היאבקות (ספורט)
היאבקות היא שמם של מספר ענפי ספורט לחימה. ההיאבקות מבוססת על גראפלינג, כלומר על תפיסת גופו של היריב, לפיתות ותנועות משיכה והדיפה. המתאבקים חייבים ללבוש בגד גוף צמוד, כך שאי אפשר לתפוס את הבגד של היריב במהלך הקרב (בניגוד לג'ודו). משיכת שיער היריב אסורה. גם בעיטות, סטירות והפעלת אגרופים אסורות (זהו ההבדל העיקרי בין היאבקות לבין ענפי ספורט אחרים המדמים קרבות, כמו סוגים שונים של איגרוף).
הקרב נערך בין שני יריבים, בזירה עגולה (לא מגודרת), לעיני שופט. ניצחון מיידי בקרב מושג על ידי ריתוק הכתפיים והשכמות של היריב למזרן למשך חמש שניות ברציפות. אם הקרב הסתיים ללא הכרעה, נקבע המנצח לפי מספר הנקודות המוענקות על ביצוע תרגילים ועל שליטה בקרב.
קיימים שני סגנונות היאבקות עיקריים, היאבקות יוונית-רומית והיאבקות חופשית.
היאבקות יוונית-רומית
עריכההיסטוריה
עריכהמקורו של הסגנון היווני-רומי בצרפת, במאה ה-19. על אף השם שניתן לו, אין קשר בין סגנון ההיאבקות הזה להיאבקות יוונית שהייתה נפוצה כספורט ביוון וברומא בעת העתיקה.
כללים
עריכהבהיאבקות יוונית-רומית, האזורים המותרים ללפיתה בגוף היריב הם פלג הגוף העליון, למעט אצבעות הידיים. את העורף מותר ללפות ביד אחת בלבד, כדי למנוע חנק. אסור ללפות את רגלי היריב, אסור להשתמש ברגליים כדי להמעיד או לבעוט. כמו כן אסור להכות, להפעיל מרפקים או לנגוח.
משך הקרב הוא שש דקות, בשני סיבובים בני שלוש דקות שביניהם הפסקה בת חצי דקה. הוא נערך על מזרן עגול בקוטר של 7 מטר. המתמודדים לובשים בגדי גוף (טייטס) הדוקים כדי למנוע אחיזה בבגד. על מנת להקל על השופטים בחלוקת הנקודות ובמתן הוראות למתאבקים, מקובל שמתאבק אחד לבוש בבגד אדום והאחר בבגד כחול.
הניצחון בקרב מושג באחת מארבע דרכים:
- ריתוק היריב כך ששתי הכתפיים והשכמות נוגעות במזרן בצורה מלאה, למשך חמש שניות לפחות (לפי התרשמות השופט), כשהיריב נמצא בתוך תחום הזירה - המדד להימצאותו של המתאבק בזירה נקבע על פי מיקום הראש שלו המתאבק ביחס לגבולות הזירה.
- השגת פער של לפחות שמונה נקודות מול היריב. לדוגמה, התוצאה 9:1 מביאה לסיום הקרב באופן מיידי ולהכרזת המוביל כמנצח.
- הובלה בניקוד בתום הזמן שהוקצה לקרב.
- שלושה עונשים ליריב.
במצב של תיקו, או היעדר הכרעה לפי כללים אלה, ההכרעה תהיה לפי איכות הניקוד ואם גם כאן אין הכרעה, לפי מי שהשיג ניקוד אחרון. כדי למנוע מצב של תיקו אפס השופט מחויב להעניש את אחד הצדדים על פסיביות בשתי הדקות הראשונות (במקרה שלא נצבר ניקוד)[1].
בהיאבקות יוונית-רומית מקבל המתאבק נקודות במקרים הבאים:
- 4 נקודות על הטלה "נקייה" - הטלת היריב כך שהוא פוגע עם הגב במזרן.
- 2 נקודות על הטלת היריב כך שהוא נופל על הבטן.
- 2 נקודות על הורדת היריב למצב כריעה ("פרטר") כשהמתאבק תופס אותו מאחור.
- 2 נקודות על גלגול היריב על פני גוף המתאבק (כלומר תפיסתו מאחור כשהוא במצב "פרטר" וביצוע גלגול של 360 מעלות יחד איתו).
- 5 נקודות מוקנות לפי שיקול דעתו של השופט על הטלות יפות ונקיות במיוחד. למשל, הטלת היריב לאחור ב-180 מעלות (המכונה "הטלת גשר", מאחר שבסופה נמצא המתאבק בתנוחת "גשר").
סגנון ההיאבקות היוונית-רומית נותן יתרון למתאבק המתגונן לעומת המתאבק שיוזם את ההטלה. מתאבק שצבר מספר נקודות גבוה עלול "להתבצר", כלומר להימנע ממגע ישיר עם היריב, או להתכדר על המזרן למשך זמן רב כדי למנוע מהיריב לתפוס אותו. תופעה זו מכונה "פאסיביות בקרב", וכדי למנוע אותה מטיל השופט עונשים על מתאבק שמפגין פאסיביות. יש שני סוגי עונשים עיקריים - הענקת נקודות ליריב, או הפסקת הקרב והתחלתו מחדש ממצב "פרטר", כך שהמתאבק שנענש כורע על כפות הידיים והברכיים ויריבו מתייצב מאחוריו.
קטגוריות המשקל הרשמיות לנוער ובוגרים, נכון לשנת 2023, הן הבאות: עד 55 ק"ג, עד 60 ק"ג, עד 63 ק"ג, עד 67 ק"ג, עד 72 ק"ג, עד 77 ק"ג, עד 82 ק"ג, עד 87 ק"ג, עד 97 ק"ג ועד 130 ק"ג. קטגוריות המשקל בהן מתחרים באולימפיאדה הן 60, 67, 77, 87, 97 ו-130 ק"ג.
משטר אימונים
עריכהמשטר האימונים בענף ההיאבקות תובעני מאוד, אפילו בעיסוק חובבים. ההיאבקות דורשת שילוב של כוח פיזי רב, המפותח באימוני משקולות וקרבות, שליטה טכנית בהטלות ולפיתות, המפותחת באימוני טכניקה, וסבולת לב-ריאה טובה (הקרבות הם מאמץ קיצוני ומתיש), המפותחות באימוני ריצה וכושר כלליים.
היאבקות חופשית
עריכהההיאבקות החופשית דומה להיאבקות יוונית-רומית, אך זהו סגנון מודרני יותר והחוקים בו שונים במקצת. גם סגנון זה הוא ענף אולימפי.
כללים
עריכהכללי ההיאבקות החופשית דומים להיאבקות היוונית-רומית, למעט הבדל מהותי אחד: בהיאבקות חופשית מותר ללפות רגליים, ולהשתמש ברגליים במהלך הקרב לצורך ריתוק והמעדה. הבדל זה יוצר סגנון קרב שונה לחלוטין: בעוד שבסגנון היווני-רומי היריבים זקופים יחסית, עם נטייה קלה של החזה קדימה ומרפקים צמודים לגוף, הרי שבהיאבקות חופשית היריבים נלחמים במצב כריעה שבו ידיהם כמעט נוגעות ברצפה וגבם בזווית ישרה לרגליהם.
הניקוד בהיאבקות חופשית ותנאי הניצחון דומים אך לא זהים להיאבקות יוונית-רומית (נדרש הפרש של עשר נקודות ולא שמונה כדי לסיים קרב באופן מיידי), אולם מגוון התרגילים וההפלות גדול יותר עקב מידת החופש הנובעת משימוש ברגליים.
קטגוריות המשקל הרשמיות לנוער ובוגרים, נכון לשנת 2023, הן הבאות: עד 57 ק"ג, עד 61 ק"ג, עד 65 ק"ג, עד 70 ק"ג, עד 74 ק"ג, עד 79 ק"ג, עד 86 ק"ג, עד 92 ק"ג, עד 97 ק"ג ועד 125 ק"ג. קטגוריות המשקל בהן מתחרים באולימפיאדה הן 57, 65, 74, 86, 97 ו-125 ק"ג.
נשים מתחרות גם הן בסגנון חופשי בהאבקות תחת קטגוריה נפרדת לנשים (WW - Women's Wrestling). שיטת הניקוד וחוקי התחרות בנשים זהים לגברים. קטגוריות המשקל הרשמיות לנערות ובוגרות הן 50 ק"ג, 53 ק"ג, 55 ק"ג, 57 ק"ג, 59 ק"ג, 62 ק"ג, 65 ק"ג, 68 ק"ג, 72 ק"ג ו-76 ק"ג. מתוכן הקטגוריות האולימפיאות הן 50, 53, 57, 62, 68 ו-76 ק"ג.
משטר אימונים
עריכהמשטר האימונים בהיאבקות חופשית דומה מאוד להיאבקות יוונית-רומית, וכולל תרגילי אקרובטיקה (לפיתוח גמישות וכוח), תרגילי כושר, אימוני טכניקה ואימוני קרבות.
מאחר שקרבות ההיאבקות (בשני הסגנונות) הם לפי קטגוריות משקל צרות יחסית (הבדלים של חמישה עד עשרה ק"ג), ישנה נטייה של מתאבקים להיכנס למשטר דיאטה מיוחד לפני השקילה בתחרות על מנת להיות קרובים לרף העליון של קטגוריית משקל נמוכה ולא לרף התחתון של קטגוריית משקל גבוהה. משטר זה כולל ריצות עם לבוש חם מאוד (כולל שקיות ניילון שמעליהן מעילים) ושהות בסאונה על מנת לעודד הזעה, והימנעות מצריכת פחמימות. התועלת בנוהג זה מפוקפקת, שכן לעיתים המתאבק מצליח להגיע לקטגוריה נמוכת משקל, אולם המאמץ לאבד משקל מתיש אותו כך שהוא מובס בקרב בקלות. [דרוש מקור]
היאבקות במשחקים האולימפיים
עריכה- ערך מורחב – היאבקות במשחקים האולימפיים
תחרויות היאבקות בסגנון יווני-רומי נערכו באולימפיאדה הראשונה בעת החדשה, אולימפיאדת אתונה (1896). באולימפיאדת פריז (1900) לא נערכו תחרויות היאבקות כלל, ובאולימפיאדת סנט לואיס (1904) נערכו רק תחרויות היאבקות בסגנון חופשי. באולימפיאדת לונדון (1908) נערכו לראשונה תחרויות בשני הסגנונות, באולימפיאדת סטוקהולם (1912) שוב נערכו רק תחרויות בסגנון יווני-רומי, ומאז אולימפיאדת אנטוורפן (1920) נערכות ברציפות תחרויות בשני הסגנונות.
באולימפיאדת אתונה (2004) הוחל בעריכת תחרויות היאבקות לנשים, בסגנון חופשי בלבד.
לאורך השנים היו המדינות הבולטות בענף ברית המועצות (116 מדליות אולימפיות, מהן 62 מדליות זהב), ארצות הברית (122 מדליות, מהן 49 מדליות זהב), טורקיה (61 מדליות, מהן 30 מדליות זהב), שוודיה (82 מדליות, מהן 28 מדליות זהב) ופינלנד (83 מדליות, מהן 26 מדליות זהב). מרבית הישגיהן של ארצות הברית וטורקיה היו בסגנון חופשי, בעוד שמרבית הישגיהן של שוודיה ופינלנד היו בסגנון יווני-רומי.
ב-12 בפברואר 2013 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי שענף ההיאבקות ייצא מהתוכנית האולימפית לאחר האולימפיאדה בשנת 2016 בריו דה ז'ניירו, והמתאבקים לא ייקחו חלק במשחקים האולימפיים בשנת 2020. למרות זאת, ב-8 בספטמבר 2013 התהפכה ההחלטה, והוחלט כי הענף יחזור להיות חלק מהמשחקים האולימפיים, והוא ימשיך להוות חלק מהתחרויות גם באולימפיאדה שתיערך בטוקיו בשנת 2020.
היאבקות בישראל
עריכהבישראל מתקיימת בכל שנה אליפות ישראל בהיאבקות יוונית-רומית לגברים, אליפות ישראל בהיאבקות חופשית לנשים ולגברים ואליפות ישראל בהיאבקות חופים לנשים ולגברים .
15 מתאבקים ייצגו את ישראל במשחקים האולימפיים ב-8 אולימפיאדות. הישג השיא שייך ליורי יבסייצ'יק שסיים במקום רביעי במשקל 130 ק"ג באולימפיאדת סידני 2000.
באולימפיאדת מינכן (1972) נרצחו 2 מתאבקים (אליעזר חלפין ומארק סלבין), מאמן היאבקות (משה ויינברג) ושופט היאבקות (יוסף גוטפרוינד).
העלייה מברית המועצות לשעבר לישראל בשנות ה-90 של המאה ה-20 הביאה לפריחה מסוימת של הענף בארץ, המתאבק גוצ'ה ציציאשווילי הוא נציגו המצליח ביותר של הענף, וב-2003 רשם את הישג השיא של מתאבק ישראלי, כשזכה באליפות העולם. מאז פרישתו של ציציאשווילי בשנת 2004, חלה דעיכה בהישגי הענף. ובמשך שתי אולימפיאדות (בייג'ינג ולונדון) לא היה לישראל ייצוג מענף היאבקות. אך בשנת 2016 השיגה אילנה קרטיש את הכרטיס לאולימפיאדת ריו ובכך הייתה למתאבקת הישראלית הראשונה שהשתתפה במשחקים האולימפיים. בשנים 2013–2016 זכתה אילנה קרטיש 4 פעמים ברציפות במדליית כסף באליפות אירופה בהיאבקות.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ רן פוני, בלי בגדים, משוחים בשמן: איך נראו ספורטאים ביוון העתיקה?, באתר ישראל היום, 11 ביולי 2024