היראגאנה

היראגאנה (ביפנית: 平仮名, מילולית: "קאנה חלקה") היא מערכת כתב הברות, אחת מארבע מערכות הנמצאות בשימוש ביפן (האחרות הן קאנג'י, קאטאקאנה ורומאג'י).

שימושיה של צורת ההיראגאנה

• מילים יפניות שאין להן סימני קאנג'י משלהן. לדוגמה, הסיומת ~סאן (さん).
• מילים יפניות אשר צורת הקאנג'י שלהן לא ידועה לכותב, לא צפוי שתזוהה על ידי הקורא, או שהיא רשמית מדי למטרות הטקסט.
• לצורך הטיה של סימן קאנג'י (למשל: חיוב/שלילה, עבר/עתיד, נימוס/פשטות) כמו במילה טאבֶמאשִיטה (食べました). שימוש בהיראגאנה לצורך זה נקרא אוֹקוּרִיגאנה (送り仮名).
• באותיות ההיראגאנה משתמשים גם כבשיטת ניקוד בדומה לעברית, כאשר הן מתווספות לסימני קאנג'י כדי לציין את הדרך הנכונה בה יש להגות את המלה שמציין הסימן. שימוש בהיראגאנה לצורך זה נקרא פוּרִיגַאנַה (振り仮名), ועוזר לילדים, שעדיין אינם בקיאים בקאנג'י, לקרוא טקסטים שונים.

כל סימן היראגאנה מציין הברה אחת, והוא יכול להיות תנועה ללא עיצור (למשל אָ あ), עיצור מלווה בתנועה (למשל קָא か), או, במקרה בודד, עיצור ללא תנועה (נְ ん).

כאשר רואים טקסט הכתוב בסימני קאנג'י אשר ביניהם שזורות אותיות היראגאנה, הדבר מעיד בהכרח כי מדובר בטקסט שכתוב ביפנית.

האותיות

כתב ההיראגאנה כולל 48 אותיות, אך ביפנית מודרנית משתמשים ב-46 בלבד (ゐ ווי ו - ゑ ווֶ יצאו מכלל שימוש). לכל אות בהיראגאנה יש אות מקבילה בקאטאקאנה. אם במחשבכם מותקן גופן הכולל את הסימנים היפניים, תוכלו לראות בטבלה שלהלן את סימני ההיראגאנה ואת הקריאה שלהם בעברית. סימנים שכבר אינם בשימוש מופיעים באדום.

あ אָ	い אִי	う אוּ	え אֶ	お אוֹ	や יָה	ゆ יוּ	よ יוֹ
か קָ	き קִי	く קוּ	け קֶ	こ קוֹ	きゃ קְיָה	きゅ קְיוּ	きょ קְיוֹ
さ סָ	し שִׁי	す סוּ	せ סֶ	そ סוֹ	しゃ שָׁ	しゅ שׁוּ	しょ שׁוֹ
た טָ	ち צִ'י	つ צוּ/טְסוּ	て טֶ	と טוֹ	ちゃ צָ'ה	ちゅ צ'וּ	ちょ צ'וֹ
な נָ	に נִי	ぬ נוּ	ね נֶ	の נוֹ	にゃ נְיָה	にゅ נְיוּ	にょ נְיוֹ
は הָ	ひ הִי	ふ פֿוּ	へ הֶ	ほ הוֹ	ひゃ הְיָה	ひゅ הְיוּ	ひょ הְיוֹ
ま מָ	み מִי	む מוּ	め מֶ	も מוֹ	みゃ מְיָה	みゅ מְיוּ	みょ מְיוֹ
ら רָ	り רִי	る רוּ	れ רֶ	ろ רוֹ	りゃ רְיָה	りゅ רְיוּ	りょ רְיוֹ
わ וָה	ゐ וִי		ゑ וֶ	を אוֹ/ווֹ
				ん נְ
が גָּ	ぎ גִּי	ぐ גּוּ	げ גֶּ	ご גּוֹ	ぎゃ גְּיָה	ぎゅ גְּיוּ	ぎょ גְּיוֹ
ざ זָ	じ גִ'י, זִ'י	ず זוּ	ぜ זֶ	ぞ זוֹ	じゃ גָ'ה	じゅ ג'וּ	じょ ג'וֹ
だ דָּ	ぢ גִ'י	づ דְּזוּ	で דֶּ	ど דּוֹ
ば בָּ	び בִּי	ぶ בּוּ	べ בֶּ	ぼ בּוֹ	びゃ בְּיָה	びゅ בְּיוּ	びょ בְּיוֹ
ぱ פָּ	ぴ פִּי	ぷ פּוּ	ぺ פֶּ	ぽ פּוֹ	ぴゃ פְּיָה	ぴゅ פְּיוּ	ぴょ פְּיוֹ

האות טסוּ קטנה, っ, מסמנת הכפלת עיצור בעיצור שאחריה, למשל צליל הקו"ף בשם האי היפני הצפוני הוֹקַּאידוֹ (ほっかいどう).

כאשר האות אוּ, う, מופיעה לאחר תנועת שורוק או חולם היא מסמנת הארכה של התנועה בהברה הקודמת, למשל ההברה דוֹ שהיא האחרונה במלה: 'הוקאידו'.

היסטוריה

מערכת ההיראגאנה התפתחה לראשונה במאה ה-5 מהמניוגאנה, אותיות סיניות שיובאו ליפן ואשר נעשה שימוש רק בצורת ההגייה שלהן (ולא במשמעותן המילולית). צורת המניוגאנה שימשה כצורה העיקרית לכתיבה ספרותית ביפן, וככל שגבר השימוש בה, החלו האותיות הסיניות לשנות צורה ולהפוך למפושטות יותר ונוחות יותר לכתיבה מהירה, מביאות לעולם לבסוף את צורת ההיראגאנה.

הלוח הבא מראה את גלגוליהן של מספר אותיות מצורתן הסינית המקורית (מניוגאנה) לצורתן בהיראגאנה של ימינו (עם תחנת ביניים אחת):

גם כאשר ההיראגאנה כבר הייתה צורת כתיבה מבוססת, היא לא התקבלה על ידי כלל הציבור הכותב ביפן, מאחר שרוב המלומדים באותה התקופה (סוף האלף הראשון) עדיין העדיפו להשתמש בסינית כבשפתם. אולם, בקרב הנשים, אשר מהן נמנעה כל אפשרות להשכלה גבוהה, תפסה ההיראגאנה מעמד של צורת כתב כמעט בלעדית לאור פשטותה (מכאן בא שמה השני של צורת הכתב: אוֹנאדֶה 女手. אוֹנה = אישה, דֶה = כתב). יצירות ספרותיות רבות אשר נכתבו באותה התקופה על ידי נשים, נכתבו רובן ככולן בהיראגאנה.

ככל שחלף הזמן, הפכה ההיראגאנה להיות צורת הכתב בה נכתבים מכתבים אישיים, בעוד קאטאקאנה וקאנג'י, שימשו לכל מטרה שדרשה צורת כתיבה רשמית ומסוגננת.

בעת המודרנית, עלתה קרנה של ההיראגאנה ביפן וכיום היא משמשת בשילוב עם קאנג'י כמעט לכל מטרות הכתיבה, בעוד הקאטאקאנה משמשת בעיקר למטרות "זולות" כגון מונחים מושאלים משפות אחרות שאין להם צורת כתיבה אחרת (למשל המילה אמריקה, アメリカ) או לתרגום פשוט של שפות אחרות.

בעבר, היו לכל הברה או צליל, צורות שונות ומגוונות של היראגאנה. בתחילת המאה ה-20, הוחלו חוקי פישוט על המערכת, חוקים שקבעו צורת כתיבה בודדת לכל צליל וצליל. צורותה הישנה של ההיראגאנה נקראת היום הֶנטאיגאנה (変体仮名, ללא כל קשר למשמעותה של המילה הנטאי בארצות המערב כיום).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היראגאנה בוויקישיתוף