הלניקה מאוקסירינכוס
הלניקה מאוקסירינכוס (בלטינית: Hellenica Oxyrhynchia) הוא השם שניתן לחיבור כתוב על פפירוס המגולל את תולדות יוון בשלהי המאה ה-5 ותחילת המאה ה-4 לפנה"ס. פרגמנטים משלו נחשפו באוקסירינכוס (אנ') שבמצרים, בין פפירוסים רבים אחרים (אנ'), ומכאן שמו במחקר ההיסטורי. אחד משני הפרגמנטים העיקריים, זה המכונה "פפירוס לונדון" (אנ'), נתגלה ב-1906 ועוסק בקרבות שניטשו בשלהי המלחמה הפלופונסית ובעיקר בקרב נוטיום (406 לפנה"ס). השני, פפירוס פירנצה, התגלה ב-1942 ועוסק באירועים ההיסטוריים בתחילת המאה ה-4. החיבור כולו היה כפי הנראה המשך לספרו של תוקידידס והקיף את המאורעות מ-411 לפנה"ס עד 394 לפנה"ס, בדומה לחיבור "הלניקה" של קסנופון (שפרגמנט שלו (אנ') נמצא גם הוא באוקסירינכוס).
גילוי הפפירוס הראשון ב-1906 עורר שאלות בלב ההיסטוריונים בדבר האמינות שייחסו עד כה למקורות העתיקים של התקופה. קסנופון, שחי ופעל באותו זמן, נחשב במאה ה-19 על ידי כל החוקרים למקור אמין לאין שיעור יותר מדיודורוס סיקולוס המאוחר ממנו. ברם, מחבר ההלניקה מאוקסירינכוס (המכונה .P, לשון קיצור של papyrus), שחיבורו זכה לשבחים על הסגנון והפרגמטיות שלו,[1] תואם בכמה נושאים מרכזיים וחשובים את גרסת דיודורוס ולאו דווקא את קסנופון. הדבר הוביל להערכה מחודשת את ערכם ההיסטורי של חיבורים אלה, והיסטוריונים מודרניים מעדיפים כיום את גרסתו של דיודורוס בעניינים אחדים.
מחלוקת קיימת במחקר ההיסטורי המודרני באשר לזהות המחבר. בשלביו הראשונים של הוויכוח האקדמי הועלו שמותיהם של היסטוריונים נודעים כמו אפורוס ותאופומפוס,[2] אך מרבית ההצעות הללו נדחו בתוקף מטעמי סגנון, הצגת הדברים או נושאי הכתיבה. כיום נוטים רוב החוקרים לייחס את החיבור לקראטיפוס, היסטוריון אתונאי בן המאה ה-4 לפנה"ס.[3] הסגנון, ההטיות לצד אחד (biases) והנושאים המכוסים על ידי החיבור (ידוע כי חיבורו של קראטיפוס היה המשך לתוקידידס) מחזקים טענה זו, אם כי סוגיות אחדות עדיין שנויות במחלוקת.[4] ברונו בלקמן (Bruno Bleckmann), מומחה להיסטוריוגרפיה של העת העתיקה, טוען שוב בעד זיהוי המחבר כתאופומפוס.[5]
תהא זהותו של P אשר תהא, הוא נחשב להיסטוריון מוכשר ובעל מודעות היסטורית, המשתמש בכתיבתו במקורות הטובים ביותר האפשריים, לא חוסך כל מאמץ כדי לפרשם ללא משוא פנים, אך חסר מחשבה וסגנון ייחודיים. ההיסטוריון וסטלייק (H.D. Westlake) מכנה אותו "תוקידידס מדרגה שנייה".[6]
לקריאה נוספת
עריכה- Bruce, I. A. F. (2007). An Historical Commentary on the Hellenica Oxyrhynchia. Cambridge: Cambridge University Press.
- McKechnie, Paul (1988). Hellenica Oxyrhynchia. Warminster: Aris & Phillips.
- Fine, John V. A. (1983). The Ancient Greeks: A critical history. Cambridge: Harvard University Press.
- דוד אשרי, קניין לדורות - היסטוריונים יוונים וכתיבת היסטוריה ביוון וברומא. ערכה: דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ד. עמ' 79.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Meister, Klaus (2003). "Oxyrhynchus, the historian from". In Hornblower, Simon; Spawforth, Antony (ed.). Oxford Classical Dictionary. New York: Oxford University Press.
- ^ e.g. Goligher, W. A. (1908). "The New Greek Historical Fragment Attributed to Theopompus or Cratippus". English Historical Review (Oxford University Press) 23 (90): 277–283.
- ^ Harding, Philipp (1987). "The Authorship of the Hellenika Oxyrhynchia". The Ancient History Bulletin 1: 101–104.
- ^ Meister (2003).
- ^ Bleckmann, Bruno. Fiktion als Geschichte. Neue Studien zum Autor der Hellenika Oxyrhynchia und zur Historiographie des vierten vorchristlichen Jahrhunderts. Göttingen 2006.
- ^ Westlake, H. D. (1960). "Review of Hellenica Oxyrhynchia by Vittorio Bartoletti". The Classical Review, New Series (Cambridge University Press) 10 (3): 209–210.