לה ליגה
לה ליגה (בספרדית: Primera División (החטיבה הראשונה), או בשמה הרשמי La Liga EA Sports. נודעת מחוץ לספרד בשם La Liga) היא ליגת הכדורגל הבכירה בספרד, הנחשבת לאחת מליגות הכדורגל הטובות בעולם. נכון ל-2025 הליגה מדורגת במקום השני בדירוג אופ"א לאחר הפרמייר ליג האנגלית[1].
 עונת 2024/2025 בלה ליגה | |
 | |
| שם מלא | Campeonato Nacional de Liga de Primera División |
|---|---|
| כינוי | לה ליגה |
| תחום | כדורגל |
| ארגון | מנהלת הליגות |
| מדינות |
 ספרד |
| קונפדרציה | אופ"א |
| קבוצות | 20 |
| מירב הזכיות | ריאל מדריד (36 זכיות) |
| נשיא | חאבייר טבאס |
| תקופת הפעילות | 1929–הווה (כ־95 שנים) |
| אלופה נוכחית | ריאל מדריד (זכייה 36) |
| מפעל מקביל | גביע המלך הספרדי |
| מפעל נמוך | סגונדה דיוויסיון |
| אתר רשמי | |
לה ליגה היא הליגה הבכירה בכדורגל גברים בספרד. היא מנוהלת בידי ליגת הכדורגל המקצועית הספרדית (LFP), ומתחרות בה 20 קבוצות מדי עונה. הליגה הוקמה בשנת 1929, ומאז מתנהלת מדי שנה ברציפות, למעט 1937–1939, בשל מלחמת האזרחים. בסך הכל התחרו בה מאז הקמתה 62 קבוצות, ו-9 מתוכן אף זכו באליפות. ריאל מדריד היא שיאנית האליפויות (36), וברצלונה סגניתה (27) והאלופה הראשונה (1929).
לה ליגה הייתה מדורגת במקום הראשון בדירוג אופ"א שמונה שנים ברציפות (2013–2020). בסך הכל לה ליגה הייתה במקום הראשון 23 פעמים, יותר מכל ליגה אחרת. בנוסף, המועדון המדורג ביותר בדירוג אופ"א למועדונים הגיע 22 פעמים מהלה ליגה, יותר מכל ליגה אחרת, כולל עשר מתוך 11 העונות בין 2009 ל-2019. מועדוני הלה ליגה הם שיאני הזכיות בליגת האלופות (20), הליגה האירופית (13), הסופר קאפ האירופי (15) וגביע העולם למועדונים (7), ושחקניה זכו במספר הגבוה ביותר של פרסי כדור הזהב (23), כדורגלן השנה בעולם (19) ושחקן השנה של אופ"א (11).
לה ליגה היא אחת מליגות הספורט המקצועיות הפופולריות ביותר בעולם, עם ממוצע של 26,933 צופים במשחקי ליגה בעונת 2018/19. זהו הממוצע השמיני בגובהו מבין כל ליגות הספורט המקומיות והמקצועיות בעולם, והשלישי בגובהו מבין כל ליגות הכדורגל בעולם, אחרי הפרמייר ליג והבונדסליגה[2]. לה ליגה היא גם ליגת הספורט השישית הכי מכניסה בעולם, לאחר ה-NFL, ה-MLB, ליגת ה-NBA, הפרמייר ליג וה-NHL.
מבנה וחוקים
עריכהבליגה משתתפות 20 קבוצות המקיימות ביניהן שני מפגשים, אחד בכל סיבוב; האחד בבית והשני בחוץ, ובסך הכל משחקות 38 משחקים בעונה סדירה. בסוף העונה שלוש הקבוצות שסיימו במקומות האחרונים (18–20) נושרות לליגת המשנה. שתי הקבוצות שסיימו ראשונות בליגת המשנה מעפילות ללה ליגה, הליגה הראשונה, יחד עם מנצחת הפלייאוף המפגיש בין הקבוצות במקומות 3–6 בליגת המשנה.
ארבע הקבוצות המאיישות את המקומות הראשונים בסוף העונה משתתפות בליגת האלופות; ארבע הראשונות מעפילות אוטומטית לשלב הבתים בליגת האלופות, הקבוצה שסיימה במקום החמישי וגם זוכת גביע המלך הספרדי מעפילות אוטומטית לשלב הבתים של הליגה האירופית ואילו הקבוצה שסיימה במקום השישי משתתפת בקונפרנס ליג משלב הפלייאוף.
במקרה שיש 2 קבוצות או יותר עם אותו ניקוד: אם הקבוצות המעורבות שיחקו את כל המשחקים ביניהן, הקבוצה שהשיגה הכי הרבה נקודות באותם משחקים תדורג ראשונה וכן הלאה. אם עדיין יש קבוצות השוות גם בזה, הדירוג ביניהן יקבע לפי הפרש השערים במשחקים ביניהן, הקבוצה בעלת ההפרש הגבוה ביותר תהיה ראשונה וכן הלאה.
אם גם בזה הן משתוות או אם עדיין לא שוחקו כל המשחקים ביניהן: הפרש השערים הכללי מכל העונה קובע, ואם גם זה שווה, מספר שערי הזכות יקבע.
אם עדיין הקבוצות שוות: הולכים לפי חוקי הפייר פליי המתבצע באמצעות נקודות חובה. אם גם אחרי חוקים אלו הן עדיין שוות יקבע משחק בין הקבוצות במגרש נייטרלי.
היסטוריה
עריכההקמה
עריכהבאפריל 1928 הציע חוסה מריה אצ'ה, אחד מהבעלים של מועדון הכדורגל "ארנה קלאב דה גטקסו", את הרעיון להקים ליגה לאומית בכדורגל. לאחר דיונים רבים על גודל הליגה והרכבה, התאחדות הכדורגל הספרדית הסכימה בסופו של דבר על עשר קבוצות שישתתפו בליגה הראשונה בשנת 1929. ברצלונה, ריאל מדריד, אתלטיק בילבאו, ריאל סוסיאדד, גטקסו וריאל אוניון נבחרו כולן כזוכות קודמות של גביע המלך. אתלטיקו מדריד, אספניול ואירופה השתתפו כסגניות בגביע המלך, וראסינג סנטנדר העפילה דרך תחרות נוקאאוט. רק שלושה מהמועדונים המייסדים, ריאל מדריד, ברצלונה ואתלטיק בילבאו, מעולם לא נשרו מהליגה הראשונה.
שנות השלושים: אתלטיק בילבאו
עריכהאף על פי שברצלונה זכתה בליגה הראשונה ב-1929 וריאל מדריד זכתה באליפויות הראשונות שלה ב-1932 וב-1933, הייתה אתלטיק בילבאו הקבוצה הדומיננטית בליגה, והיא זכתה באליפות בשנים 1930, 1931, 1934 ו-1936. בילבאו גם הייתה סגנית ב-1932 ו-1933. בשנת 1935, ריאל בטיס, שהייתה ידועה אז בשם "בטיס בלומפיה", זכתה באליפות היחידה שלה עד היום. הלה ליגה לא פעלה במהלך מלחמת האזרחים בספרד (1937-1939).
בשנת 1937, בזמן מלחמת האזרחים, קבוצות מהאזור הרפובליקני של ספרד, פרט לריאל ואתלטיקו מדריד, אף שגם הן נכללו באזור הרפובליקני, התחרו בליגה שנקראה "ליגה מדיטרנאה", בה זכתה ברצלונה. שבעים שנה מאוחר יותר, ב-28 בספטמבר 2007, ברצלונה ביקשה מההתאחדות הספרדית להכיר בזכייה ב"ליגה מדיטרנאה" כאליפות לאומית. בקשה זו באה בעקבות דרישה מההתאחדות להכיר בזכייתה של לבאנטה ב"קופה דה לה אספניה ליברה" (גביע ספרד החופשית), טורניר גביע שהתקיים בשנת 1937 באזור הרפובליקני בזמן מלחמת האזרחים, כזכייה בגביע המלך. עם זאת, ההתאחדות עדיין לא קיבלה החלטה בעניין[3].
שנות הארבעים: אתלטיקו מדריד, ולנסיה וברצלונה
עריכהעם חזרת הליגה לפעילות לאחר מלחמת האזרחים בספרד, אתלטיקו אוויאסיון (כיום אתלטיקו מדריד), ולנסיה וברצלונה נחשבו למועדונים החזקים ביותר. אתלטיקו השתתפה בליגה הראשונה בעונת 1939/40 כתחליף לריאל אוביידו, שהאצטדיון שלה ניזוק בזמן המלחמה. אתלטיקו זכתה באליפות הראשונה שלה באותה עונה, וגם שמרה על התואר בשנת 1941. בעוד מועדונים אחרים איבדו שחקנים עקב פציעות מהמלחמה, אתלטיקו התחזקה בעקבות מיזוג עם המועדון "אוויאסיון נסיונל". הסגל הצעיר שהיה לוולנסיה לפני המלחמה נותר בשלמותו, ובשנים שלאחר המלחמה הוביל את ולנסיה לשלוש אליפויות בשנים 1942, 1944 ו-1947. ולנסיה הייתה גם סגנית בשנים 1948 ו-1949. סביליה נהנתה גם היא מתור זהב קצר, וסיימה כסגנית ב-1940 וב-1942, לפני שזכתה באליפות היחידה שלה עד היום ב-1946. בחלקו השני של העשור, החלה ברצלונה להיות הכוח השולט כאשר זכתה באליפות בשנים 1945, 1948 ו-1949.
שנות החמישים: ריאל מדריד וברצלונה
עריכה.png)
אף על פי שאתלטיקו מדריד, שנודעה בשם "אתלטיקו אוויאסיון", הייתה אלופה בשנים 1950 וב-1951, תחת שיטת הקטנאצ'ו של המאמן הלניו הררה, שנות החמישים הראו את תחילת הדומיננטיות של ברצלונה וריאל מדריד. בשנות השלושים, הארבעים והחמישים היו מגבלות קפדניות על שיתוף שחקנים זרים. ברוב המקרים, יכלו להיכלל רק שלושה שחקנים זרים בהרכב, כלומר לפחות שמונה שחקנים מקומיים היו חייבים לשחק בכל משחק. במהלך שנות החמישים, כללים אלה נעקפו על ידי ריאל מדריד וברצלונה, על ידי התאזרחותם של אלפרדו די סטפנו, פרנץ פושקש, ולאסלו קובאלה. ברצלונה, בהובלת קובאלה, זכתה באליפות ב-1952 וב-1953 תחת המאמן פרדיננד דאוצ'יק. די סטפנו, פושקש ופרנסיסקו חנטו היו הגרעין של ריאל מדריד ששלטה במחצית השנייה של שנות החמישים. מדריד זכתה באליפות בפעם הראשונה כ"ריאל מדריד" בשנת 1954 (לראשונה מאז 1933) ושמרה על התואר שלה בשנת 1955. ריאל זכתה שוב בשנים 1957 ו-1958, כשרק אתלטיק בילבאו הפריעה לרצף שלה ב-1956. במהלך תקופה זו, ריאל מדריד זכתה גם ברצף של חמישה גביעי אירופה רצופים. ברצלונה, עם המאמן הלניו הררה והשחקן לואיס סוארס מירמונטס, זכתה באליפות ב-1959 וב-1960.
שנות השישים והשבעים: ריאל מדריד
עריכהבין השנים 1961 ל-1980, ריאל מדריד שלטה בליגה המקומית, וזכתה באליפות 14 פעמים, למרות זאת, זכתה ריאל מדריד רק פעם אחת בכל התקופה הזאת בגביע אירופה לאלופות ב-1966, בניגוד גמור לזכייתה חמש פעמים רצופות בגביע אירופה החל מהגמר הראשון ב-1956.
14 האליפויות בתקופה זו כללו רצף של חמש אליפויות בין 1961 ל-1965 ושני רצפים של שלוש אליפויות רצופות (1967-1969 ו-1978-1980). במהלך תקופה זו, רק אתלטיקו מדריד התבלטה מלבד ריאל מדריד, והיא זכתה בארבע אליפויות בשנים 1966, 1970, 1973, ו-1977 וסיימה במקום השני בשנים 1961, 1963 ו-1965. מהמועדונים האחרים, רק ולנסיה תחת אלפרדו די סטפנו בשנת 1971 וברצלונה בהובלת יוהאן קרויף בשנת 1974, הצליחו להתגבר על הדומיננטיות של ריאל מדריד.
שנות השמונים: המועדונים הבאסקים וריאל מדריד
עריכההרצף של ריאל מדריד הסתיים בשנת 1981 כאשר ריאל סוסיאדד זכתה באליפות הראשונה שלה אי פעם, וגם שמרה על התואר בשנה לאחר מכן, 1982. אחריה זכתה גם אתלטיק בילבאו בשתי אליפויות רצופות בשנים 1983 ו-1984. המאמן טרי ונבלס הוביל את ברצלונה לאליפות אחת בשנת 1985, לפני שריאל מדריד זכתה שוב בעוד חמש פעמים רצופות (1986-1990) עם קבוצה בהדרכת לאו ביינהאקר שכללה את הוגו סאנצ'ס ואת חמישיית העיט האגדית - אמיליו בוטרגניו, מנולו סאנצ'יס, רפאל מרטין ואסקס, מיצ'ל ומיגל פרדסה.
שנות התשעים: ברצלונה
עריכהיוהאן קרויף חזר לברצלונה כמאמן בשנת 1988 והרכיב קבוצה שזכתה לכינוי "דרים טים" (נבחרת החלומות) ואשר כללה שחקנים כפפ גווארדיולה, חוסה מריה באקרו, צ'יקי בגיריסטיין, יון אנדוני גויקוצ'אה, רונאלד קומאן, מיכאל לאודרופ, רומאריו וחריסטו סטויצ'קוב. קרויף אימן את הקבוצה בשיטת הטוטאל פוטבול ההולנדי, ואמנם הקבוצה זכתה בארבע אליפויות רצופות בין 1991 ל-1994 וזכתה גם בגביע אירופה ב-1992. ב-1994 לאודרופ עבר ליריבה ריאל מדריד, ועזר לה לסיים את הרצף של ברצלונה ולזכות באליפות ב-1995. אתלטיקו מדריד זכתה באליפות התשיעית שלה ב-1996, לפני שריאל מדריד זכתה בעוד אליפות בשנת 1997. לאחר ההצלחה של קרויף, הולנדי אחר - מאמן אייאקס לואי ואן חאל - הגיע לקאמפ נואו, ועם הכישרונות לואיש פיגו, לואיס אנריקה וריבאלדו, ברצלונה זכתה שוב באליפות בשנים 1998 ו-1999.
2000-2020: ברצלונה ועלייתו של הכדורגל הספרדי
עריכהבמאה ה-21 המשיכה ברצלונה בהצלחתה בלה ליגה, ויצרה הגמוניה שלא נראתה מאז ריאל מדריד של שנות השישים והשבעים. בסך הכל זכתה ברצלונה בעשר אליפויות בין השנים 2005 ל-2019, כולל שני טרבלים וארבעה דאבלים מקומיים.
בתחילת המאה, זכו גם קבוצות חדשות באליפות. בשנת 2000, תחת אימונו של חאבייר אירורטה, הפכה דפורטיבו לה קורוניה לקבוצה התשיעית שזוכה באליפות ספרד. בין השנים 2000 ו-2004 סיימה דפורטיבו בשלושת המקומות הראשונים חמש פעמים ברציפות, נתון טוב יותר מאשר ריאל מדריד או ברצלונה. ולנסיה גם היא הייתה קבוצה חזקה בתחילת שנות האלפיים, ותחת אימונו של הקטור קופר היא סיימה פעמיים רצופות כסגנית בליגת האלופות בשנים 2000 ו-2001. יורשו, רפא בניטז, הוביל את המועדון לזכייה באליפות בשנת 2002 וזכייה בדאבל, אליפות וגביע אופ"א בשנת 2004. בעונת 2004/2005 ברצלונה המתחדשת, בהובלת רונאלדיניו, זכתה בתואר הראשון שלה במאה החדשה, ובנוסף דאבל של ליגה וליגת האלופות בעונת 2005/2006. ריאל מדריד זכתה בשתי אליפויות נוספות ב-2001 וב-2003 וגם זכתה בליגת האלופות בשנת 2000 ו-2002. עם שחקנים ברמה עולמית כמו ראול גונזלס, רוד ואן ניסטלרוי וגונסאלו היגוואין, ריאל מדריד זכתה באליפות פעמיים רצופות בעונות 2006/2007 ו-2007/2008. ברצלונה זכתה בתואר הראשון שלה במאה ה-21 ב-2005 תחת המאמן פרנק רייקארד ובהובלתם של שחקנים כרונאלדיניו וסמואל אטו. ברצלונה שמרה על התואר גם בשנת 2006 וגם זכתה באותה עונה בליגת האלופות. תחת פפ גווארדיולה, ובהובלתם של שחקני בית כליונל מסי, צ'אבי, אנדרס אינייסטה, קרלס פויול, ג'רארד פיקה וסרחיו בוסקטס ושחקני רכש כתיירי הנרי ואטו, זכתה ברצלונה באליפות בעונת 2008/2009 והוסיפה לכך זכיות בליגת האלופות ובגביע המלך ובכך השלימה טרבל ראשון מסוגו בכדורגל הספרדי. ברצלונה זכתה באליפות גם בעונות 2009/2010 ו-2010/2011 ובכך השלימה שלוש אליפויות רצופות.
בעונת 2011/2012, ריאל מדריד זכתה באליפות בפעם ה-32 תחת המאמן ז'וזה מוריניו ושברה מספר שיאי ליגה: כמות הנקודות בעונה (100), כמות שערים בעונה (121), כמות ניצחונות בעונה (32) וכמות ניצחונות חוץ בעונה (16). בסוף עונה זו עזב גוארדיולה את ברצלונה לאחר ארבע עונות ו-14 תארים. בעונת 2012/2013 זכתה ברצלונה שוב באליפות תחת אימונו של טיטו וילאנובה שגם השווה את שיא 100 הנקודות שקבעה ריאל מדריד בעונה הקודמת. אתלטיקו מדריד זכתה באליפות בעונת 2013/2014, שהייתה הראשונה שלה אחרי 18 שנים, והפעם הראשונה לאחר עשר שנים שריאל מדריד או ברצלונה לא זכו באליפות. ברצלונה של לואיס אנריקה זכתה בעונת 2014/2015 (כמו גם בליגת האלופות ובגביע המלך, כשהיא משלימה טרבל שני, לראשונה בהיסטוריה של הכדורגל) ושמרה על התואר בעונת 2015/2016, אליפות שישית בשמונה עונות. בעונת 2016/2017 ריאל מדריד זכתה באליפות לאחר 5 שנים, תחת אימונו של זינדין זידאן, שגם הוביל אותה לשלוש זכיות רצופות בליגת האלופות (2016–2018). בעונת 2017/2018 ברצלונה זכתה בליגה והשיגה הישג מרשים של הפסד אחד בלבד בכל העונה. בעונת 2018/2019 ברצלונה זכתה פעם נוספת בליגה, כשבאותה עונה ליונל מסי השווה את שיא הזכיות בתואר הפיצ'יצ'י שהיה שייך לטלמו זארה עם 6 זכיות. בעונת 2019/2020 זכתה ריאל מדריד באליפות, בעונה שהופרעה קשות ממגפת הקורונה. הייתה זו הפעם הראשונה מאז 2008 בה ברצלונה אינה זוכה פעמיים ברצף. בסך הכל זכתה ברצלונה ב-10 אליפויות במאה ה-20 (ב-15 עונות בלבד) וריאל מדריד זכתה ב-7.
עידן זה היה תור הזהב של הכדורגל הספרדי. כאשר קבוצות הלה ליגה זכו בעשרה גביעי ליגת האלופות (מתוכם חמש זכיות ברציפות) ואחד עשר גביעי הליגה האירופית. הלה ליגה הייתה מדורגת במקום הראשון במשך 16 עונות במאה ה-21 (2000-2007, 2013-2020), ושחקניה זכו 15 פעמים מתוך 20 בכדור הזהב (וברציפות מאז 2009). בתקופה זו שיחקו בליגה יחד למעלה מעשור שניים מהשחקנים הטובים ביותר בעולם, ליונל מסי וכריסטיאנו רונאלדו, ושחקנים אחרים כרונאלדיניו, רונאלדו, זינדין זידאן, ריבאלדו, ניימאר, איקר קסיאס, תיירי הנרי, סרחיו ראמוס, צ'אבי, אנדרס אינייסטה, לואיש פיגו, לואיס סוארס ועוד. כמו כן, זכתה נבחרת ספרד, שהורכבה בעיקר משחקניה של ברצלונה וריאל מדריד, ביורו 2008, מונדיאל 2010 ויורו 2012, והשלימה זכייה בשלושה טורנירים גדולים בתוך ארבע שנים.
2020-הווה
עריכהאתלטיקו מדריד זכתה באליפות עונת 2020/2021 וריאל מדריד סיימה שנייה. הייתה זו הפעם הראשונה מאז 2008 בה ברצלונה אינה זוכה באליפות פעמיים ברציפות, והפעם הראשונה מאז שהיא אינה מסיימת בשני המקומות הראשונים.
עונת 2024/2025
עריכה
ערך מורחב – עונת 2024/2025 בלה ליגה
בעונת 2024/2025 משתתפות בליגה הקבוצות:
* אתלטיק בילבאו, ברצלונה וריאל מדריד שיחקו בליגה הראשונה מאז הקמתה ב-1929 ולא ירדו מעולם לליגה השנייה.
** העונה הראשונה שוחקה בשנת 1929 בלבד, החל מה-10 בפברואר ועד ל-23 ביוני.
מועדונים מהלה ליגה באירופה
עריכה
בשנת 2022 דורגה הלה ליגה במקום השני בדירוג הליגות של אופ"א, מתחת הפרמייר ליג האנגלית ומעל הסרייה א' שבמקום השלישי[1][4]. הדירוג מבוסס על הופעתן של קבוצות מאותה ליגה בתחרויות באירופה על פני תקופה של חמש שנים.
ריאל מדריד, ברצלונה וולנסיה הן חלק מעשר קבוצות הכדורגל המצליחות ביותר בכדורגל האירופאי מבחינת גביעים אירופיים. שלוש הקבוצות הללו, יחד עם סביליה ואתלטיקו מדריד, הן חמש קבוצות מהמצליחות ביותר בתולדות התחרויות האירופאיות; חמש הקבוצות הללו הן הקבוצות הספרדיות היחידות שזכו בחמישה או יותר גביעים בינלאומיים. דפורטיבו לה קורוניה היא הקבוצה הספרדית החמישית עם הכי הרבה הופעות בליגת האלופות - אחרי ריאל מדריד, ברצלונה, ולנסיה ואתלטיקו מדריד - עם חמש הופעות בליגת האלופות ברצף, כולל הגעה עד חצי הגמר בעונת 2003/04[5].
בעונת 2005/06, זכתה ברצלונה בליגת האלופות וסביליה זכתה בגביע אופ"א, בכך לה ליגה הפכה לליגה הראשונה שרשמה דאבל אירופי מאז 1997. ב-25 באוגוסט 2015, לה ליגה הפכה לליגה הראשונה (והיחידה עד שהפרמייר ליג עשתה זאת גם בשנת 2017), ששלחה חמש נציגות לשלב הבתים של ליגת האלופות (ריאל מדריד, ברצלונה, אתלטיקו מדריד, סביליה וולנסיה)[6].
אלופות הליגה לפי עונה
עריכה- - לא הוכתרה אלופה מכיוון שהליגה בוטלה עקב מלחמת האזרחים בספרד.
דירוג אלופות הליגה
עריכה| מועדון | זכיות | סגנויות | עונות זכייה |
|---|---|---|---|
| ריאל מדריד | 1931/32, 1932/33, 1953/54, 1954/55, 1956/57, 1957/58, 1960/61, 1961/62, 1962/63, 1963/64, 1964/65, 1966/67, 1967/68, 1968/69, 1971/72, 1974/75, 1975/76, 1977/78, 1978/79, 1979/80, 1985/86, 1986/87, 1987/88, 1988/89, 1989/90, 1994/95, 1996/97, 2000/01, 2002/03, 2006/07, 2007/08, 2011/12, 2016/17, 2019/20, 2021/2022, 2023/2024 | ||
| ברצלונה | 1929, 1944/45, 1947/48, 1948/49, 1951/52, 1952/53, 1958/59, 1959/60, 1973/74, 1984/85, 1990/91, 1991/92, 1992/93, 1993/94, 1997/98, 1998/99, 2004/05, 2005/06, 2008/09, 2009/10, 2010/11, 2012/13, 2014/15, 2015/16, 2017/2018, 2018/19, 2022/23 | ||
| אתלטיקו מדריד (אביאסיון) | 1939/40, 1940/41, 1949/50, 1950/51, 1965/66, 1969/70, 1972/73, 1976/77, 1995/96, 2013/14, 2020/21 | ||
| אתלטיק בילבאו | 1929/30, 1930/31, 1933/34, 1935/36, 1942/43, 1955/56, 1982/83, 1983/84 | ||
| ולנסיה | 1941/42, 1943/44, 1946/47, 1970/71, 2001/02, 2003/04 | ||
| ריאל סוסיאדד | 1980/81, 1981/82 | ||
| דפורטיבו לה קורוניה | 1999/2000 | ||
| סביליה | 1945/46 | ||
| ריאל בטיס | 1934/35 |
זכיות לפי ערים
עריכה| עיר | אליפויות | מועדונים |
|---|---|---|
| מדריד | ריאל מדריד (36), אתלטיקו מדריד (11) | |
| ברצלונה | ברצלונה (27) | |
| בילבאו | אתלטיק בילבאו (8) | |
| ולנסיה | ולנסיה (6) | |
| סן סבסטיאן | ריאל סוסיאדד (2) | |
| סביליה | ריאל בטיס (1), סביליה (1) | |
| לה קורוניה | דפורטיבו לה קורוניה (1) |
זכיות לפי קהילות אוטונומיות
עריכה| קהילה אוטונומית | אליפויות | מועדונים |
|---|---|---|
| מדריד | ריאל מדריד (36), אתלטיקו מדריד (11) | |
| קטלוניה | ברצלונה (27) | |
| חבל הבסקים | אתלטיק בילבאו (8), ריאל סוסיאדד (2) | |
| ולנסיה | ולנסיה (6) | |
| אנדלוסיה | ריאל בטיס (1), סביליה (1) | |
| גליסיה | דפורטיבו לה קורוניה (1) |
זוכי פרס כדור הזהב
עריכהלהלן רשימה של כדורגלנים אשר זכו בפרס כדור הזהב, על שני גלגוליו, בעודם משחקים בקבוצה מן הלה ליגה. בסך הכול זכו 12 שחקנים ב-23 שנים שונות ומשתי קבוצות בלבד.
|
|
מלכי השערים
עריכההעיתון "מארקה" מעניק את "פרס הפיצ'יצ'י" לשחקן שהבקיע את מירב השערים בעונה בלה ליגה. הפרס קרוי על שם כינויו של שחקנה של אתלטיק בילבאו בתחילת המאה ה-20, רפאל מורנו ארנסדי.
להלן רשימת הזוכים לפי עונה:
- מסומן בכתב מודגש - שיאן השערים לעונה
|
|
שיאי שחקנים
עריכהמלכי השערים בכל הזמנים
עריכהנכון ל-19 באפריל 2024
| דירוג | מדינה | שם | מועדונים | שנים | שערים | הופעות | ממוצע שערים למשחק |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | 
|
ליונל מסי | ברצלונה | 2004–2021 | 474 | 520 | 0.91 |
| 2 | 
|
כריסטיאנו רונאלדו | ריאל מדריד | 2009–2018 | 311 | 292 | 1.1 |
| 3 |
|
תלמו סארה | אתלטיק בילבאו | 1940–1955 | 251 | 278 | 0.9 |
| 4 | 
|
כרים בנזמה | ריאל מדריד | 2023–2009 | 238 | 439 | 0.5 |
| 5 | 
|
הוגו סאנצ'ס | אתלטיקו מדריד, ריאל מדריד וראיו ואיקאנו | 1981–1994 | 234 | 347 | 0.7 |
| 6 |
|
ראול גונזלס | ריאל מדריד | 1994–2010 | 228 | 550 | 0.4 |
| 7 | ,
|
אלפרדו די סטפנו | ריאל מדריד, אספניול | 1966-1953 | 227 | 431 | 0.5 |
| 8 |
|
ססאר רודריגס אלברס | גרנדה, ברצלונה, קולטורל לאונסה ואלצ'ה | 1939–1955 | 223 | 353 | 0.6 |
| 9 |
|
קיני | ספורטינג חיחון וברצלונה | 1970–1987 | 219 | 448 | 0.5 |
| 10 |
|
פהיניו | סלטה ויגו, ריאל מדריד ודפורטיבו לה קורוניה | 1943–1956 | 210 | 278 | 0.8 |
שיאני ההופעות
עריכהנכון ל-22 במאי 2021
| דירוג | מדינה | שם | מועדונים | שנים | הופעות | שערים |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 |
|
אנדוני זוביזרטה | אתלטיק בילבאו, ברצלונה וולנסיה | 1981–1998 | 622 | 0 |
| 2 |
|
חואקין סאנצ'ס | ריאל בטיס, ולנסיה ומאלגה | 2001–2013 2015–2023 |
622 | 76 |
| 3 |
|
ראול גונזלס | ריאל מדריד | 1994–2010 | 550 | 228 |
| 4 |
|
אוסביו סקריסטן | ריאל ואיאדוליד, אתלטיקו מדריד, ברצלונה וסלטה ויגו | 1983–2002 | 543 | 36 |
| 5 |
|
פרנסיסקו בויו | סביליה וריאל מדריד | 1980–1997 | 542 | 0 |
| 6 |
|
מנולו סאנצ'יס | ריאל מדריד | 1983–2001 | 523 | 32 |
| 7 |
|
ליונל מסי | ברצלונה | 2004–2021 | 520 | 474 |
| 8 |
|
ראול גרסיה | אוססונה, אתלטיקו מדריד, אתלטיק בילבאו | 2004– | 514 | 102 |
| 9 |
|
איקר קסיאס | ריאל מדריד | 1999–2015 | 510 | 0 |
| 10 |
|
סרחיו ראמוס | סביליה, ריאל מדריד | 2003–2021 | 508 | 74 |
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של לה ליגה (בספרדית)
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 דירוג אופ"א
- ^ "Europe's top leagues warned over dominance". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2021-08-23.
- ^ La FEF no reconocerá al Barça la Liga del año 37, באתר אס 3 באפריל 2009
- ^ דירוג הליגות באתר אופ"א Country coefficients, באתר UEFA
- ^ UEFA club עמוד competitions press kit (23), באתר אופ"א 25 באוגוסט 2006
- ^ Spain become first country to have five teams in Champions League group stage, באתר דיילי מייל 26 באוגוסט 2015