ההשתנות
ההִישתָנוּת הייתה, על פי הנצרות, אירוע מכונן בחייו של ישו ובנסים שהתרחשו סביבו, מאורע המדווח בשלוש הבשורות הסינופטיות (הבשורה על-פי מתי, הבשורה על-פי מרקוס והבשורה על-פי לוקאס) שבמהלכו השתנה ישו על פסגתו של הר. על פי המסורת הנוצרית, ההשתנות הציבה את ישו על יד משה ואליהו שעמם הוא נראה מדבר, ואישרה שוב את מעמדו כבן האלוהים, כפי שאושר על ידי בת קול שנשמעה במהלך האירוע. שלוש הבשורות הסינופטיות אינן מזהות את ההר שעליו התרחש האירוע בשמו, והוא זוהה לראשונה כהר תבור במאה ה-5 (או המאה ה-4), בעוד הנוסע מבורדו (המאה ה-4) זיהה את ההר עם הר הזיתים.
.jpeg){kind=spacer} | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
הנסים של ישו, נושא באמנות  |
| מיקום |
הר תבור |
| משתתפים |
פטרוס, ישו, משה, יוחנן המבשר, יעקב בן זבדי, אליהו |
  | |
ההישתנות בבשורות הסינופטיות
עריכהוכך באו הדברים לידי ביטוי בבשורה על-פי מתי:
"ומקץ ששת ימים לקח לו ישוע את-פטרוס ואת-יעקב ואת-יוחנן אחיו ויעלם בדד על-הר גבוה; וישתנה לעינהם ויזהירו פניו כשמש ובגדיו כאור הלבינו; והנה נראו אליהם משה ואליהו והם מדברים איתו; ויען פטרוס ויאמר אל-ישוע אדוני טוב לנו להיות פה אם-טוב בעיניך נעשה פה שלוש סוכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת; עודנו מדבר והנה ענן-אור הצל עליהם והנה-קול מתוך הענן אומר זה-בני ידידי אשר רציתי בו אליו תשמעון; ויהיה כשמוע התלמידים ויפלו על פניהם ויראו מאוד; ויגש ישוע ויגע-בם ויאמר קומו אל-תיראו; וישאו עינהם ולא יראו איש בלתי ישוע לבדו; וברדתם מן-ההר צוה עליהם ישוע לאמור לא תגידו לאיש את-דבר המראה עד אם-קם בן-האדם מעם המתים" (הבשורה על-פי מתי, י"ז, 1-9).
כפי שקורה פעמים רבות בברית החדשה מתואר האירוע אגב מספר שינויים בבשורות האחרות. בבשורה על-פי מרקוס לא נזכר כלל כי פניו של ישו זהרו, ותחת זאת כתוב כי:
"ויזהירו בגדיו ויהיו לבנים מאוד כשלג אשר לא יוכל כובס בארץ להלבין כמותם" (הבשורה על-פי מרקוס, ט' 3).
בבשורה על-פי לוקס מופיע נוסח שונה מעט לרקע לאירוע עצמו:
"ויהי כשמונה ימים אחרי הדברים האלה ויקח אליו את-פטרוס ואת-יוחנן ואת-יעקב ויעל אל-ההר להתפלל שם" (הבשורה על-פי לוקס, ט' 28).
הבשורה על-פי מתי והבשורה על-פי מרקוס מציינות כי מיד לאחר האירוע שאלו השליחים את ישו אודות בואו העתידי של אליהו, אולם הבשורה על-פי מרקוס מוסיפה כי השליחים אף הוסיפו ושאלו כדלקמן:
"וישמרו את-הדבר בלבבם וידרשו לדעת התקומה מן המתים מה-היא" (הבשורה על-פי מרקוס, ט', 10).
אף שרוח הקודש לא נזכרה מפורשות בתיאורי הסינופטים, הכנסייה פרשה כי היא נכחה באירוע בדמות "ענן-האור", וההשתנות מתוארת, אם כן, כמעמד בו נכחו כל ישויות השילוש הקדוש – האל האב בדמות בת קול, הבן, ורוח הקודש.
חג ההישתנות במסורת הנוצרית
עריכה
החג צוין על ידי הכנסייה הנסטוריאנית כבר בסוף המאה ה-5, ונחוג גם בסוריה במאה ה-7.
בכנסייה הקתולית נחוג חג ההשתנות ב-6 באוגוסט, שכן לפי המסורת התרחשה ההשתנות 40 יום לפני הצליבה, וזו צוינה במזרח בחג הצלב ב-14 בספטמבר. הנצרות המערבית החלה לציין את החג במחצית המאה ה-9 וזה התפשט במאות הבאות והונהג גם ברומא במאה ה-12. ב-1457 הנהיג האפיפיור קליקסטוס השלישי את החג באופן רשמי, כאות תודה על הניצחון על העות'מאנים במצור על בלגרד ב-6 באוגוסט 1456.
בכנסייה האורתודוקסית נחשב חג ההישתנות לאחד מ-12 החגים החשובים בשנה הליטורגית ונחגג ביום 6 באוגוסט (או 19 באוגוסט לפי הלוח הגרגוריאני). לפי המסורת מביאים ענבים לכנסייה, או תפוחים או כל פרי אחר אם לא ניתן להביא ענבים, ונערכת "ברכת הפרי הראשון" של השנה. החג קשור לא רק לישו, אלא לשילוש הקדוש כולו, שכן האל דיבר במהלכו מהשמיים ורוח הקודש הייתה גם היא נוכחת בדמות ענן.
לקריאה נוספת
עריכה- אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 153–158, מסת"ב 978-965-566-137-8
קישורים חיצוניים
עריכה