הלמוט ג'יימס פון מולטקה
גראף הלמוט ג'יימס פון מולטקה (בגרמנית: Helmuth James Graf von Moltke; 11 במרץ 1907 – 23 בינואר 1945) היה משפטן גרמני. מראשי קשר העשרים ביולי לרציחת אדולף היטלר ופעיל במשך שנים רבות במסגרת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם.
 | |
| לידה |
11 במרץ 1907 קרייזאו, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
23 בינואר 1945 (בגיל 37) כלא פלצנזה, גרמניה הנאצית |
| מדינה |
גרמניה |
| השכלה | |
| תקופת כהונה |
? – 23 בינואר 1945 |
| תקופת הפעילות |
? – 23 בינואר 1945 |
| בן או בת זוג |
Freya von Moltke |
| צאצאים |
Helmuth Caspar von Moltke |
| פרסים והוקרה |
פרס האחים שול (1989) |
  | |
מוצא ומשפחה
עריכההגראף הלמוט ג'יימס פון מולטקה נולד בשנת 1907, באחוזת המשפחה "קרייזאו" במחוז שלזיה בפרוסיה. מצד אביו היה נצר לשושלת מולטקה, שממנה יצאו הן מפקד הצבא הגרמני במלחמת פרוסיה צרפת, הלמוט פון מולטקה הזקן, והן רמטכ"ל הצבא הגרמני בשנים הראשונות של מלחמת העולם הראשונה, הלמוט פון מולטקה הצעיר. אמו, דורותי לבית רוז-אינס, הייתה דרום-אפריקאית ממוצא אנגלי, שאביה סיר ג'יימס רוז-אינס שימש כשופט עליון בדרום אפריקה. הוריו של פון מולטקה היו שייכים לדת המדע הנוצרי, ואביו של פון מולטקה היה אחד המתרגמים לגרמנית של ספרי הבסיס של הדת, "המדע והבריאות על פי כתבי הקודש".
קריירה מוקדמת
עריכהבין 1927 ל-1929 למד מולטקה משפטים ומדע המדינה באוניברסיטת ברסלאו, באוניברסיטת וינה באוניברסיטת היידלברג ובאוניברסיטת הומבולדט. ב-1931 נישא לפרייה דייכמן, אותה פגש באוסטריה.
בתקופת לימודיו היה מעורב בארגון "קהילת העבודה של לוונברג" (Löwenberger Arbeitsgemeinschaften), בה מובטלים צעירים וחקלאים צעירים הופגשו עם סטודנטים, במטרה ללמוד זה מזה, ולדון בנושאים כאזרחות, חובות וזכויות אדם. מולטקה הקדיש חלק מאחוזת המשפחה, קרייזאו, לפעילות חקלאית ברוח זו, דבר שלא נשא חן בעיני שכניו, בעלי האחוזות הגדולות בפרוסיה.
ב-1934 נבחן מולטקה בבחינות הגמר במשפטים, וב-1935 סירב לקבל משרה שיפוטית, משרה שהייתה מחייבת אותו להצטרף אל המפלגה הנאצית. הוא החל לעסוק במשפטים באופן עצמאי בברלין, כעורך דין המתמחה במשפט בינלאומי. הוא סייע ליהודים ולאויבים אחרים של המשטר הנאצי להגר. במסגרת זו ביקר בבריטניה באופן תדיר, בין השנים 1935 ל-1938, והשלים את השכלתו המשפטית בלונדון ובאוקספורד.
בשירות האבווהר
עריכהעם פרוץ מלחמת העולם השנייה ופלישת גרמניה לפולין גויס מולטקה לשירות המודיעין הגרמני, האבווהר, בפיקודו של האדמירל וילהלם קנריס, כמומחה בדיני צבא ובמשפט בינלאומי פומבי. קנריס היה ממתנגדיו החריפים של הנאציזם, והאבווהר שימש כבית גידול למתנגדי המשטר ולמרכז לקושרים כנגדו.
עבודתו של מולטקה עבור האבווהר הייתה בעיקרה איסוף תובנות מעיתוני חוץ, ומנספחים צבאיים זרים, וידיעות בעלות חשיבות צבאית ופוליטית, והעברתן לוורמאכט. הוא שימש כמקשר בין מפקדת הוורמאכט, ה-OKW, ובין שירות החוץ הגרמני, וכן סיפק חוות דעת בשאלות של משפט המלחמה הבינלאומי.
במסגרת שירותו הצבאי, ומסעותיו בשטחים שכבשה גרמניה, צפה בזוועות המלחמה, ובמוראות הנאציזם. הוא התעקש שעל גרמניה לשמור על חוקי המלחמה על פי אמנת ז'נבה, אך דעה זו הייתה קול בודד במשטר הנאצי. מולטקה קיווה להביא לשינויים מקומיים ולשפר מעט את המצב במקומות בהם הייתה לו נגיעה. באוקטובר 1941 כתב: "ברור כי יותר מאלף אנשים נרצחים בדרך זו בכל יום, ואלף גרמנים הופכים לרוצחים... מה אומר כאשר אשאל: 'ומה עשית באותה העת?'". באותו המכתב כתב: "מאז יום שבת יהודי ברלין נאספים. הם נשלחים עם המטען המועט שהם יכולים לסחוב... כיצד יכול אדם לדעת זאת, וללכת באופן חופשי?".
מולטקה קיווה כי לחוות דעתו המשפטיות תהיה השפעה לטובה על מהלכי הצבא, ובדעה זו תמכו ידידיו קנריס והגנרל האנס אוסטר. במהלך הלחימה בחזית המזרחית טען מולטקה כי על גרמניה לדבוק בכללי אמנות ז'נבה ואמנות האג על הלוחמה ביבשה, על מנת לעמוד בחיובי המשפט הבינלאומי, ולעודד יחס שכנגד מצד הסובייטים שייטיב עם שבויי המלחמה הגרמנים. דעה זו נדחתה בטענה שברית המועצות לא הצטרפה לאמנות אלו, ופלדמרשל וילהלם קייטל תיאר את אמנת ז'נבה כ"תוצר של רעיונות אבירות שחלף זמנם". מולטקה המשיך בהתנגדותו למעשי הזוועה, ואיפשר מעבר של יהודים לארצות מבטחים נייטרליות, וכן כתב מסמכים המדגישים את האפקט הפסיכולוגי שחשו חיילים גרמנים שהשתתפו או צפו במעשי הזוועה כנגד היהודים וכנגד אחרים בחזית המזרח. בשלב זה היה מולטקה מתנגד חריף, הן למלחמה, והן למשטר הנאצי עצמו.
הוא הצליח למנוע פעולות שתוכננו כגון הכרזה על כל הצרפתים שיילחמו לצד הבריטים בצפון אפריקה כבוגדים (מה שחייב הוצאתם להורג אם ייתפסו), וכן הזהיר מראש את שלטונות דנמרק על הכוונה לרצוח את היהודים שם, דבר שהביא להימלטות יהודים רבים, בעיקר במשט סירות מאורגן, מקופנהגן למלמו שוודיה.
מולטקה ניסה ליצור קשר ישיר עם המודיעין הבריטי, באמצעות קשרים עם ידידיו מזמן לימודיו באוקספורד. הבריטים דחו הצעתו פעמיים. בפעם הראשונה בלבלו אותו עם דודו, שהיה השגריר הגרמני לספרד, ובפעם השנייה דרשו "מעשים" ולא "דיבורים".
חוג קרייזאו
עריכה
בשנת 1940 פגש מולטקה את הגראף פטר יורק פון וארטנבורג, אשר הגיע מרקע דומה, והשנים החלו בשיחות רעיוניות, והחלו לאסוף סביבם אנשים בעלי מחשבות דומות. שלוש מהשיחות (שהתקיימו בשנים 1942–1943) נערכו באחוזתו של מולטקה "קרייזאו", אותה קיבל הלמוט פון מולטקה "הגדול" לאחר הניצחון על הצרפתים ב-1870, כאות תודה על שירותיו לאומה. מכיוון שכך נקרא חוג האנשים שהחל נאסף סביב מולטקה "חוג קרייזאו".
החוג כלל, פרט לווארטנבורג ומולטקה, את המשפטן האנס פון האפטן, אחיו של ורנר פון האפטן שהיה שלישו של ראש קושרי העשרים ביולי, הגראף קלאוס שנק פון שטאופנברג, את ד"ר יוליוס לבר, פוליטיקאי סוציאל-דמוקרטי, את הדיפלומט ד"ר אדם פון טרוט צו זולץ, ואת איש הכמורה והפילוסוף, ד"ר אויגן גסטמייר.
כל אחד מחבורה זו תרם את חלקו בניסיון ליצור דמות רצויה של המשטר בגרמניה לאחר נפילת הנאציזם. נראה כי גובש משטר רצוי בעל נטייה סוציאל-דמוקרטית מרוככת ביסודות שנלקחו מן הדת הנוצרית, תוך הבעת רצון לאיחוד פאן-אירופי בנוסח האיחוד האירופי דהיום. "חוג קרייזאו" מעולם לא הגיע לשאלות מעשיות בנוגע להפלת המשטר הקיים, אלא עסק יותר בדמותו של המשטר הרצוי. עם זאת, חלק מחברי החוג, כגון פון טרוט צו זולץ, מילאו תפקידי מפתח בקשר המתגבש.
מולטקה עצמו התנגד לרציחתו של היטלר. הוא הזהיר כי אם זו תצליח יהפוך היטלר לקדוש מעונה, בעוד שאם זו תיכשל, היא תחשוף את המעורבים בה ולאחר המלחמה לא יהיו אלו בין בוני המדינה הדמוקרטית שתקום על חורבות הרייך השלישי.
מעצר ומוות
עריכה
בינואר 1944 נעצר מולטקה על ידי הגסטפו. נודע לו כי הגסטפו מתכנן לעצור אדם בשם קיפ, שהסתבך בניסיון להעביר מכתבים לידידים בשווייץ באמצעות רופא שווייצרי שנכח במסיבת תה של חברי חוג סולף, אך למעשה היה סוכן של הגסטפו. מולטקה הזהיר את קיפ מראש על מעצרו המתקרב, אך הגסטפו פעל במהירות, ועצר את כל המעורבים בעניין, ביניהם מולטקה. חלקו של מולטקה בעניין היה שולי (קיפ עצמו ומעורבים נוספים הוצאו להורג), ההאשמות כנגדו לא היו חמורות, ונראה כי הוא עתיד להשתחרר, אולם אז הגיע כישלון קשר העשרים ביולי, ונחשף היקפן המלא של פעולותיו.
בינואר 1945 הובא מולטקה בפני "בית הדין העממי" הידוע לשמצה, בו ישב בדין השופט התליין רולנד פרייזלר. פרייזלר, שלא יכל למצוא כנגדו אשמה של ממש, האשים אותו בבגידה, על בסיס השתתפותו בשיחות קרייזאו. האנס לילייה, שנוכח במשפט, אומר כי משהגיע מולטקה להבנה כי דינו נחרץ, ניצל את הבמה להתקיף את פרייזלר ואת מוסד "בית הדין העממי". בשניים ממכתביו לאשתו בתקופה זו, מתגאה מולטקה בכך שיוצא להורג בשל דעותיו, ולא בשל מעשיו, וכי "לא תוכניות, לא הכנות, אלא רוח האדם היא הנרדפת". מולטקה טוען כי עמד בפני בית הדין כנוצרי, וכי הוא נאשם בכך שניהל, כאדם פרטי, שיחות עם שני כמרים על שאלות של אתיקה נוצרית. הוא טען כי בכה לאחר שנגזר דינו, לא מיגון אלא מתחושה של תודה והכרה בנוכחות האל. לבניו כתב כי מילא את חובתו.
מולטקה הוצא להורג ב-12 בינואר שנת 1945 בכלא פלצנזה בברלין.
הנצחה ומורשת
עריכה
מולטקה מוכר כיום כאחד האינטלקטואלים הבולטים בתנועת ההתנגדות להיטלר, וזכרו מונצח באופנים רבים, כדוגמה להתנגדות על בסיס מוסרי למשטר הנאצי. יובל מאה השנים להולדתו אוזכר ב-11 במרץ 2007 בקתדרלת פרנץ בברלין, באירוע בו השתתפה קנצלר גרמניה אנגלה מרקל שדיברה על מולטקה כסמל ל"אומץ אירופי". בשנת 1992 היה סרט תיעודי על חייו בשם "מצפון חסר מנוח" מועמד לפרס האוסקר.
פסלו של מולטקה מוצב ב"היכל ולהאלה", בו מוצבים פסליהם של גדולי האומה הגרמנית, וגיבורי תנועת ההתנגדות.
ב-1989 קיבל מולטקה, לאחר המוות, את "פרס האחים שול", על שם האנס שול וסופי שול שהוצאו להורג בשל התנגדותם למשטר במסגרת תנועת הוורד הלבן. זהו פרס ספרותי המוענק לספרים המקדמים דמוקרטיה וזכויות אדם.
ב-2001 ייסד האגף הגרמני של החברה הבינלאומית לדיני מלחמה את פרס הלמוט ג'יימס פון מולטקה, המוענק לעבודות שיפוטיות מצוינות בתחום מדיניות הביטחון.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- קונסטנטין פיצגיבון 20 ביולי - הקשר נגד היטלר, מערכות, 1987.
- ויליאם ל. שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, הוצאת שוקן, 1976.
