הסכם רייסווייק
הסכם רייסווייק (הולנדית: Vrede van Rijswijk) היה ההסכם שסיים באופן רשמי את מלחמת תשע השנים, שבה נלחמה צרפת מול הברית הגדולה של אנגליה, ספרד, האימפריה הרומית הקדושה והרפובליקה ההולנדית.
המשא ומתן לניסוח ההסכם החל בחודש מאי 1697. הנציגים הצרפתים פעלו מהמטה שלהם בהאג, ובנות הברית פעלו מדלפט. הוועידה המכריעה נערכה בהֶאוּס טֶר ניוּבּוּרך בעיירה רייסווייק שבהולנד, הנמצאת בין האג לדלפט. ההסכם נחתם ב-20 בספטמבר 1697.
הצדדים לא הצליחו להגיע לסיכומים כלשהם בשבועות הראשונים של המשא ומתן, וביוני החליטו שני היריבים, ויליאם השלישי מאורנז' ולואי ה-14 מצרפת, למנות נציג אחד לכל צד שייפגש עם עמיתו באופן פרטי. השניים שנבחרו היו הרוזן הראשון מפורטלנד ודוכס בופלר. הם הצליחו להגיע לסיכום, אך תנאיו לא היו מקובלים על לאופולד הראשון מהאימפריה הרומית הקדושה וקרלוס השני מספרד. תוך זמן קצר החליטה ספרד לסגת מאי ההסכמה שלה, וב-20 בספטמבר נחתם הסכם השלום בין צרפת לשלוש המעצמות (אנגליה, ספרד והרפובליקה ההולנדית). לאחר מכן הצליח ויליאם לשכנע את לאופולד לקבל את תנאי הסכם השלום, עליו חתמו צרפת והאימפריה הרומית הקדושה ב-30 באוקטובר שלאחר מכן.
לפי ההסכם כל היישובים והאזורים שנכבשו במסגרת הסכמי ניימכן (1679) יושבו לריבון הקודם שלהם. לאחר מכן העבירה צרפת את פרייבורג, ברייזאך ופיליפסבורג לאימפריה הרומית הקדושה, אך שמרה על ריבונותה בשטרסבורג. מנגד היא קיבלה את הקולוניה סן-דומנג (לימים האיטי), פודוצ'רי (לאחר תשלום 16,000 פגודות להולנדים) ונובה סקוטיה, וספרד קיבלה את קטלוניה ואת המבצרים במונס, לוקסמבורג וקורטרייק.
דוכסות לורן, שבמשך שנים רבות נשלטה על ידי צרפת, הושבה ללאופולד יוזף, בנו של קרל החמישי, דוכס לורן. ההולנדים קיבלו אישור לשלוח חיל מצב לחלק מהמבצרים הראשיים בארצות השפלה הספרדיות, כולל נאמור ואיפר. לואי הסכים להכיר בוויליאם השלישי כמלך אנגליה, והבטיח לא לסייע יותר לג'יימס השני; הוא הפסיק את התערבותו בארכיבישופות קלן, והסיר את טענתו לבעלות על חלק מנסיכות הבוחר מפפאלץ.
בין 1792 ל-1794 נבנה על חורבות הארמון שבו נחתם ההסכם אובליסק הנקרא "Naald van Rijswijk" (המחט של רייסווייק). החומרים ששימשו בתהליך הבנייה של האובליסק נלקחו מחורבות הארמון, שנהרס ב-1790 בגלל הזנחה מתמשכת.
