות וטרור נגד מתנחלים, יהודים וישראלים[9].
ראו גם
עריכה- קול פלסטין – תחנת רדיו
- ערוץ מוסאווא – ערוץ טלוויזיה (נקרא בעבר "ערוץ פלסטין 48") של הרש"ף
- "אל-חיאת אל-ג'דידה" - עיתון של הרש"ף
- "אל-איאם" - עיתון של הרש"ף
- הסתה לטרור ברשות הפלסטינית
- ערוץ אל-אקצא - ערוץ טלוויזיה של החמאס מרצועת עזה
- "חלוצי המחר" - תוכנית טלוויזיה חמאסית לילדים מרצועת עזה
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של רשות השידור הפלסטינית (בערבית)
רשות השידור הפלסטינית, ברשת החברתית פייסבוק
רשות השידור הפלסטינית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- אתר רשות השידור הפלסטינית (בערבית)
- הלהיט של הרמדאן ברשות: סאטירה פוליטית, באתר ynet, 11 בספטמבר 2009
- צבי יחזקאלי, סערה ברשות: מנכ"ל הטלוויזיה חשוד בגניבת תרומות, באתר nana10, 12 באפריל 2010
- עלי ואקד, הקרב על רשות השידור ברשות הפלסטינית, באתר ynet, 14 באפריל 2010
- יהושע בריינר, שירין פלאח וסעבניר חסון, בן גביר הורה להפסיק את שידורי רדיו "קול פלסטין" בישראל, באתר הארץ, 20 במרץ 2023
הערות שוליים
עריכה- ^ "אינתיפאדת אל-אקצה": התקשורת הפלסטינית מסיתה לרצח אריאל שרון, באתר וואלה, 1 באוקטובר 2000
דרשות יום השישי בתקשורת הפלסטינית, אתר ממרי, 2 בספטמבר 2001 - ^ יואב יצחק, בינואר 2002.html כוח צה"ל פוצץ בשבת לפנות בוקר תחנת השידור הפלשתינית ברמאללה001-D-5138-00, באתר News1 מחלקה ראשונה.
- ^ החלטות מישיבת הממשלה 20/02/2002, אתר משרד ראש הממשלה
- ^ עלי ואקד ופליקס פריש, צה"ל פעל ברמאללה; מרגמות ברצועה, באתר ynet, 19 בינואר 2002
- ^ עלי ואקד, חמאס השתלט על תחנת הרדיו "קול פלסטין", באתר ynet, 14 ביוני 2007
הסיקור התקשורתי מרצועת עזה ומיהודה ושומרון, אתר המרכז למורשת המודיעין, 2 בספטמבר 2007 - ^ אהוד יערי, העסקנים ינצחו את הטלוויזיה, באתר העין השביעית, 31 באוגוסט 2009
- ^ הטלוויזיה הפלסטינית לילדים:הערים חיפה, יפו, לוד, רמלה, עכו - הן "ערים כבושות", הטלוויזיה הפלסטינית לילדים: ישראל היא "פלסטין" שמחכה להשתחרר, הטלוויזיה הפלסטינית מעניקה פרס ע"ס 100 דולר עבור הכחשת קיומה של ישראל אתר מבט לתקשורת פלסטינית
- ^ 1 2 ראו גזיזת פאות של יהודים בתוכנית ברשות השידור הפלסטינית ' אתר חדשות העולם הערבי.
- ^ הטלוויזיה הפלסטינית: "היהודים הם אויבי אללה והאנושות - הירגו בהם!", שהידים ואסירים מחבלים הם מקור גאווה עבור הפלסטינים אתר מבט לתקשורת פלסטינית
דרשת יום שישי בטלוויזיה הפלסטינית (21.9.2001), דרשת יום שישי בטלוויזיה הפלסטינית:היהודים צאצאי הקופים והחזירים ראויים למוות, אתר ממרי