המרכז הדמוקרטי-הומניסטי
| יש לעדכן ערך זה. הסיבה היא: המפלגה פורקה. | |
המרכז הדמוקרטי-הומניסטי[1][2] (בצרפתית: Centre démocrate humaniste, או בקיצור: cdH) הוא מפלגה נוצרית-דמוקרטית[3][4][5][6] והומניסטית דוברת צרפתית בבלגיה.[7][8] עד 2002 נודעה המפלגה כמפלגה הנוצרית-חברתית (Parti Social Chrétien). ה-CDH משתתף בממשלת בריסל, ממשלת הקהילה הצרפתית, ממשלת ולוניה, אך לא בממשלה הבלגית הכללית.
 | |
| מדינה |
בלגיה  |
|---|---|
| מנהיגים |
Benoît Lutgen |
| תקופת הפעילות |
18 במאי 2002 – 17 במרץ 2022 (19 שנים) |
| אידאולוגיות |
דמוקרטיה נוצרית, Catholic social teaching, הומניזם נוצרי |
| מיקום במפה הפוליטית |
מרכז (פוליטיקה), מרכז-ימין |
| צבעים רשמיים |
כתום |
  | |
ה-PSC נוסדה רשמית בשנת 1972. הקמת המפלגה הייתה תוצאה של פיצול מפלגת העם הנוצרית (PSC-CVP) למפלגת העם הנוצרית דמוקרטית (CVP) והמפלגה הנוצרית-חברתית דוברת הצרפתית (PSC). ה-PSC נחלשה מאוד בבחירות הכלליות ב-1999 והמפלגה הייתה באופוזיציה בכל הממשלות במדינה.
לאחר הכישלון בבחירות 1999, המפלגה פתחה בתהליך של רפורמה פנימית. בשנת 2001 אומצה אמנת עקרונות חדשה "אמנת ההומניזם הדמוקרטי" ובשנת 2002 אימצה המפלגה חוקה חדשה ושמה שונה ל"המרכז ההומניסטי הדמוקרטי".
בבחירות הכלליות ב-2003 המפלגה התחזקה במעט, אך עדיין נשארה באופוזיציה. לאחר הבחירות האזוריות ב-2004 חזרה המפלגה לשלטון בבריסל, ובשתי הקהילות במדינה.
בבחירות הכלליות ב-2007 זכתה המפלגה ב-10 מתוך 150 מושבים בבית הנבחרים ושניים מתוך 40 מושבים בסנאט.
בבחירות הכלליות בשנת 2010, המפלגה איבדה מושב אחד בבית הנבחרים ושמרה על שני המושבים שלה בסנאט, תוצאה שחזרה על עצמה בבחירות הכלליות בשנת 2014. בבחירות הכלליות בשנת 2019 המלגה נחלה את הכישלון החמור ביותר שלה אי פעם, וזכתה רק ב-5 מושבים וב-3.7% מהקולות.
קישורים חיצוניים
עריכה
- (בצרפתית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Baume, Maïa de la (14 באוקטובר 2016). "Walloon parliament rejects CETA deal". Politico (באנגלית). נבדק ב-4 בינואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ley, Shaun (28 באוקטובר 2015). "Cameron cannot assume total support from Poland". BBC News (באנגלית). נבדק ב-4 בינואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Appendix A3: Political Parties" (PDF). European Social Survey (9th ed.). 2018. נבדק ב-24 בדצמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hans Slomp (30 בספטמבר 2011). Europe, A Political Profile: An American Companion to European Politics. ABC-CLIO. pp. 465–. ISBN 978-0-313-39182-8. נבדק ב-23 באוגוסט 2012.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Thomas Poguntke; Paul Webb (21 ביוני 2007). The Presidentialization of Politics: A Comparative Study of Modern Democracies. Oxford University Press. pp. 158–. ISBN 978-0-19-921849-3. נבדק ב-24 באוגוסט 2012.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Colin Hay; Anand Menon (18 בינואר 2007). European Politics. Oxford University Press. pp. 92–. ISBN 978-0-19-928428-3.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Billiet, Jaak; Maddens, Bart; Frognier, André-Paul (2006). "Does Belgium (still) exist? Differences in political culture between Flemings and Walloons". West European Politics. 29 (5): 912–932. doi:10.1080/01402380600968802.
- ^ Lees-Marshment, Jennifer (2009). Political Marketing: Principles and Applications. London: Taylor & Francis. p. 99. ISBN 978-0-415-43129-3.