הסכם אראס (1579)

הסכם אראס ב-17 במאי 1579 נחתם בין המחוזות והערים החברות בברית אראס (שנחתמה ב-6 בינואר 1579) למלך ספרד פליפה השני, שליט ארצות השפלה, שיוצג על ידי המושל הכללי אלסנדרו פארנזה, דוכס פארמה. מצד ברית אראס חתמו על ההסכם הרוזנויות ארטואה ואנו והערים דואה (שברוזנות ארטואה), ליל (שברוזנות פלנדריה) ואורשי. ההסכם כוון נגד חותמי ברית אוטרכט מ-23 בינואר 1579 שכינסה את המתנגדים למלך ולמושל הספרדי, לרבות העיר ולנסיין שברוזנות אנו. זה היה הסכם שלום נפרד ששם קץ מבחינה פורמלית למצב המלחמה ששרר בין הצדדים אחרי פריצת המרד ההולנדי (מלחמת שמונים השנים). המחוזות והערים שהרכיבו את ברית אוטרכט המשיכו במלחמה נגד ספרד.

רקע

אחרי שביולי 1579 ניתק דון חואן מאוסטריה, המושל הכללי של ארצות השפלה ההבסבורגיות את הקשרים עם הפרלמנט של הולנד וחידש את הלחימה, חברי ברית בריסל הצהירו על חזית משותפת נגד משטר הכיבוש הספרדי ומלך ספרד, פיליפ השני. אולם אחרי מותו של דון חואן באוקטובר 1578, יורשו, אלסנדרו פארנזה, דוכס פארמה, פנה לחלק הקתולים בארצות השפלה, שנודעו מאוחר יותר כ"בלתי מרוצים" ובראשם סטאטהולדר של רוזנות אנו, פיליפ דה לאלנג (Lalaing) ואחיו למחצה, עמנואל פיליבר דה לאלנג (שנודע בדרך כלל כ"מונטיני" Montigny) ושכנע אותם להתנתק מראש הפרלמנט ההולנדי, נסיך וילם מאוראנז', בגלל מדיניות "שלום הדת" שלו. צעדים אלה הובילו בינואר 1579 להקמת ברית אראס. החברים בברית הזאת, מחוזות וערים בדרום הקתולי של ארצות השפלה שכללו פרט לרוזנות אנו, את רוזנות ארטואה ואת הערים דואה, ליל ואורשי, פתחו במשא ומתן עם פארנזה שבסיומו נחתם הסכם שלום.

המשא ומתן

למעשה כבר ב-8 בדצמבר 1578 (כלומר לפני ההקמה הרשמית של ברית אראס) הסכימו הצדדים על טיוטה ראשונה של ההסכם. אחריה באו נוסחו טיוטה שנייה - ב-9 בינואר 1579 - ושלישית - ב-6 באפריל 1579. לבסוף ב-17 במאי 1579 נחתם ההסכם בין נציגי הדוכס מפארמה לחברי ברית אראס. אולם עדיין זה לא היה סוף ופארנזה הצליח להשיג מהצד שכנגד עוד מספר פשרות שהביאו לגרסה מ-12 בספטמבר 1579 שאושררה על ידי המלך פיליפ השני ופורסמה בעיר מונס. היא נבדלה בכמה נקודות חשובות מההסכם שנחתם ב-17 במאי.

ההוראות העיקריות של ההסכם, שנחתם ב-17 במאי 1579

אושרו מחדש ההוראות של השכנת הסדר בגנט, הצו הנצחי מ-1577, וברית בריסל,על ידי הכתר הספרדי ועל יהי ברית אראס. (סעיף 1)
הכל המחזיקים בתפקידים ציבוריים יהיו רומים-קתולים

(סעיפים 2, 11, 12, 15)

לא יהיו יותר חילות מצב של חיילים זרים או שכירי חרב, לא בשירות ספרד ולא בשירות הפרלמנט ההולנדי (סעיף 5)
כל שבויי המלחמה ישוחררו (סעיף 8). ציון מיוחד התייחס לבנו הבכור של וילם, הנסיך אוראנז', פיליפ וילם, שכונה "רוזן בורן" לגביו ביקש מושל העיר ליל, אדריאן ד'אוני (Adrien d'Ognies) את החזרתו להולנד ממקום שביו בספרד (לשם נחטף ב-1568). אולם הנסיך הצעיר לא שוחרר. ההוראה אינה מופיעה יותר בסעיף 9 בבהסכם שאושרר על ידי המלך פיליפ ב-12 בפסטמבר 1579.
מועצת המדינה תתארגן כמו בימי הקיסר קרל החמישי.
שני שלישים מחברי המועצה יתמנו על ידי הנהגת המחוזות החתומים (סעיף 14)
החזרת כל הפריבילגיות שהתקיימו בימי קרל החמישי
מיסים שהוטלו אחרי שלטונו של קרל החמישי יבוטלו.(סעיף 20)

המחוזות שחתמו על הסכם השלום היו:

רוזנות אנו
רוזנות ארטואה
ליל, דואה, ואורשי (פלנדריה וואלונית)

המחוזות שהיו בעד שלום אבל עוד לא חתמו, (הצטרפו מאוחר יותר)

רוזנות נאמור
רוזנות לוקסמבורג
דוכסות לימבורג

החותמים

מטעם הכתר:

בישוף אראס, מתייה מולאר
האביר ז'אן דה נוארקארן
ברון מוולהון, גיום לה ואסר

מטעם הפרלמנט של ארטואה:

ז'אק פרוז
אנטואן ז'רמן, אב המנזר ויקוניון
האביר ניקולא ואן לאנדס

מטעם הפרלמנט של אנו:

לנסלו דה פאסאן, ברון האג
ז'אן ד'אוסיני, סגן ראש העיר מונס
לואי קורבאן, סגן ראש שני של העיר מונס
ז'אק דה לה קרואה, ברון קאלוול, יועץ של מונס
דוד דה אנשן, "פנסיונר" (יועץ משפטי)
לואי קאלייה, פקיד של הפרלמנט והרוזנות אנו

מטעם פלנדריה הוואלונית (הערים ליל-דואה-אורשי)

רולאן דה ויק, באליף ואטן - בשם השופטים הבכירים (justiticiare)
ז'אק דה אנרן, באליף קומין, בשם השופטים הבכירים
ז'אן פיטאווה, ראש העיר ליל, מטעם העיר ליל
דני ז'יבר, פקיד של ליל, מטעם העיר ליל
פייר שרפנטייה, אב המנזר לוס, מטעם הכמורה
פוראן ואן דה קיירה, קנוניקוס של כנסיית פטרוס הקדוש בליל, מטעם הכמורה,
אסטאס ד'אואני, מטעם האצולה
אדרייאן רבלמט, מטעם האצולה
אסטאס ד'אאוסט, סגן ראש העיר דואה (אלדרמן)
פיליפ ברואה, "פנסיונר" של דואה

מושלים:

רובר ממלן, מרקיז רישבור, מושל ארטואה
האביר אדריין ד'אואני, מושל פלנדריה הוואלונית

פיליפ דה לאלנג, רוזן שלישי לאלנג, באליף של אנו

קישורים חיצוניים

הסכם אראס בוויקיטקסט