הנרי קאוול
הנרי קאווֶל (באנגלית: Henry Cowell; 11 במרץ 1897 – 10 בדצמבר 1965) היה מלחין, תאורטיקאי מוזיקה, פסנתרן, מורה, מו"ל ואמרגן אמריקאי.
.jpg) | |
| לידה |
11 במרץ 1897 מנלו פארק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
10 בדצמבר 1965 (בגיל 68) ניו יורק, ארצות הברית |
| מוקד פעילות |
ברנו |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קליפורניה בברקלי |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| בן או בת זוג |
סידני רוברטסון קאוול |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
את תרומתו לעולם המוזיקה סיכם וירג'יל תומסון, שכתב בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20:[1]
המוזיקה של הנרי קאוול מכסה טווח רב יותר, הן בביטוי והן בטכניקה, מזה של כל מלחין חי אחר. הניסויים שלו, שהחלו לפני שלושה עשורים בריתמוס, בהרמוניה ובמצלולים כליים, נחשבו אז, בעיני רבים, לפראיים. כיום הם כתבי הקודש של הצעירים ועודם, בעיני השמרנים, "מתקדמים" ... שום מלחין אחר בתקופתנו לא יצר מכלול יצירות רדיקלי כל כך ונורמלי כל כך, כה נוקב וכה מקיף. אם מוסיפים ליבול המאסיבי הזה את הקריירה הארוכה ועתירת ההשפעה שלו כמחנך, ההישג של הנרי קאוול מצטייר כמרשים באמת ובתמים. אין אחר שישתווה אליו. להיות הן פורה והן צודק, הרי זו מתת שרק מעטים זוכים לה.
חייו
עריכהילדות ונעורים
עריכההנרי קאוול נולד להורים, שבחרו בדרך חיים אנרכיסטית וייסדו עיתון פילוסופי-אנרכיסטי. התנגדותם לשלטון חלה גם על החינוך הציבורי המקובל. הם בנו קוטג' קטן בשולי מנלו פארק, באזור שהיה עדיין כפרי, שם החלה בנייתה של אוניברסיטת סטנפורד. הנרי קאוול נולד שם, ומנלו פארק היה לבסיסו העיקרי עד 1936.[3]
הנרי גילה כישרון מוזיקלי מגיל צעיר, ואביו ביקש לעשותו לכנר מצליח, אך הלחץ שהופעל עליו מגיל חמש בתקווה להציגו כילד פלא השיג את המטרה ההפוכה והנרי נטש את הכינור. הוריו התגרשו בשנת 1903 והנרי נשאר עם אמו ולאחר שנים אחדות עבר עמה ועם אחיו הבכור לניו יורק. משאבי התרבות העצומים של העיר קסמו לנער המחונן, אך חסרון-כיס שהביאם אל סף רעב אילץ את המשפחה לחזור אל אחות אמו בקנזס.[4]
בשנת 1910 שבה המשפחה למנלו פארק. הנרי החל ללמוד בבית הספר, אך הצקות התלמידים הביאו את אמו להוציאו משם ולחדש את החינוך הביתי, שבו החלה בניו יורק. בעיות בריאות של אמו ומחסור מחריף והולך אילצו את הנרי למצוא דרכים להשתכר כסף למחייתם. בשלב מסוים משך את תשומת לבו של פסיכולוג אוניברסיטת סטנפורד, לואיס טרמן, שעסק אז במחקר בילדים מחוננים בקליפורניה והתרשם מאוד מהיקף הידע, רהיטות הדיבור ואוצר המילים הרחב של הנער המוזנח והפרוע, בד בבד עם שליטתו הירודה בחשבון ובאיות. טרמן סבר, שהנרי קאוול יוכל להצליח בה במידה כמדען או כמוזיקאי. "רמת משכל כמו שלו", ציין טרמן, "יש גם לאחרים, אבל הנרי יש רק אחד."[5]
קאוול החל להלחין כבר בגיל 10, אך משנת 1913 ואילך, כשהחל לנהל רישום של יצירותיו, התנסה בפרץ יצירתיות. יציאתו הראשונה לקהל כפסנתרן ומלחין התרחשה ב-5 במרץ 1914, בקונצרט בחסות המועדון המוזיקלי של סן פרנסיסקו. בהמשך לכך, דאג טרמן, יחד עם סמיואל סיווארד, פרופסור לאנגלית בסטנפורד, לייסד קרן, שתשחרר אותו מן הדאגה לאמו, שמתה במחלת הסרטן שנתיים לאחר זאת. הקרן הזאת תמכה בהנרי קאוול עד אמצע שנות ה-20' של המאה ה-20.[6]
לימודים וראשית קריירה
עריכהב-1914 החל קאוול בלמודי מוזיקה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. ראש מחלקת המוזיקה, צ'ארלס סיגר, התרשם ביותר מכישרונו והסדיר לו שיעורי הרמוניה וקונטרפונקט אצל א. ג. סטריקלנד וואלאס סאבין, ושיעורי פסנתר אצל אודה ואלדרופ, והוא עצמו ניהל עמו שיחות שבועיות על מוזיקה עכשווית, שבעקבותיהן ציין, כי קאוול הוא "הסטודנט המבריק הראשון בנסיוני כמורה". קאוול כתב לאחר זמן על סיגר בהערצה יוצאת דופן, והשניים השארו ידידים ועמיתים קרובים לכל חייהם. פירות הקשר הזה הן הרביעיות קצב-הרמוניה (1919-1917) והטיוטה הראשונה של New Musical Resources, שנכתב בעזרתו הספרותית של סיווארד ויצא לאור, לאחר עריכה מקיפה, ב-1930 בניו יורק. שפע האפשרויות שבספר הזה, "תאוריה של יחסיות מוזיקלית" שקוול הגה ועיצב בעצמו, מטביע את חותמו על דורות של מלחינים רדיקליים בארצות הברית ובאירופה.[7]
קישורים חיצוניים
עריכה
הנרי קאוול, באתר Last.fm (באנגלית)- הנרי קאוול, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
הנרי קאוול, באתר AllMusic (באנגלית)
הנרי קאוול, באתר MusicBrainz (באנגלית)
הנרי קאוול, באתר Discogs (באנגלית)- הנרי קאוול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הנרי קאוול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ בקובץ הסטנדרטי העדכני ביותר של כתבי וירג'יל תומסון, שנערך על ידי ריצ'רד קוסטלנץ ויצא לאור בשנת 2002, אין תאריך להצהרה של תומסון. הדברים מצוטטים באריכות על העטיפה הפנימית של תקליטור סמיתסוניאן פולקווייס "הנרי קאוול: מוזיקה לפסנתר", שיצא בשנת 1993. שם מתוארכת הציטטה ל-1953, אך ללא מקור. בהתחשב בכך, ש(א) רבים מן התאריכים המיוחסים ליצירות הפסנתר של קאוול בתקליטור של פולקווייס אינם נכונים (ראו היקס [2002], עמ' 80, לפרטים נוספים בנושא זה) ו(ב) תומסון מדבר על "ניסויים שהחלו לפני שלושה עשורים", הרי שתאריך קודם ל-1953 מתקבל על הדעת.
- ^ תומסון (2002), עמ' 167
- ^ דייוויד ניקולס וג'ואל זאקס,"הנרי קוול" 1 במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ ניקולס וזאקס, גרוב
- ^ ניקולס וזאקס, גרוב
- ^ ניקולס וזאקס, גרוב
- ^ ניקולס וזאקס, גרוב