המלחמות הגרמניות-פולניות (1002–1018)
המלחמות הפולניות-גרמניות הייתה סדרת מאבקים בין האימפריה הרומית הקדושה בראשות היינריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, לבין דוכסות פולין בראשות בולסלאב הראשון, דוכס פולין. הסכסוך נגרם עקב חילוקי שליטה בבוהמיה, לוסאטיה ומייסן, והוא הסתיים בשנת 1018 בשלום באוצן.
| תאריכים | 1002–1018 (כ־16 שנים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | לוסאטיה, מייסן, בוהמיה, פולין גדול, שלזיה | |||||||||
| תוצאה | שלום באוצן | |||||||||
| ||||||||||
  | ||||||||||
רקע
עריכהבתקופת אוטו השלישי היה בולסלאב הראשון, דוכס פולין נאמן לאוטו, אולם שאיפותיו של היינריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה במזרח דרדרו את היחסים בין המדינות. בנוסף בולסלאב תמך בטענותיו של אקארד הראשון, מרקיז מייסן לכתר גרמניה, ולאחר רציחתו של אקארד בשנת 1002 כבש בולסלאב את מרקיזות מייסן ומרקיזות לוסאטיה. זמן קצר לאחר מכן נפצע בולסלאב באורח קשה כשניסו להתנקש בחייו, ומכיוון שחשד בהיינריך שתכנן את ההתנקשות ניתק בולסלאב את היחסים בין שתי המדינות.
בנוסף, בשנת 1002 הודח בולסלאב השלישי, דוכס בוהמיה במרד אצילים, ובולסלאב החזירו לשלטון, אולם לאחר שקיבל הזמנה מאצילי בוהמיה להתערב בסכסוך, כבש בולסלאב את דוכסות בוהמיה, ונטל לעצמו את התואר "דוכס בוהמיה". בשנת 1004 מרד בולסלאב בהיינריך בגלוי והבעיר את הטירה במייסן כמעשה התגרות, ובעקבות כך פרצה מלחמה בין שתי המדינות.
לכשחזר היינריך מאיטליה הוא כרת ברית עם שבט הסלאבים הפגנים הלוטיסים, על אף שכפועל יוצא מהברית עמם נעצרה התנצרות השבטים הסלאבים. בעקבות כך, אצילים גרמנים רבים התנגדו לברית עם הסלאבים, וכן אצילים רבים התנגדו למלחמה בעקבות קשרי הידידות והמסחר שטיפחו בפולין בתקופת אוטו השלישי. בוסלאב מצידו גם הוא התכונן למלחמה, וכרת אף הוא ברית עם שבטים סלאבים אחרים.
1002–1005
עריכהבקיץ 1004 פלשו כוחותיו של היינריך לבוהמיה והגיעו להרי האורה, ולאחר מכן כבשו את הטירה בזאטץ' והשמידו את הכוח הפולני שהיה מוצב שם. במקביל פלש יארומיר פרמיסל (אחיו הצעיר של בולסלאב השלישי) לבוהמיה בסיוע כוחות גרמניים וכבש את פראג והכריז על עצמו כ"דוכס בוהמיה", ולאחר מכן נשבע אמונים להיינריך כוסאל, ובכך שילב את בוהמיה באימפריה הרומית הקדושה. אולם על אף שכוחותיו של היינריך השתלטו על בוהמיה, החזיקו הכוחות הפולנים בשטחי מוראביה שהייתה כפופה קודם לכן לבוהמיה.
בקיץ 1005 פלש היינריך לפולין וחדר לפנים הארץ, אולם כוחותיו ספגו אבדות כבדות, ואף נחלו תבוסה קשה בפוזנן. לאחר מכן נחתם הסכם שלום בין הצדדים, ובו ויתר בולסלאב על תביעתו לדוכסות בוהמיה, ואף החזיר את מרקיזות מייסן ומרקיזות לוסאטיה.
1007–1013
עריכהבשנת 1007 היינריך השני גינה את שלום פוזנן, וכתוצאה מכך התקיף בולסלאב הראשון, דוכס פולין את ארכיבישופות מגדבורג, וכבש מחדש את מרקיזות מייסן ומרקיזות לוסאטיה כולל העיר באוצן. המתקפה הגרמנית החלה שלוש שנים מאוחר יותר בשנת 1010, אך לא הייתה לה שום תוצאה משמעותית, מעבר לכמה מעשי ביזה בשלזיה. בשנת 1012 נחתם הסכם שלום שני בין גרמניה לפולין, אך בולסלאב הראשון הפר במהירות את ההסכם, ושוב פלש ללוסאטיה, וכוחותיו כבשו את העיר לובוש ושרפו אותה. בשנת 1013 נחתם הסכם שלום שלישי במרזבורג, המחייב בין השאר את בולסלאב כואסל של היינריך השני, בתמורה לקבלת מרקיזות מייסן ומרקיזות לוסאטיה כפייף. על מנת לחזק את ההסכם, בנו של בולסלאב - מיישקו השני לאמברט התחתן עם ריכצה מלורן, בתו של אצו, רוזן הפלטינט של לותרינגיה ונכדתו של אוטו השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
1015–1018
עריכההסכם השלום שנחתם בשנת 1013, בין היינריך השני לבולסלב הראשון, דוכס פולין התפוגג במהירות. בשנת 1014 בעת שהיינריך השני נעדר מגרמניה, שלח בולסלב את בנו מיישקו השני למברט לדוכסות בוהמיה, על מנת לשכנע את הדוכס הבוהמי החדש אולדריץ' לכרות עמו ברית נגד היינריך השני. אולם, המשימה נכשלה ואולדריץ' כלא את מיישקו השני, והוא שוחרר רק לאחר התערבות הקיסר, שלמרות הפלישה המתוכננת לפולין, פעל בנאמנות למען הווסל הנומינלי שלו בולסלב הראשון. לאחר שחרורו נשלח מיישקו השני לחצרו של היינריך השני במרזבורג כבן ערובה. היינריך רצה כנראה לאלץ את בולסלב הראשון להגיע למרזבורג ולהסביר את מעשיו, אולם התוכנית נכשלה, ולאחר לחץ מצד קרוביו, הסכים היינריך לשחרר את מיישקו השני.
באותו זמן, היינריך השני אירח את יארוסלאב הראשון, נסיך קייב, הטוען לכתר ברוס של קייב, ובנו של ולדימיר הראשון, נסיך קייב. בזמן מותו של אביו בשנת 1015, היה יארוסלאב נסיך הכתר של נסיכות נובגורוד. יארוסלאב לחם על השלטון באחיו סוויאטופולק הראשון, נסיך קייב, שנתמך על ידי חתנו בולסלאב הראשון, דוכס פולין שהיה חתנו.
לאחר חזרתו של היינריך השני לגרמניה בשנת 1015, לאחר הכתרתו לקיסר על ידי האפיפיור בנדיקטוס השמיני, הכין היינריך את כוחותיו לפלישה שלישית לפולין. עם שלושה צבאות בפיקודו, הכוח הגדול ביותר מאז תחילת הסכסוך בשנת 1004, צעד הצבא הקיסרי בעת ובעונה אחת בתנועת מלקחיים מצפון גרמניה, מדרום וממרכז. היינריך השני עצמו פיקד על הצבא המרכזי, אשר נתמך על ידי שבטים סלאביים, עבר עם כוחותיו ממגדבורג, וחצה את נהר האודר לפולין. היינריך השני נתמך על ידי אולדריץ', דוכס בוהמיה מדרום, ומהצפון על ידי ברנהרד השני, דוכס סקסוניה.
במהלך מסע הצבא הקיסרי על פני פולין, כוחותיו של היינריך השני הרגו או לכדו כמה אלפי פולנים, כולל נשים וילדים. אולם, הצבא הקיסרי ספג הפסדים כבדים לאורך כל המערכה, ויחידת אבירים מוראבים בפיקודו של מיישקו השני פתחו במתקפת הסחה על מרקיזות סקסוניה המזרחית. בעקבות כך, הצבא הקיסרי נסוג מפולין למרזבורג כדי להדוף את המתקפה, ולא הצליח להשיג רווחים טריטוריאליים ממזרח לנהר האודר. במהלך הנסיגה לגרמניה, גרו השני, מרקיז סקסוניה המזרחית, נפל למארב של כוחות פולנים ונרצח בסוף שנת 1015. בעקבות המתקפה בסקסוניה המזרחית, נטלו כוחותיו של בולסלאב הראשון את היזמה. בשנת 1017 הטילו כוחותיו של מיישקו השני מצור על מייסן, שהייתה תחת פיקודו של גיסו של מיישקו השני, הרמן הראשון, מרקיז מייסן. ניסיונו של מיישקו לכבוש את העיר נכשל, והוא נאלץ לסגת חזרה לפולין.
בקיץ 1017 היינריך השני ובולסלאב הראשון פתחו במשא ומתן לשלום, והוכרזה הפסקת אש. אולם בסתיו 1017 נכשל המשא-ומתן, ובעקבות כך פלש היינריך השני עם צבאו שוב לפולין. הצבא הגיע לגלוגוב, שם התבצר בולסלאב הראשון, אולם לא הצליח לכבוש את העיר. לאחר מכן ניסה היינריך השני לכבוש את העיר נימצ'ה, אך גם אותה לא הצליח לכבוש, ובמהלך המצור הפיל הקור הכבד הרבה חללים בצבאו של היינריך. לאחר שנכשלו התקפותיו של היינריך, הוא פתח שוב במשא ומתן עם בולסלאב לסיום המלחמה.
ב-30 בינואר 1018 חתמו היינריך השני ובולסלאב הראשון על הסכם שלום נוסף, המכונה "שלום באוצן". בולסלאב הצליח לשמור על תאריו כמרקיז לוסאטיה ומייסן, והכיר בהיינריך השני כפיאודל שלו. בנוסף, היינריך השני הבטיח לתמוך במסע של בולסלאב הראשון לקייב, על מנת לסייע לחותנו סוויאטופולק הראשון, נסיך קייב. כדי לחזק את השלום, התחתן בולסלאב הראשון, שהיה אז אלמן, עם אודה ממייסן, בתו של אקארד הראשון, מרקיז מייסן, ובכך חיזק את קשריו עם האצולה הגרמנית.