המקדשים החיים הגדולים של צ'ולה

המקדשים החיים הגדולים של צ'ולה
Great Living Chola Temples
	קולאז' של שלושת המקדשים
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1987, לפי קריטריונים 2, 3
הערות	ב-1987 נכלל באתר רק מקדש בריהאדיסוואראר, וב-2004 נוספו מקדש גנגאיקונדה ומקדש איראווטסווארה
מידע כללי
סוג	קבוצת מבנים, אתר היסטורי
מיקום	טמיל נאדו
מדינה	הודו
מייסדים	שושלת צ'ולה
מידות
שטח	21.88 הקטאר
קואורדינטות	10°46′59″N 79°07′57″E / 10.783055555556°N 79.1325°E
	אתר רשמי
	צ'נאי גנגאיקונדה איראווטסווארה בריהאדיסוואראר המקדשים החיים הגדולים של צ'ולה במדינת טאמיל נאדו

המקדשים החיים הגדולים של צ'ולה (באנגלית: Great Living Chola Temples) הם אתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו הכולל קבוצה של מקדשים הינדיים מתקופת שושלת צ'ולה במדינת טאמיל נאדו שבדרום הודו.^[1] המקדשים, שהושלמו בתחילת המאה ה-11 ובמאה ה-12 כוללים את:

הכרה כאתר מורשת עולמית

מתחם המקדש בתנג'אבור הוכר כאתר מורשת בשנת 1987. מתחם המקדש בגנגאיקונדה צ'ולפורם ומתחם המקדש איראווטסווארה נוספו כהרחבות לאתר בשנת 2004. הקריטריונים להכללה באתר "מקדשי הצ'ולה הגדולים החיים" שהוצעו על ידי הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (ICOMOS) הם:^[2]

קריטריון 1: שלושת מקדשי הצ'ולה בדרום הודו מייצגים הישג יצירתי יוצא מן הכלל בתפיסה האדריכלית של הצורה הטהורה של מקדש בסגנון אדריכלות דראווידית (אנ').
קריטריון 2: מקדש בריהאדיסוואראר בתנג'אבור הפך לדוגמה הגדולה הראשונה של מקדשי צ'ולה, שגרר בעקבותיו התפתחות ששני המקדשים האחרים גם מעידים עליה.
קריטריון 3: שלושת מקדשי הצ'ולה הגדולים הם עדות יוצאת דופן ובולטת ביותר להתפתחות האדריכלות של אימפריית צ'ולה והתרבות הטאמילית (אנ') בדרום הודו.
קריטריון 4: מקדשי צ'ולה הגדולים בתנג'אבור, בגנגאיקונדה צ'ולפורם ובדראסורם הם דוגמאות בולטות לאדריכלות ולייצוג האידאולוגיה של שושלת צ'ולה.

בסופו של דבר האתר נבחר על פי קריטריונים 2 ו-3.

המקדשים

תנג'אבור נמצאת כ-350 קילומטרים דרומית-מערבית לצ'נאי. גנגאיקונדה צ'ולפורם ודראסורם נמצאים בהתאמה כ-70 קילומטרים וכ-40 קילומטרים מצפון-מזרח לה.

מקדש בריהאדיסוואראר בתנג'אבור

ערך מורחב – מקדש בריהאדיסוואראר

מקדש בריהאדיסוואראר בתנג'אבור הוא מקדש הינדי המוקדש לשיווה.^[3]^[4] זהו אחד המקדשים הגדולים ביותר בדרום הודו ודוגמה למופת לאדריכלות טאמילית במלוא הדרה. נבנה על ידי רג'ארג'ה הראשון, קיסר צ'ולה (אנ') בשנים 1003–1010 לספירה. המונומנטים המקוריים של מקדש זה מהמאה ה-11 נבנו סביב חפיר. הוא כלל מבני גופורם (אנ')^[א], המקדש הראשי, המגדל המסיבי שלו (וימאנה), כתובות, ציורי קיר ופסלים הקשורים בעיקר לשיוויזם, אך גם למסורות הווישנויזם והשאקטיזם של ההינדואיזם. המקדש נפגע כמה פעמים מאז בנייתו וכמה יצירות אמנות חסרות כעת. מנדאפות^[ב] ומונומנטים נוספים נוספו במאות השנים שלאחר מכן. המקדש ניצב כיום בין חומות מבוצרות שנוספו לאחר המאה ה-16.

המגדל (וימאנה) מעל קודש הקודשים במקדש בנוי מגרניט, והוא אחד הגבוהים בדרום הודו. במקדש יש מסדרון עמודים (פרקרה) מסיבי ולינגאם שיווה^[ג] בין הגדולים בהודו. המקדש מפורסם גם בזכות איכות הפיסול שבו, כמו גם היותו המיקום שהכין פסל של נטראג'ה (שיווה כאדון הריקודים), במאה ה-11. המתחם כולל מקדשים עבור ננדי (אנ')^[ד], גנש ואלים אחרים.^[4] המקדש הוא אחד האטרקציות התיירותיות המתוירות ביותר בטאמיל נאדו.

מקדש תנג'אבור
מבט על מגדל (וימאנה) של מקדש תנג'אבור
מקדש תנג'אבור
הגופורם (מגדל הכניסה) של מקדש תנג'אבור
תבליט פיל במקדש
כתובת בטמילית במקדש

מקדש בריהאדיסוואראר בגנגאיקונדה צ'ולאפורם

ערך מורחב – מקדש גנגאיקונדה

מקדש בריהאדיסוואראר בגנגאיקונדה צ'ולאפורם הוא מקדש הינדי השוכן בגנגאיקונדה צ'ולפורם, כ-70 קילומטרים צפונית-מזרחית מהמקדש בתנג'אבור. המקדש הושלם בשנת 1035 לספירה על ידי רג'נדרה צ'ולה הראשון, קיסר צ'ולה (אנ') כחלק מבירתו החדשה, מקדש זה של שושלת צ'ולה דומה בעיצובו ויש לו שם דומה למקדש בתנג'אבור, ולפעמים הוא קרוי רק מקדש גנגאיקונדה צ'ולאפורם.^[4]

הוא מוקדש לשיווה ומבוסס על תוכנית ריבועית, אך המקדש מציג באדיקות נושאים של וישנויזם, שאקטיזם והקבלה סינקרטית של ההינדואיזם עם פסלים של וישנו, דורגה, סוריה, הריארה (אנ'), ארדהאנרישוורה (אנ') ואחרים.^[5] בנוסף למקדש הראשי עם לינגאם שיווה, במתחם המקדש יש מספר מקדשים קטנים יותר, מבני גופורם ומונומנטים אחרים, כאשר חלקם נהרסו חלקית או שוחזרו במאות מאוחרות יותר. המקדש מפורסם בפסלי הברונזה שלו, יצירות האמנות על קירותיו, ננדי (אנ')^[ד] והמגדל (וימאנה) שלו, שבשונה מהמגדל בעל קווי המתאר הישרים במקדש תנג'אבור, יש לו קווי מתאר מפותלים, קעורים מעט כלפי מעלה.^[4]

תמונה מזווית נמוכה של מקדש גנגאיקונדה
המבנה הפירמידלי מעל קודש הקודשים
פסל ארדהאנרישוורה (אנ') (חצי שיווה, חצי פרוואטי)
פסל אבן במקדש

מקדש איראווטסווארה בדראסורם

ערך מורחב – מקדש איראווטסווארה

מקדש איראווטסווארה בעיירה דראסורם ליד העיר קומבקונם (אנ') בדרום הודו הושלם בשנת 1166 לספירה.^[6] זהו אחד מקבוצות של שמונה עשרה מקדשים הינדים גדולים מימי הביניים באזור קומבקונם.^[7] המקדש מוקדש לשיווה. הוא גם מכבד באדיקות את מסורות הווישנויזם והשאקטיזם של ההינדואיזם, יחד עם האגדות הקשורות לשישים ושלושה הניאנרים (אנ')^[ה] - קדושי תנועת הבהקטי של השיוויזם.^[8]

המקדש, הקרוי על שמו של הפיל הלבן של אל המלחמה אינדרה, הוא עדות לאדריכלות המקדש הגדולה של אימפריית צ'ולה. זהו האחרון מבין שלושת המקדשים הגדולים שנבנו על ידי דורות עוקבים של קיסרים החל מרג'ארג'ה הראשון. מקדש איראווטסווארה הוקם על ידי רג'ארג'ה השני בסביבות 1150 לספירה. אחד המאפיינים הבולטים של מקדש זה הוא רג'אגמבהירה תירומאנדפאם - חצר המלוכה, עם עמודים מגולפים באופן מורכב, מדרגות ארוכות עשויות אבני גרניט ומרכבות אלגנטיות רתומות לסוס - שנחצבו מאבן. עבודת האומנות טובה יותר במקדש זה מאשר במקדשים הקודמים.

מקדש האבן משלב מבנה מרכבה, וכולל אלוהויות ודיות ופוראנות (אנ'),^[ו] ראשיות כמו אינדרה, אגני (אנ') (אל האש), וארונה (אל השמים והמים), ואיו (אל הרוח), ברהמה, סוריה (אלת השמש), וישנו, ספטה מטריקאס (אנ') (שבע האמהות), האלה דורגה, סראסווטי, סרי דווי (לקשמי), גנגה, יאמונה, סוברהמניה, גנש, קאמה (אנ') (תשוקה), ראטי (אנ') (אלת האהבה) ואחרים. מקדש איראווטסווארה היה גדול בהרבה ממה שהוא עכשיו. על פי הכתובות היו בו שבעה רחובות ושבע חצרות, בדומה למקדש סרירנגם. כולם נעלמו, למעט החצר האחת עם המקדש הראשי ששרד. יש חורבות של גופורם וכמה מבנים במרחק מה ממתחם המבקרים הנוכחי המאשרים שהאתר נפגע קשות בשלב כלשהו כמו שאר המקדשים הגדולים והערים השונות מתקופת צ'ולה, כולל הבירה גנגאיקונדה צ'ולפורם. המקדש ממשיך למשוך כינוסים גדולים של עולי רגל הינדים מדי שנה במהלך חודש מגהא (אנ'), כשחלק מהפסלים כמו אלה של האלה דורגה ושיווה הם חלק מפוג'ות (טקסים הינדיים) מיוחדות.^[9]

עמוד בסגנון אדריכלות דראווידית במקדש איראווטסווארה
מקדש איראווטסווארה
פרט ממרכבת האבן במקדש
מבנה דמוי פירמידה בתוך מקדש איראווטסווארה

לקריאה נוספת

על המקדשים של צ'ולה קיימת ספרות ענפה, והרשימה להלן מכסה רק חלק ממנה. לרשימה מקיפה יותר מומלץ לעיין בערך המקביל בוויקיפדיה באנגלית.

S.R. Balasubrahmanyam (1975), Middle Chola Temples, Thomson Press, ISBN 978-9060236079
Stella Kramrisch (1976). The Hindu Temple Volume 1. Motilal Banarsidass. ISBN 978-81-208-0223-0.
Stella Kramrisch (1979). The Hindu Temple Volume 2. Motilal Banarsidass (Reprinted 1946 Princeton University Press). ISBN 978-81-208-0224-7.

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של המקדשים החיים הגדולים של צ'ולה (באנגלית)

מדיה וקבצים בנושא המקדשים החיים הגדולים של צ'ולה בוויקישיתוף

Great Living Chola Temples in UNESCO List
Chola Temple Architecture at come2india.org

ביאורים

^ מגדל כניסה מונומנטלי, בדרך כלל מקושט, במקדשים הינדיים
^ באדריכלות ההינדית, ובמיוחד בארכיטקטורת המקדש ההינדי, מנדאפה הוא אולם גדול המחוזק בשורות עמודים או ביתן לטקסים ציבוריים
^ סמל לפולחן האל שיווה בצורת עמוד גלילי קצר שחלקו העליון מעוגל
^ ¹ ² בהמת הרכיבה של שיווה
^ קבוצה של 63 קדושים שחיו בטאמיל נאדו במאות ה-3 עד 8 לספירה שהקדישו את חייהם לאל ההינדי שיווה
^ סוגה נרחבת של ספרות הודית על מגוון רחב של נושאים, במיוחד על אגדות ופולקלור מסורתי

הערות שוליים

^ Great Living Chola Temples in UNESCO List
^ Chola Temples (India)
^ Thanjavur, Encyclopaedia Britannica
^ ¹ ² ³ ⁴ Living Chola Temples, "The Archaeological Survey of India (ASI)"
^ P. V. Jagadisa Ayyar, South Indian Shrines: Illustrated, Page 291-295
^ George Michell (2012). Julia A. B. Hegewald and Subrata K. Mitra (ed.). Re-Use-The Art and Politics of Integration and Anxiety. SAGE Publications. pp. 91–93. ISBN 978-81-321-0981-5.
^ P. V. Jagadisa Ayyar, South Indian Shrines: Illustrated, Asian Educational Services, 1982, ISBN 9788120601512, Page 349
^ Indira Menon (2013). Rhythms in Stone, The Temples of South India. Ambi. p. 118. ISBN 978-81-903591-3-9.
^ Pratapaditya Pal; Stephen P. Huyler; John E. Cort; et al. (2016). Puja and Piety: Hindu, Jain, and Buddhist Art from the Indian Subcontinent. Univ of California Press. p. 65. ISBN 978-0-520-28847-8.

[גופורם-5] מגדל כניסה מונומנטלי, בדרך כלל מקושט, במקדשים הינדיים

[מנדאפה-6] באדריכלות ההינדית, ובמיוחד בארכיטקטורת המקדש ההינדי, מנדאפה הוא אולם גדול המחוזק בשורות עמודים או ביתן לטקסים ציבוריים

[7] סמל לפולחן האל שיווה בצורת עמוד גלילי קצר שחלקו העליון מעוגל

[ננדי-8] ¹ ² בהמת הרכיבה של שיווה

[בהקטי-12] קבוצה של 63 קדושים שחיו בטאמיל נאדו במאות ה-3 עד 8 לספירה שהקדישו את חייהם לאל ההינדי שיווה

[14] סוגה נרחבת של ספרות הודית על מגוון רחב של נושאים, במיוחד על אגדות ופולקלור מסורתי

[unesco-1] Great Living Chola Temples in UNESCO List

[2] Chola Temples (India)

[britbrihadthanj-3] Thanjavur, Encyclopaedia Britannica

[ASI-4] ¹ ² ³ ⁴ Living Chola Temples, "The Archaeological Survey of India (ASI)"

[Ayyar-9] P. V. Jagadisa Ayyar, South Indian Shrines: Illustrated, Page 291-295

[michell91-10] George Michell (2012). Julia A. B. Hegewald and Subrata K. Mitra (ed.). Re-Use-The Art and Politics of Integration and Anxiety. SAGE Publications. pp. 91–93. ISBN 978-81-321-0981-5.

[11] P. V. Jagadisa Ayyar, South Indian Shrines: Illustrated, Asian Educational Services, 1982, ISBN 9788120601512, Page 349

[13] Indira Menon (2013). Rhythms in Stone, The Temples of South India. Ambi. p. 118. ISBN 978-81-903591-3-9.

[15] Pratapaditya Pal; Stephen P. Huyler; John E. Cort; et al. (2016). Puja and Piety: Hindu, Jain, and Buddhist Art from the Indian Subcontinent. Univ of California Press. p. 65. ISBN 978-0-520-28847-8.

[1]

[2]

[3]

[4]

[א]

[ב]

[ג]

[ד]

[5]

[6]

[7]

[ה]

[8]

[ו]

[9]