איי הבתולה של ארצות הברית

איי הבתולה של ארצות הברית (באנגלית: United States Virgin Islands) הם קבוצת איים בים הקריבי. האיים הם שטח חסות של ארצות הברית. גאוגרפית, הם מרכיבים, יחד עם איי הבתולה הבריטיים, את ארכיפלג איי הבתולה, והם חלק משרשרת איי ליווארד שבאיים האנטילים.

איי הבתולה של ארצות הברית
Virgin Islands of the United States

דגל סמל
עיר הבירה שארלוט אמאלי
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	מאוחדים בגאווה ובתקווה
המנון לאומי	מרש איי הבתולה המנון
ממשל
משטר	שטח חסות של ארצות הברית
ראש המדינה	נשיא ארצות הברית
נשיא ארצות הברית	ג'ו ביידן
ראש הרשות המבצעת	מושל איי הבתולה של ארצות הברית
מושל איי הבתולה של ארצות הברית	אלברט בריאן
שפה רשמית	אנגלית
עיר בירה	שארלוט אמאלי 18°21′N 64°57′W (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	בית המחוקקים של איי הבתולה של ארצות הברית
רשות שופטת	בית המשפט העליון של איי הבתולה של ארצות הברית
גאוגרפיה
יבשת	אמריקה הצפונית
שטח יבשתי	1,910 קמ"ר (183 בעולם)
אחוז שטח המים	81.67 אחוז
אזור זמן	UTC -4
היסטוריה
הקמה
אמנת איי הודו המערבית הדניים	31 במרץ 1917
ישות קודמת	איי הודו המערבית הדנים
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בנובמבר 2024)	84,646 נפש (202 בעולם)
צפיפות	44.32 נפש לקמ"ר (171 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים גילאי 0–14 16.50% גילאי 15–24 11.36% גילאי 25–54 33.99% גילאי 55–64 15.47% גילאי 65 ומעלה 22.69%
כלכלה
תמ"ג (2021)	4.44 מיליארד $ (170 בעולם)
תמ"ג לנפש	52,501$ (28 בעולם)
מטבע	דולר אמריקאי‏ (USD)
שונות
סיומת אינטרנט	vi
קידומת בין־לאומית	1-340
www.vi.gov
מפת איי הבתולה של ארצות הברית
מפת איי הבתולה של ארצות הברית

כריסטיאנסטד, העיר הגדולה ביותר באי סנט קרואה

מפרץ מגנס ביי

מפרץ טרנק ביי

איי הבתולה של ארצות הברית מורכבים מהאיים הראשיים והגדולים - סנט קרואה, סנט ג'ון וסנט תומאס - וכן מאיים קטנים יותר. האי ווטר איילנד הוא האי הרביעי בגודלו, והוא עבר לשליטת הטריטוריה בסוף שנת 1996. השטח הכולל של הטריטוריה הוא 346.36 קמ"ר. על פי מפקד האוכלוסין של שנת 2000, אוכלוסיית האיים מנתה 108,612 נפשות.

המקומיים משתמשים לעיתים בכינויים עבור שלושת האיים הגדולים: "רוק סיטי" ("Rock City") לסנט תומאס, "לאב סיטי" ("Love City") לסנט ג'ון ו"טווין סיטי" ("Twin City") לסנט קרואה.

היסטוריה

איי הבתולה יושבו במקור על ידי אינדיאנים בני שבטי הסיבונאי , הקריב והאראווק. האיים התגלו על ידי כריסטופר קולומבוס בשנת 1493 במהלך הפלגתו השנייה לסנט אורסולה, והוא שנתן לאיים את שמם. קולומבוס ביקר באיים ב-1498 והיה לאירופי הראשון שעשה זאת. במהלך מאתיים השנים הבאות הוחזקו האיים בבעלות מדינות שונות, ביניהן אנגליה, ספרד, הולנד וצרפת, עד שעברו לבעלות האימפריה הדנית-נורווגית שהחזיקה בהם כמאתיים שנה.

חברת איי הודו המערבית הדנים התיישבה בסנט תומאס ב-1672, בסנט ג'ון ב-1694, ורכשה את סנט קרואה מהצרפתים ב-1733. האיים הפכו למושבות דניות מלכותיות בשנת 1754, ושמם תורגם לדנית: Jomfruøerne.

באותה עת סחר העבדים הדני היה בשיאו, ואלפי עבדים יובאו לאיים לצורך גידול קנה סוכר. מרד עבדים בשנת 1848, בנוסף לקולות מחאה מבית, חייבו את מושל האיים פטר פון שולטן להכריז על ביטול העבדות באיים ב-3 ביולי 1848. לאחר ביטול העבדות איבדו האיים את מקור ההכנסה העיקרי שלהם כספקי קנה סוכר למדינות המערב, ובהדרגה הפכו לנטל כלכלי כבד על דנמרק. כסף רב הוזרם לרשויות באיים על חשבון תקציב המדינה הדני. בשנת 1867 נחתם הסכם מכירה של האיים סנט תומאס וסנט ג'ון לארצות הברית, אך המכירה לא יצאה אל הפועל. הותקנו רפורמות שמטרתן לשקם את כלכלת האיים, אך ללא הצלחה יתירה. בתחילת המאה העשרים ניסתה דנמרק למכור את השליטה באיים, ופנתה בעניין זה לממשלת ארצות הברית, אך העסקה לא יצאה לפועל עקב אי נכונות מצד האמריקאים לשלם את המחיר הגבוה שדרשה דנמרק. טיוטת הסכם נוספת למכירת האיים לארצות הברית נידונה ב-1902, אך נדחה בפרלמנט הדני.

תחילתה של מלחמת העולם הראשונה הביאה לביטול הרפורמות והאיים נותרו מבודדים וחשופים. במהלך מערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה חששה ארצות הברית כי האיים ייכבשו על ידי גרמניה וישמשו בסיס ימי, ולכן פנתה לדנמרק בבקשה לרכוש את האיים. לאחר מספר חודשי משא ומתן, נקבע מחיר המכירה על סך של 25 מיליון דולר. ייתכן כי הדנים מיהרו להסכים לתנאי המכירה מחשש שהגרמנים יפלשו לאיים ויאלצו את ארצות הברית לכבוש את האיים, ודנמרק לא תקבל דבר. הכלכלה הכושלת של האיים ריחפה גם היא מעל ראשם של מקבלי ההחלטות הדנים. קונצנזוס של שתי המפלגות לטובת מכירת האיים התגבש בפרלמנט הדני. משאל עם לא-מחייב שנערך בסוף 1916 אישר את החלטת הפרלמנט למכור את האיים. העסקה הושלמה סופית ב-17 בינואר 1917. ארצות הברית לקחה לחזקתה את האיים ב-31 במרץ 1917 ושינתה את שמה של הטריטוריה ל"איי הבתולה של ארצות הברית".

אזרחות אמריקאית ניתנה לכל תושבי האי בשנת 1927.

ווטר איילנד, אי קטן מדרום לסנט תומאס, לא נכלל במכירה המקורית. האי נשאר ברשותה של חברת איי הודו המערבית הדנית עד לשנת 1944, כאשר נרכש על ידי ארצות הברית תמורת 10,000 דולר. בתחילה שימש האי את מחלקת ההגנה של ארצות הברית, ולא היווה חלק מאיי הבתולה של ארצות הברית. בשנת 1996 הועבר שטח אדמה בגודל של 202.3 דונם (50 אקר) לחזקתם של רשויות איי הבתולה של ארצות הברית. השארית (809.3 דונם; 200 אקר) נרכש על ידי הרשויות ממשרד הפנים של ארצות הברית במאי 2005 תמורת סכום סמלי של עשרה דולרים בלבד, עסקה שציינה את השינוי הרשמי בסמכות השיפוטית.

פוליטיקה

איי הבתולה של ארצות הברית היא טריטוריה של ארצות הברית. לתושבי האי אין זכות הצבעה בבחירות לנשיאות אף על פי שיש להם אזרחות אמריקאית. יחד עם זאת, אזרחי הטריטוריה יכולים להצביע בבחירות המוקדמות.

המפלגות העיקריות בטריטוריה הן המפלגה הדמוקרטית של איי הבתולה, תנועה האזרחים העצמאיים והמפלגה הרפובליקנית של איי הבתולה. מועמדים נוספים מתמודדים כעצמאיים.

ברמה הלאומית, איי הבתולה של ארצות הברית משגרים נציג לקונגרס האמריקני מתוך מחוזות הקונגרס שלהם. ואולם, בעוד שהנציג הנבחר יכול להצביע בוועדות, הוא אינו יכול להשתתף בהצבעות כלליות. הנציגה הנבחרת הנוכחית היא סטייסי פלסקט.

ברמת הטריטוריה, 15 חברי סנאט - שבעה ממחוז סנט קרואה, שבעה ממחוז סנט ג'ון וסנט תומאס, וסנאטור אחד כללי תושב סנט ג'ון - נבחרים לתקופת כהונה של שנתיים בבית המחוקקים של איי הבתולה של ארצות הברית החד-ביתי.

אזרחי הטריטוריה בוחרים מושל כל ארבע שנים מאז 1970. עד אז מונו המושלים על ידי נשיא ארצות הברית.

באיי הבתולה של ארצות הברית פועלים בית משפט מחוזי פדרלי, בית משפט לפשעים חמורים (Superior Court) ובית משפט עליון (Supreme Court), הדן בערעורים על בית המשפט לפשעים חמורים, בעניין של ערעורים שהוגשו אחרי ה-29 בינואר 2007. ערעורים שהוגשו לפני תאריך זה נידונים במחלקת הערעורים של בית המשפט המחוזי הפדרלי. השופטים ממונים על ידי הנשיא והמושל, בהתאמה.

הקונגרס האמריקאי מעולם לא ערך משאל עם מקומי רשמי בנוגע לשאלת ההגדרה העצמית של הטריטוריה. יחד עם זאת, ובדומה לפוארטו ריקו, לתושבים ניתנה הזדמנות לבחור בין עצמאות, סטטוס קוו ומעמד של מדינה, באמצעות משאלי עם מקומיים שלא אושרו על ידי הקונגרס. לכאורה, הסיבה לכך היא הכישלון לעורר עניין בקרב הבוחרים ולשקף את דעתה של מרבית האוכלוסייה. משום כך, האיים צפויים לשמור על הסטטוס הטריטוריאלי שלהם.

כלכלה

הפעילות הכלכלית העיקרית היא תיירות. האיים מארחים כשני מיליון תיירים בשנה, מהם רבים המבקרים באמצעות שיט תענוגות.

מגזר הייצור כולל זיקוק נפט, טקסטיל, אלקטרוניקה, זיקוק רום, פרמקולוגיה והרכבת שעונים. המגזר החקלאי קטן - רוב המזון מיובא. העסקים הבינלאומיים והשירותים הפיננסים קטנים, אך תורמים לצמיחת הכלכלה. הוונסה, אחד מבתי זיקוק נפט הגדולים בעולם, ממוקם בסנט קרואה.

הטריטוריה נמצאת בזמן התקני האטלנטי (AST או GMT-4), והיא מיישמת שעון קיץ.

האיים נתונים לסערות טרופיות והוריקנים. בין ההוריקנים הקשים שגרמו לנזקים כבדים ושאירעו לאחרונה, ניתן למנות את הוריקן הוגו בשנת 1989 ואת הוריקן מרילין בשנת 1995. ב-1996 הכה באיים הוריקן ברתה, ב-1998 - הוריקן ג'ורג' וב-1999 - הוריקן לני, אך הנזק לא היה קשה בסופות אלו.

הטריטוריה של איי הבתולה של ארצות הברית היא האזור היחיד בארצות הברית שבו כלי הרכב נעים בצד השמאלי של הכביש. יחד עם זאת, מרבית כלי הרכב מותאמים לנהיגה בכביש ימני (מאחר שהם מיובאים מארצות הברית).

גאוגרפיה

איי הבתולה של ארצות הברית נמצאים בים הקריבי שבאוקיינוס האטלנטי, כ-145 קילומטרים ממזרח לפוארטו ריקו. הטריטוריה כוללת ארבעה איים מרכזיים: סנט קרואה, סנט ג'ון, סנט תומאס וווטר איילנד, כמו גם כמה עשרות איים קטנים יותר. השטח הכולל של הטריטוריה הוא 346.36 קמ"ר.

הטריטוריה ידועה בחופיה הלבנים, בהם מפרץ מגנס ביי ומפרץ טרנק ביי, כמו גם ערי נמל כגון שארלוט אמאלי וכריסטיאנסטד. מרבית האיים, לרבות סנט תומאס, הם איים וולקניים במקור, ולפיכך הרריים. הנקודה הגבוהה ביותר היא בפסגת הר קראון בסנט תומאס (474 מטר מעל גובה פני הים). סנט קרואה, האי הגדול מבין איי הטריטוריה, שוכן בדרום והוא מישורי יותר.

שירות הפארקים הלאומיים מחזיק בבעלות על מחצית משטח האי סנט ג'ון, כמעט כל האי הסל ודונמים רבים בריף האלמוגים.

איי הבתולה שוכנים על גבול הלוח הצפון-אמריקאי והלוח הקריבי. סכנות טבעיות כוללות רעידות אדמה, הוריקנים וטייפונים.

דמוגרפיה

על פי מפקד האוכלוסין משנת 2000, היו באי 108,612 נפשות, 40,648 משקי בית ו-26,636 משפחות המתגוררת בטריטוריה. ההרכב מבחינת המוצא האתני היה: 76.19% שחורים או ממוצא אפריקאי, 13.09% לבנים, 7.23% ממוצא אחר, ו-3.49% משני מוצאים או יותר. הלטינים היוו 13.99% מהאוכלוסייה.

בשנת 2000 היו 40,648 משקי בית אשר מתוכם, ל-34.7% היו ילדים מתחת לגיל 18 בבית ההורים, 33.2% היו זוגות נשואים החיים יחדיו, 24.9% היו משפחות חד-הוריות, ו-34.5% משקי בית שבהם לא התגוררו משפחות מוגדרות. ב-30.2% מכלל משקי הבית התגוררו יחידים, וב-6.3% מכלל משקי הבית התגוררו יחידים בני 65 שנים ומעלה. מספר הילדים הממוצע בקרב כלל משקי הבית היה 2.64, ואילו מספר הילדים בקרב כלל המשפחות היה 3.34.

פילוג הגילאים היה כלהלן: 31.6% מתחת לגיל 18; 8% בין 18 ל-24; 27.1% בין 25 ל-44; 24.9% בין 45 ל-64 ו-8.4% מעל גיל 65. גיל החציון היה 33 שנים. לכל 100 נשים, היו 91.4 גברים. לכל 100 נשים מעל גיל 18, היו 87.7 גברים. קצב הגידול השנתי היא -0.12%.

חציון ההכנסה למשק בית עמד על 24,407 דולר, ואילו חציון ההכנסה למשפחה עמד על 28,553 דולר. לגברים היה חציון הכנסה של 28,309 דולר, לעומת 22,601 דולר בקרב הנשים. ההכנסה לנפש בטריטוריה עמד על 13,139 דולר. כ-28.7% מהנשים ו-32.5% מהגברים, מכלל האוכולוסייה, חיו מתחת לקו העוני, בהם 41.7% ילדים מתחת לגיל 18 ו-29.8% מבוגרים מעל גיל 65.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של איי הבתולה של ארצות הברית (באנגלית)
• איי הבתולה של ארצות הברית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)