הקונגרס הציוני העולמי ה-36
הקונגרס הציוני העולמי ה-36 התכנס בבנייני האומה בירושלים ב-15–17 ביוני 2010, ג'- ה' בתמוז ה'תש"ע. הקונגרס כלל 525 נציגים: 36% מישראל (190 מושבים), 28% מארצות הברית (145 מושבים), ו-36% משאר רחבי העולם (190 מושבים).
 | |
| מיקום | בנייני האומה |
|---|---|
| עיר | ירושלים |
| מדינה |
 ישראל |
| תאריכים | 15 ביוני – 17 ביוני 2010 |
| יושב ראש | יעקב חגואל |
| משתתפים | |
| בנימין נתניהו, שמעון פרס, ציפי לבני | |
הקונגרס נערך בסימן 150 שנה להולדתו של בנימין זאב הרצל.
בקונגרס נאמו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, נשיא המדינה שמעון פרס, וראש האופוזיציה ציפי לבני.[1]
הקונגרס הציוני העולמי הוא הגוף הנבחר של התנועה הציונית, המבקש לייצג את היהודים ברחבי העולם, ומשמש כמוסד העליון לחקיקה וקבלת החלטות של ההסתדרות הציונית העולמית. צירי הקונגרס הם נציגים הנבחרים ממפלגות (פדרציות) ציוניות ברחבי העולם. תקציבו של הקונגרס הציוני העולמי מוערך בכמיליארד דולר בשנה. חברי הקונגרס מקיימים דיונים על נושאים עכשוויים הנוגעים לעם היהודי ולישראל, אחראים לקביעת התקציב והחוקה, וממנים את חברי מוסדות התנועה, כגון ההנהלה הציונית והוועד הפועל הציוני.
הקונגרס הציוני העולמי הראשון התכנס בשנת 1897 בבזל, ביוזמתו של בנימין זאב הרצל. מאז 2020 משמש יעקב חגואל יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית.
הבחירות לקונגרס ה-36
עריכהיהודי ישראל מיוצגים בידי 190 נציגים (36%) הנקבעים על פי המפתח המפלגתי נכון לאותו הזמן. לפיכך, בקונגרס הציוני העולמי ה-36 ייצגו את ישראל נציגים לפי תוצאות הבחירות לכנסת השמונה עשרה.
תוצאות הבחירות
עריכה| מפלגה | מנדטים |
|---|---|
| ארצנו | 83 |
| קונפדרציה | 18 |
| חרות | 5 |
| קדימה/הנוער הציוני | 69 |
| ליכוד | 76 |
| מרכז עולמי | 59 |
| מרצ | 33 |
| מזרחי | 86 |
| אוהבי ציון (ש"ס) | 20 |
| ישראל ביתנו העולמי | 32 |
| המחנה הציוני | 43 |
| לא מוגדר | 1 |
| סך הכל | 525 |
החלטות הקונגרס
עריכהבקונגרס זה נבחר אברהם דובדבני לתפקיד יו"ר ההסתדרות הציונית. זו הייתה הפעם הראשונה בה נבחר יושב ראש נפרד להסתדרות הציונית, שכן עד אז התפקיד היה משולב עם תפקיד יו"ר הסוכנות היהודית, אותו מילא באותו הזמן נתן שרנסקי.[2] הלנה גלזר, נשיאת ויצו העולמית, נבחרה ליו"ר הוועד הפועל.[3]
בנוסף הועברה החלטה (בין השאר בעקבות הצטרפות ש"ס לקונגרס דרך סיעת אוהבי ציון) כי על כל מפלגה לדאוג לשילוב של לפחות 30% נשים ברשימה.[4]
הנושא המרכזי בכנס היה 'הציונות בהתחדשות מתמדת', והתקיימו דיונים בנושאים שעל סדר היום של התנועה הציונית, ובהם העלייה והקליטה, חיזוק הקשר עם התפוצות, המאבק באנטישמיות, פיתוח הנגב והגליל, וצמצום הפערים בישראל.[5]