הצרעות

הצרעות היא קומדיה יוונית שנכתבה על ידי המחזאי היווני אריסטופאנס והוצגה לראשונה בשנת 422 לפנה"ס.

תקציר העלילה

גיבורי המחזה הם פילוקליאון ("החבר של קליאון") ובנו בְּדֶליקליאון ("השונא של קליאון"). פילוקליאון מכור להליכי בית המשפט האתונאי - ומבלה את כל זמנו כמושבע השופט את בני עירו.

בדליקליאון רוצה לסייע לאביו להיגמל וכולא אותו בביתו. פילוקליאון מנסה להימלט מביתו ולהגיע לבית המשפט באמצעים שונים. חבריו לחבר המושבעים (חברי המקהלה המחופשים לצרעות) מגיעים לעזרתו. בדליקליאון ומשרתיו נלחמים בצרעות, ומגרשים אותן. בדליקליאון מנהל ויכוח עם אביו ומוכיח לו ולמקהלה שכאשר הם משמשים כמושבעים הם בעצם משרתים של הדמגוגים. פילוקליאון משתכנע ונשאר בביתו. על מנת לסייע לאביו להיגמל, מקים בדליקליאון בית משפט בביתם, ובהיעדר מועמדים להישפט, שופט את הכלב המשפחתי מאחר שאכל גבינה סיציליאנית - ביקורת על הגנרלים האתונאים המקבלים שוחד מהסיציליאנים, אויבי אתונה.

במשפט דמה זה, מגן בדליקליאון על הכלב, וכשהוא מורשע, מגיעים קבוצת ילדים הלבושים כגורי הכלב לבמה לבקש רחמים. פילקליאון אינו משתכנע, אולם בדליקליאון מחליף את קופסאות ההצבעה של המושבעים (בו החליטו על אשמה או זכאות) וכך שיטה באביו להצביע בעצם "אינו אשם" במקום "אשם". עם ספירת הקולות מתעלף פילוקליאון כשהוא מגלה שהכלב יצא זכאי, מאחר שמעולם לא זיכה איש.

עם תום המשפט הולכים הבן והאב לסימפוזיון ובהיפוך תפקידים מלמד הבן את האב איך להתנהג בסימפוזיון. במשתה משתכר פילוקליאון ומעליב את כל הנוכחים, חוטף את הנערה הנגנית והופך את ארון הלחם. המשתתפים האחרים מגישים נגדו תביעות, אך הוא לועג להם. המחזה מסתיים בכך שפילוקליאון קורא לשלושה סרטנים המייצגים את המחזאים הטרגיקנים של אתונה (בניו של קרסינוס, בנו של קסנוקלס) להשתתף בתחרות ריקודים נגדו.

תרגומים

המחזה תורגם לעברית על ידי זיוה כספי בשנת 2000 ופורסם בהוצאת מאגנס.

תרגומים לאנגלית

• בנג'מין ב. רוג'רס, 1924.
• ארתור ס. ויי, 1934.
• דאגלס פארקר, 1962.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הצרעות בוויקישיתוף

• הצרעות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הצרעות, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)