פול גרייס
הרברט פול גרַייס (באנגלית: 'Herbert Paul Grice, חותם שמו פול פרייס ובראשי תיבות באנגלית H.P Grice, ויש הרושמים גראיס) (13 במרץ 1913 – 28 באוגוסט 1988), היה הוגה דעות בריטי משפיע בתחום הפילוסופיה של הלשון, ומנסח כללי עקרון שיתוף הפעולה (נקראים גם כללי גרייס) בשיח שהפרתם יוצרת משמעות משנית מכוונת (אימפליקטורה).
 | |
| לידה |
13 במרץ 1913 ברמינגהאם, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
28 באוגוסט 1988 (בגיל 75) ברקלי, ארצות הברית |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
|
| מעסיק |
אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, אוניברסיטת אוקספורד |
| פרסים והוקרה |
Carus Lectures (1983) |
  | |
עיקרון זה היה לאחד מיסודות ענף חקר כוונת השיח - הפרגמטיקה, ענף של חקר המשמעות המילולית - הסמנטיקה, ויש אומרים ענף עצמאי נפרד וחדש בבלשנות.
חייו
עריכהנולד בהרבורן (כיום פרבר של בירמינגהם באנגליה), למד במכללת קליפטון ולאחר מכן במכללת קורפוס קריסטי שבאוקספורד. לאחר תקופת הוראה בבית הספר רוסאל,[1] חזר לאוקספורד להשלמת לימודיו משנת 1936 עד 1938 במכללת מרטון שם וכמנחה ומרצה משנת 1938 במכללת סיינט ג'ון.[2]
בעת מלחמת העולם השנייה שימש גרייס בחיל הים ואחר המלחמה שב לעבודתו כמרצה במכללת סיינט ג'ון (יוחנן הקדוש) עד שנת 1967.[2] בשנה זו עבר לאוניברסיטת קליפורניה שבברקלי שם הורה עד מותו בשנת 1988. שנתיים לפני מותו בשנת 1979 שב לאנגליה והתארח בה במסגרת הרצאות ג'ון לוק בהם הרצה את מאמריו על היבטי ההגיון הישר.
הוא שב וליקט הרבה ממאמריו בספרו מחקרים אודות מלים (1989).
בעניין המשמעות השיח
עריכההשערותיו ורעיונותיו בעניין משמעות השיח היו למרכזיים בתחום חקר התקשורת והלשון, ובפרט בבלשנות. מאמרו הראשון משמעות נכתב בשנת 1948 אך יצא לאור רק בשנת 1957 בעידוד חברו פיטר סטרוסון. את גישתו בחקר המשמעות פיתח יותר בהרצאה החמישית והשישית בסדרת הרצאותיו במסגרת הרצאות ויליאם ג'יימס על "הגיון ושיחה" (On Logic and Conversation), באוניברסיטת הרווארד משנת 1969. מאמרים אלו פורסמו בשנתיים שלאחר מכן, האחד "משמעות המביע וכוונותיו" (Utterer's Meaning and Intentions) והשני "משמעות המביע, משמעות המשפט, ומשמעות ההמילה" (Utterer's Meaning, Sentence Meaning, and Word Meaning) שראו אור שוב בספרו מחקרים אודות מלים משנת 1989.
משמעות 'טבעית' ו-'לא-טבעית'
עריכהבמאמרו "משמעות" משנת 1957 הבחין גרַייס בין שתי דרכים בהן אנחנו משתמשים במילה משמעות. הראשונה, משמעות טבעית היא משמעות אשר מגלמת סיבות ותוצאות בעולם. למשל במשפט "המשמעות של הפצעונים האלה היא שאתה חולה באבעבועות", המילה "משמעות" היא במובן של משמעות טבעית.
הסוג השני של משמעות הוא משמעות לשונית (אותה גרייס מכנה גם "משמעות לא-טבעית"). משמעות לשונית מגלמת את הכרת הנמען בכוונתו של הדובר. המשמעות הלשונית נבדלת מן המשמעות הטבעית משום שהנמען מסוגל לנמק את הבנתו אך הוא אינו היה מוכרח להבין כפי שהבין - הוא היה יכול להבין גם אחרת. משום כך, הנימוקים של הנמען שונים מסיבות טבעיות שכן סיבות טבעיות בהכרח גוררות את התוצאה שלהן ואילו שימוש במשפט יכול להוות נימוק להבנה מסוימת אבל הוא לא גורר אותה. בשל שוני זה בצורת ההשפעה של המשמעות הלשונית, גרייס מכנה אותה גם משמעות לא-טבעית. הנה שתי דוגמאות למשפטים בהם המילה "משמעות" משמשת במובן של משמעות לא-טבעית: "הר שניר משמעותו הר החרמון." ו- "ג'ון מתכוון שהוא יאחר".[3]
משמעות מכוונת - סמנטיקת אינטציה
עריכהבדיוני ההמשך בנושא משמעות, גרַייס מתמקד במשמעות המלאכותית, זו הניתנת בידי אדם ואינה מתארת משמעות הנובעת ישירות מן המציאות. מאוחר יותר נקראה גישתו משמעות מבוססת כוונה (סמנטיקה אינטנציונלית, Intention based semantics) מכיוון שהוא דן בכוונותיו של הדובר.
ההגדרות של גרַייס מדגישות את הפסיכולוגיה והעיבוד המוחי של המשמעות, לעומת תפישות שדיברו על משמעות מילולית בלא הקשר למוען ולנמען במהלך השיח.
הוא הגדיר שני סוגי כוונה: כוונת המביע Utterer's intention השונה לעיתים מהמקובל, לעומת כוונה על-זמנית הקיימת בכל עת מתוך המשמעות המקובלת בדרך כלל על דוברי השפה. את הכוונה הנצחית העל-זמנית והאַל-זמנית הוא מתאר כשימוש של המביע במוסכמה של ציבור המביעים וכוונתם במשמעות שאמורה לפי זה להגיע לאוזני השומע או לעיני הקורא.
בהמשך הוא דן במבעים היוצרים מציאות או מובילים לפעולה ולא במבעים שהם טענות על המציאות או מבעים המתארים אותה.
סטפן שיפר המשיך את הרעיונות של גרייס וניסח אותם באופן שהתקבל יותר במחקר.[4]
עקרון שיתוף הפעולה בשיח והפרתו
עריכה
ערכים מורחבים – עקרון שיתוף הפעולה, משמעות מרומזת (אימפליקטורה)
ההשפעה החשובה ביותר על תחום חקר המשמעות באה מניסוח עקרון שיתוף הפעולה של השיח, וארבעת כללי השיח על פי עיקרון זה. גרייס טוען שבבסיס כל שיחה קיים שיתוף פעולה הדדי בין הדוברים, ומתוך כך המבעים מקבלים את משמעותן. הדובר המפעיל עיקרון זה על מבעיו ידבר על פי כללים המשמרים את שיתוף הפעולה. ארבעת כללי שיתוף הפעולה הם: כמות - התאמת עומק ואורך המבע למצופה, איכות - שיח ישיר כנה אמיתי ונכון, שייכות - היצמדות לנושא, ואופן - בהירות ונהירות הדברים. השומע (או הקורא) מניח שהדובר משתף אתו פעולה על פי כללים אלו, ולאור זאת מבין את דבריו. אם הדובר יחרוק מצורת שיח זו, השומע ישתדל להבין אם יש פה מסר נוסף חבוי במבע, או שמא הדובר מתעמת עם השומע ואינו מקיים דו-שיח.
לעיתים נדרשת שיחה לא ישירה, למשל לפי כללי הנימוסים המגינים על השומע מפני תוקפנות, או לצורך מחאה, התחמקות או בידור. כדי ליצור שיח לא ישיר כזה ולומר מבע שאינו במשמעות הראשונית המפורשת שנאמרה, כלומר כדי להפיק משמעות משנית מרמזת (אימפליקטורה) יש להפר את אחד מכללי שיתוף הפעולה.
גרַייס מדגים זאת בארבע צורות ביטוי (פיגורות רטוריות) המפרות את עיקרון האיכות לצורך התחמקות ומחאה.[5] ואלו הן: עקיצות ולעג מר (סרקאזם ואירוניה), שימוש בדימוי והשאלה לשונית (מטאפורה ומטונימיה), עידון לשון ושימוש בלשון המעטה (מיאוזיס, אנדרסטייטמנט) מתוך נימוס או לעג, והפרזה או הגזמה (היפרבולה לשונית) כדי להרשים, להצחיק, לפגוע, להחמיא או להביע מחאה.
כדי שהמשמעות המשנית תיחשב מרומזת ומכוונת ותהווה בכך "אימפליקטורה" (מלשון imply לְרָמֵּז או להשליך על אחרים) שחבוי בה מסר משני אשר אינו במשמעות הראשונית של מה שנאמר במפורש, עליה לקיים את התנאים הבאים: צירוף הכרחי Nondetachability - אין לנתק את הביטוי, בת השבה cancelable - ניתן לבטל את הרמיזה באמצעות הבהרה או בדרך אחרת ובכך להשיב את המשמעות הראשונית על כנה, בלתי מקובלת - המשמעות המרומזת אינה מוסכמת כמשמעות הראשונית של המבע, בת השגה calculability - ניתן להבין את המרומז מתוך הדברים.
קישורים חיצוניים
עריכה- (באנגלית) תמונתו והספד עליו
מאמריו וספריו
עריכה- (באנגלית) מחקרים בדרכם של מילים (גישה מקוונת לסריקת הספר, בכרטסת הספרייה הלאומית בירושלים)
- (באנגלית) תפישת הערך ספרו של פול גרַייס (בכרטסת הספרייה הלאומית בירושלים)
- רשימת המאמרים והכתבים שלו ואודותיו באתר הספרייה הלאומית