הכוחות המזוינים הלאומיים של מולדובה
הכוחות המזוינים הלאומיים של מולדובה (ברומנית: Forțele Armate ale Republicii Moldova) הם הכוחות הצבאיים של רפובליקת מולדובה, הכוחות אחראיים להגנת ושלמות של הרפובליקה. המחולקים לשתי זרועות עיקריות ולמספר תתי זרועות. המפקד העליון העומד בראש הכוחות המזוינים הוא הנשיא, וכיום זו מאיה סנדו.
| |||
.jpg) | |||
| מוטו | Pentru Patria Noastra (למען המולדת שלנו) | ||
|---|---|---|---|
| מדינה |
 מולדובה | ||
| תקופת הפעילות |
3 בספטמבר 1991 – הווה (33 שנים)  | ||
| הגוף הקודם |
הכוחות המזוינים של אזרבייג'ן | ||
| כוח אדם | |||
| גיל הגיוס | 18 | ||
| זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה | 1,066,459 בגילאי 49–18 (הערכה 2005) | ||
| מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה | 693,913 (הערכה 2005) | ||
| גודל מחזור שנתי המגיע לגיל הגיוס | 43,729 (הערכה 2005) | ||
| כוחות פעילים | 5,000-7,500 (2018) | ||
| כוחות מילואים | 65,000-70,000 (2018) | ||
| תקציב | |||
| תקציב שנתי | 28.4 מיליון דולר (2017) | ||
| אחוזי תמ"ג | 1.4% | ||
|
www | |||
  | |||
במולדובה אין גיוס חובה[1] ונכון לשנת 2018 כוח האדם מנה כ-8,000 חיילים בשירות פעיל ועוד כ-60,000 במילואים.
צורת ארגון
עריכהלכוחות המזוינים של מולדובה שתי זרועות עיקריות והן הצבא הלאומי והקרבינייר.[2]
הצבא הלאומי
עריכההצבא הלאומי מחולק לצבא היבשה וחיל האוויר. ציוד הצבא כולל כ-170 קני ורקטות ארטילריה, כ-300 כלי רכב משוריינים ומספר קטן של טנקים.
צבא היבשה כולל שלוש חטיבות חי"ר, חטיבת תותחנים אחת, גדוד כוחות מיוחדים, ומספר גדודים עצמאיים לאבטחה ומשימות שמירת שלום של האיחוד האירופי והאו"ם.
חיל האוויר משמש בעיקר למטרות הגנה אווירית ולרשותו מספר מצומצם של כלי טיס לתובלה צבאית.
הקרביניירי המולדובי
עריכה
הקרביניירי המולדובי הם כוח הז'נדרמריה של מולדובה הקרביניירי המולדובי אמור להבטיח, יחד עם המשטרה או באופן עצמאי את הסדר הציבורי, הגנה על זכויות וחירויות של אזרחים, נכסי בעלים ומניעת הפרות חוק. מבנה הסוכנות מבוסס על קרביניירי האיטלקי, שם הוא מקבל את שמו. במחלקת כוחות הקרוויין יש 5 יחידות צבאיות וכ-2,000 חיילים העובדים על בסיס חוזה זמן.
בנוסף לכוחות המזוינים יש את כוח הדנובה הוא יחידת שיטור ימית, ובעבר גם את משמר הגבול המולדובי שהועבר למשרד הפנים.
היסטוריה
עריכהב-2 בנובמבר 1990, לפני קבלת העצמאות במולדובה, הורה הסובייט העליון המולדובי על הקמת של המשמר הרפובליקני המולדובי (Garda Republicană) כסוכנות ממשלתית צבאית. בהמשך הפך כוח זה לצבא מולדובה עם קבלת עצמאותה של רפובליקת מולדובה.[3][4][5]
במרץ 1992, שלחה ממשלת מולדובה את צבאה להשתלט על החבל, ובין הצדדים פרצה מלחמת טרנסניסטריה. הכוחות המזוינים של טרנסניסטריה נעזרו במתנדבים אוקראינים ורוסיים אך נשענו בעיקר על יחידות צבא מתוך הארמייה ה-14 הסובייטית שהוצבה בטרנסניסטריה ופעלה עצמאית והורכבה ברובה מחיילים מקומיים. מולדובה לא הצליחה להשתלט על המחוזות המורדים והיא פנתה לעזרת הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה בבקשה להצבת כוח צבאי לפיקוח על האזור. ניסיון זה נכשל והמלחמה הסתיימה ביולי 1992, בהסכם הפסקת אש בתיווך נשיא רוסיה בוריס ילצין. בהסכם שהביא לסוף העימות.
ב-30 באוקטובר 1992, מולדובה אשררה את האמנה בדבר כוחות צבא קונבנציונליים באירופה (אנ'), שהטילה הגבלות מקיפות על רכישה והחזקה של ציוד צבאי קונבנציונלי, וקידמה השמדה של כלי נשק וציוד צבאי שאינם עומדים בקטגוריות שנקבעו באמנה. ב-11 באוקטובר 1994 מולדובה חתמה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני והצבא שלה לא מחזיק בנשק גרעיני, כימי, וביולוגי.
ב-16 במרץ 1994 מולדובה הצטרפה ליוזמת שותפות לשלום של נאט"ו.[6]
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של הכוחות המזוינים הלאומיים של מולדובה
הערות שוליים
עריכה- ^ Olaru, Anna (20 במרץ 2018). В Молдове отменят обязательную военную службу. noi.md (ברוסית). נבדק ב-22 באפריל 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2023 Moldova Military Strength, www.globalfirepower.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Dailey, Erika; Laber, Jeri; Whitman, Lois (1993). Human Rights in Moldova: The Turbulent Dniester (באנגלית). Human Rights Watch. ISBN 9781564320896.
- ^ Александрович, Жирохов Михаил (2012). Семена распада: войны и конфликты на территории бывшего СССР (ברוסית). БХВ-Петербург. ISBN 9785977508179.
- ^ "6. Anularea Hotărîrii Sovietului Suprem al R.S.S. Moldova din 2 noiembrie 1990 "Cu privire la Garda republicană a Moldovei"".
- ^ "Signatures of Partnership for Peace Framework Document". North Atlantic Treaty Organization. 2006-10-05. נבדק ב-2006-11-30.