היום הרת עולם

פיוט שנוהגים לומר במהלכה של תפילת המוסף של שני ימי ראש השנה

הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם הן המילים הפותחות בפיוט של מחבר לא ידוע, שנוהגים לומר במהלכה של תפילת המוסף של שני ימי ראש השנה.

היום הרת עולם

הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם
הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָם
אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים
אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים
וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת
עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ
אָיוֹם קָדוֹשׁ[1]

תוכן הפיוט

עריכה

בפיוט שני מוטיבים מרכזיים - בריאת האדם וכן הדין והמשפט שהקדוש ברוך הוא גוזר על כל אדם.

"היום הרת עולם" כך נפתח הפיוט - דימוי לכך שבריאת העולם נעשתה כמו לידה ועל כן במהלכו של הפיוט מזכירים בני האדם כי הקדוש ברוך הוא יכול לשפוט אותם מכל זווית ראייה, כבנים, כעבדים או כבני אדם. רעיון דימוי הלידה של העולם מתקשר לכך כי הקדוש ברוך הוא יכול לשפוט את בני האדם כאילו היו בניו אשר הגיעו לעולם מתוך לידה והריון.

האימה והנוראה של הפיוט הוא שבני האדם אינם יודעים מה יהיה הדין אותו ייתן הקדוש ברוך הוא לבני האדם, כמו שנכתב במשפט האחרון בפיוט: "עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ אָיוֹם קָדוֹשׁ".

מנהגי אמירת הפיוט

עריכה

במנהגי אשכנז (כולל נוסח ספרד) ובנוסח הספרדים, אומרים פיוט זה בסוף כל ברכה של מלכיות, זכרונות ושופרות, ביום חול אחרי שתוקעים בשופר, ובשבת אחרי חתימת הברכה. בנוסח איטליה אומרים אותו אחרי מלכיות וזכרונות, ואילו אחרי שופרות אומרים במקומו ארשת שפתינו.[2] בנוסח רומניא הוא היה נאמר אחרי כל שלשת הברכות.[3]

לפי אחת הדעות התחיל העולם להיברא בכ"ה באלול וביום השישי לבריאה (שהוא אחד בתשרי) נברא האדם הראשון, שהוא גְּמר כל הבריאה. הווי אומר, ראש השנה הוא יום הריונו ולידתו של כל העולם כולו – בקיצור: היום הרת עולם.[4]

לדעת האר"י, בתשרי התעבר העולם ובניסן התרחשה הלידה. כלומר, בראש השנה החל הריון העולם[5].

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  •   היום הרת עולם, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים

    עריכה
    1. ^ בנוסח הספרדים אומרים "קדוש" במקום "איום קדוש", ובנוסח איטליה ורומניא, אומרים במקום שורה זו "ותקבל ברחמים וברצון סדר מלכיותינו/זכרונותינו/שופרותינו".
    2. ^ הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, מחזור לראש השנה כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ה, עמ' 131, 133, 136. במקום המלים האחרונות "איום קדוש" שנהוגים באשכנז, נוהגים לומר "ותקבל ברחמים וברצון סדר מלכיותינו/זכרונותינו", שכנראה נלקח מפיוט ארשת שפתינו.
    3. ^ מחזור רומניא, ויניציאה רפ"ג, דף שכ ע"א ואילך. גם ברומניא אומר במקום "איום קדוש" אמרו "ותקבל ברחמים וברצון סדר מלכיותינו/זכרונותינו/שופרותינו", וגם אמרו אחריו את נוסח ארשת שפתינו, כך שמבקשים שיתקבלו התפילות פעמיים.
    4. ^ אבא בנדויוד, הרת עולם, באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏2012-09-12
    5. ^ פרי עץ חיים שער השופר פרק ה – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org