הרצח בברנוער
הרצח בברנוער היה פיגוע ירי שהתרחש במוצאי שבת, 1 באוגוסט 2009, בבית אגודת הלהט"ב בתל אביב, בעת פעילות הברנוער. בפיגוע נרצחו שניים - ניר כץ וליז טרובישי - ונפצעו חמישה עשר אנשים. אחד הפצועים - חן לנגר - נותר נכה ושם קץ לחייו.
 | |
| בית אגודת הלהט"ב ברחוב נחמני בתל אביב, בו אירע הפיגוע | |
| תאריך |
1 באוגוסט 2009  |
|---|---|
| מקום |
תל אביב-יפו |
| מטרה | בני נוער להט"בים |
| קואורדינטות | 32°03′56″N 34°46′34″E / 32.065583333333°N 34.776083333333°E |
| סוג |
פיגוע ירי |
| הרוגים |
2 |
| פצועים | 15 |
| מבצע | לא ידוע |
|
(למפת תל אביב רגילה)   זירת הרצח בברנוער   זירת הרצח בברנוער זירת הרצח בברנוער | |
  | |
לאחר ארבע שנים הוגש כתב אישום נגד חשוד בביצוע הרצח, שבוטל לאחר שהתגלה שהופלל לשווא על ידי עד מדינה ושהוא אינו הרוצח. הרצח טרם פוענח.
הרצח
עריכהבמוצאי שבת, 1 באוגוסט 2009, בשעה 22:40, התפרץ אלמוני חמוש ל"ברנוער" בתל אביב, מועדון למפגש חברתי של בני נוער, הממוקם בבית אגודת הלהט"ב ברחוב נחמני בלב העיר תל אביב. החמוש, לבוש בבגדי הסוואה שחורים ומסכה על פניו, ירה בנוכחים ללא הבחנה ונמלט מהמקום[1]. מהירי נהרגו במקום ניר כץ - מדריך בברנוער, וליז טרובישי - נערה בת 16. מדריך נוסף ותשעה בני נוער נפצעו, חלקם קשה. שניים מתוכם נותרו נכים לצמיתות[2]. המדריך הנוסף, חן לנגר, שנותר נכה בעקבות כדור שחדר לרגלו ונשאר בה עד יומו האחרון, שם קץ לחייו ביוני 2020[3].
המשטרה פתחה בחיפושים אחר היורה, וסגרה מספר מקומות בילוי של הקהילה שפעלו בסמוך באותה עת, מחשש לירי נוסף[4]. שעות אחדות לאחר האירוע התארגנה בשדרות רוטשילד שבעיר הפגנת מחאה בה השתתפו כמה מאות אנשים. המפגינים צעדו ברחוב אלנבי ורחוב המלך ג'ורג' עד למרכז העירוני לקהילה הגאה בגן מאיר, ובדרך לשם קראו קריאות כגון "הומופובים מסיתים, על ידיכם דם ילדים"[5]. למחרת, בשעה 17:00, התקיימה ברחוב רוטשילד הפגנה נוספת, ומשמרות מחאה נערכו גם במרכז הכרמל בחיפה ובכיכר ציון בירושלים. בבאר שבע, התקיימה תהלוכה שצעדה מקריית הממשלה ובית המשפט בעיר ועד לסניף אגודת הלהט"ב בעיר. בתהלוכה ובעצרת השתתפו כ-400 איש. תהלוכה זו הייתה למעשה מצעד הגאווה הראשון בעיר[6].
הרצח סוקר בהרחבה בכלי התקשורת וגונה על ידי אנשי ציבור רבים. נשיא המדינה, שמעון פרס הגיב על הרצח באומרו: "הרצח המזעזע שבוצע אתמול בתל אביב נגד בני נוער וצעירים הוא רצח שעם תרבותי ונאור לא יכול להשלים עמו. רצח ושנאה הם שני הפשעים הקשים ביותר בחברה, על המשטרה לעשות מאמץ עליון כדי לתפוס את הרוצח השפל, ועל העם כולו להתאחד בגינוי המעשה הנתעב הזה". גם ראש הממשלה בנימין נתניהו גינה את הרצח בראשית ישיבת הממשלה[7], וארבעה ימים לאחר ההתקפה הגיע למקום האירוע על מנת להביע הזדהות עם הקהילה[8]. במוצאי השבת שלאחר מכן נערכה עצרת הזדהות עם הקהילה בכיכר רבין בהשתתפות עשרות אלפים. בין הנואמים היה חן לנגר, המדריך שנפצע באירוע הירי.
השלכות הרצח
עריכהאאוטינג
עריכה
.jpg)
החשיפה הציבורית של הפצועים באירוע על ידי התקשורת בתוכניות החדשות, הובילה למספר מקרים שבהם בני נוער שטרם גילו לאיש על נטייתם המינית ולא יצאו מהארון, נדרשו להתמודד במקביל לפציעה גם עם חרדה מתגובת הוריהם וחבריהם לכיתה שלא ידעו על נטייתם המינית קודם האירוע. במספר מקרים הורים ובני משפחות סירבו להגיע בשלב הראשוני לסעוד את מיטת קרובם[9], או לאפשר את חזרתו לבית הוריו[10].
בדצמבר 2009, חמישה חודשים לאחר הפיגוע, התנצלה חברת החדשות של ערוץ 2 באופן רשמי על כך שבליל הרצח צולמו ושודרו תמונות הנערים הפצועים ללא אישור, ועל עוגמת הנפש שנגרמה בשל כך[11].
מעמד הנפגעים וזכויותיהם
עריכהבעקבות הרצח פעלו גורמים שונים לדאגה לסיוע כספי לנפגעים[12][13]. שניים מן הנפגעים ניסו לתבוע גורמים שונים, ובכלל זה את אגודת הלהט"ב, כדי לקבל סיוע[14]. ביולי 2010 הגישו כמה חברי כנסת, ובראשם ניצן הורוביץ, הצעה לתיקון חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה שיעניק תגמולים גם לנפגעי פשעי שנאה[15][16]. ההצעה הועלתה מחדש בשנת 2012 על ידי נינו אבסדזה, אך לא קודמה. ההצעה הועלתה מחדש בשנת 2020 על ידי איתן גינזבורג בתמיכתם של שני חברי כנסת חרדים, יעקב אשר מיהדות התורה וינון אזולאי מש"ס[17].
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את תביעתו של אחד המדריכים כי המוסד לביטוח לאומי יכיר בו כנפגע עבודה, כיוון שמעמדו כמתנדב לא הוסדר בעיריית תל אביב קודם לאירוע[18][19].
סוגיה אחרת התעוררה ביחס למעמדו של בן-זוגו של ניר כץ שנרצח באירוע. בן-הזוג הוא אזרח זר, והשניים החלו בהסדרת תושבותו במשרד הפנים בתור 'ידוע בציבור'. אולם לאחר הרצח, משתמה אשרת השהייה שלו, הורה לו משרד הפנים לעזוב את ישראל. בעקבות לחץ ציבורי, ניאות משרד הפנים לאפשר את המשך שהייתו בישראל[20].
בטקס הזיכרון לזכר הנפגעים בפיגוע בשנת 2023 ציינו אנה שילנסקי ואודי מרדכי, שניים מהפצועים באירוע, שהם מקימים מנגנון סיוע ותמיכה ראשונית בקורבנות פשעי שנאה להט”בית שימלא אחר החלל שמותירה המדינה בהיעדר חקיקה ונהלים מתאימים.[21]
המשך פעילותו של המועדון
עריכההמועדון המשיך את פעילותו לאחר הרצח, אך התקשה מאז להשיג את התקציב הנחוץ להפעלתו. אחד הקשיים נבע מעלות ההחזקה של מאבטח שהוצב במקום לאחר האירוע[22]. מייק המל, יו"ר אגודת הלהט"ב טען באותו זמן כי חברות מסחריות ישראליות חוששות לתרום למקום[23]. קושי נוסף בהמשך הפעלת המקום נבע מרתיעתן של חברות ביטוח מלבטח את המקום[24].
בעקבות האירוע שופץ המועדון בעלות של רבע מיליון ש"ח. עיריית תל אביב השתתפה חלקית במימון, אך במאי 2011 איימה להוציא צו הריסה לחלק מן המבנה[25]. עם זאת, המועדון המשיך להתקיים.
תגובות לרצח
עריכההזדהות
עריכה
הרצח עורר גלי הזדהות עם חברי קהילת הלהט"ב בישראל. אף שהמניע לרצח טרם התברר, הוא נתפס בקרב ציבור רחב וגורמי תקשורת רבים כפשע שנאה נגד קהילת הלהט"ב. בעקבות זאת, קיימו ארגוני הלהט"ב מספר עצרות הזדהות ומחאה נגד ההומופוביה בישראל. לעצרות אלו הצטרפו גם ארגונים נוספים, בהם תנועות נוער, תנועות מפלגתיות וארגונים לזכויות אדם ואזרח. ב-8 באוגוסט, כשבוע לאחר הירי, נערכה בכיכר רבין בתל אביב עצרת הזדהות, שבה נכחו רבבות משתתפים, הופיעו אמנים חברי הקהילה ותומכיה, ואישי ציבור שנשאו נאומים, בהם נשיא המדינה שמעון פרס, שרים וחברי כנסת. עצרות זיכרון התקיימו בנוכחות אישי ציבור וקהל של אלפים לרגל יום השנה לרצח בשנת 2010[26], ובשנת 2011 בגן מאיר בתל אביב[27].
קהילות להט"ב במדינות אחרות יצאו אף הן בעצרות הזדהות. בברלין, בירת גרמניה, התקיימה ב-4 באוגוסט הפגנת הזדהות ותמיכה של כ-1,500 איש עם קורבנות הירי[28].
בכנסת הוקדש דיון מיוחד לנושא הרצח וההומופוביה בישראל. ב-6 באוגוסט ביקר ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בבית אגודת הלהט"ב שבו אירע הרצח, מלווה בשר החינוך גדעון סער. חלק ניכר מהמחאה בעקבות הרצח הופנה כלפי חבר הכנסת נסים זאב מסיעת ש"ס שאמר כשנה וחצי לפני הירי כי "צריך לטפל בהומואים כמו בשפעת העופות"[29]. רבים ראו בהתבטאות זו כהתרת דמם של חברי הקהילה הלהט"בית.
בעקבות הרצח הקימה עמותת בת קול - נשים דתיות לסביות ביסקסואליות טרנסג'נדריות וקוויריות את "המניין הגאה" לתפילה קהילתית משותפת[30].
האשמת גורמים דתיים וחרדים
עריכה
לאחר הרצח, כתב חוקר התקשורת ד"ר גלעד פדבה טור בשם "גם טרור נגד הומו הוא טרור", ובו האשים את הציבור הדתי לאומי והציבור החרדי בהסתה. בטור זה הוזכרו עמדותיהם השליליות של דתיים לאומיים ושל חרדים גם כלפי מצעדי גאווה קודם לכן, והוזכרה דקירה של צועדים במצעד הגאווה בירושלים בשנת 2005, על ידי ישי שליסל (שבשנת 2015 רצח במצעד הגאווה בירושלים את שירה בנקי). גורמים במגזר החרדי יצאו במתקפה תקשורתית משלהם וקראו לתקשורת להתנצל בפומבי[31]. פובליציסטים אחדים השייכים לפי הגדרתם למגזר הדתי לאומי יצאו נגד הגדרת הרצח כפשע שנאה ונגד ההאשמות כלפי ש"ס ואחרים בטרם נודע המניע לרצח[32].
גילויי הומופוביה בעקבות הירי
עריכהעל אף שלא הוכח כי אירוע הירי נעשה על רקע הומופובי, עצם חשד זה עורר דיון ציבורי ותקשורתי בנושא ההומופוביה בישראל. הדבר גרר מנגד גילויי תמיכה בירי, בעיקר ברשת האינטרנט הן על ידי טוקבקים, והן באמצעות תגובות ברחבי הרשתות החברתיות, בדמות קבוצות שנפתחו במטרה לעודד ולהצדיק את הרצח, אליהן הצטרפו מאות משתמשים. באותו שבוע התפרסמה במקומון "העיר ת"א" כתבה תחת הכותרת "לקרוא ולשרוף – החומרים שמהם עשויה שנאה", ובה הוצגו עשרות דוגמאות לטוקבקים הומופוביים שפורסמו לאחר הרצח בערוצי החדשות של אתרי האינטרנט השונים, אשר מביעים תמיכה באירוע, מעודדים את הרוצח עצמו וביצוע אירועים דומים בעתיד. בכתבה מצוינים טוקבקים שצונזרו על ידי מנהלי האתרים, וכן כאלה שאושרו לפרסום.
לקראת העצרת שנערכה באוגוסט 2009 בכיכר רבין לזכר קרבנות הרצח, קיבלו פעילים שעסקו בארגון העצרת איומים בטלפון ובאינטרנט. בעקבות זאת עצרה המשטרה חייל מגדוד הנח"ל החרדי בחשד שאיים באמצעות אתר אינטרנט על משתתפי העצרת[33][34].
הנצחה
עריכהבדצמבר 2009 העניקה האגודה לזכויות האזרח בישראל את "אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג ז"ל" לניר כץ. את הפרס קיבלה בשמו אמו, איילה כץ[35]. בנימוקי הוועדה שבחרה לתת את האות לכץ נכתב[36]:
עבורו, ההתנדבות, התרומה לקהילה והחינוך היו לדרך חיים. הוא פעל מתוך גישה הומניסטית ואוהבת אדם, האמין שיש לתת לזולת, ובפרט לבני נוער וצעירים, את מירב התמיכה והכלים על מנת שיוכלו להתעצם ולמצות את יכולותיהם, כדי שבתורם יוכלו גם הם לתרום לחברה [...] על פעילותו האמיצה והתומכת בקרב בני נוער אשר נעשתה בהתנדבות ובצנעה; על נכונותו לתרום מזמנו וממרצו לקידום הסובלנות ולמאבק בדעות קדומות ובגזענות, החליטה האגודה לזכויות האזרח בישראל להעניק לניר כץ את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוייג.
באוגוסט 2011 הוצגה בדיזנגוף סנטר תערוכת כרזות שעיצבו סטודנטים לגרפיקה תחת הכותרת "חוזרים לברנוער"[37][38].
בשנת 2013 הוצבה בסמוך למרכז הגאה בתל אביב גינת זיכרון של צמחי קקטוסים וסוקולנטים, לזכרם של ליז טרובישי וניר כץ.
חקירת המשטרה ופרשת פליסיאן
עריכהחקירת הרצח הוטלה על חוקרי היחידה המרכזית בתל אביב, והייתה אחת החקירות היקרות ביותר בתולדות משטרת ישראל[39].
הנחת העבודה הייתה שמבצע הרצח בברנוער פעל לבד והחקירה התמקדה תחילה בשלושה כיוונים אפשריים:
- רצח ממניע דתי או הומופובי.
- רצח ממניע לאומני.
- נקמה או חיסול חשבונות על רקע אישי[40].
בתחילת שנת 2013 נמצא במקרה, על ידי מטיילים, ביער סמוך לראש העין, אקדח שעל פי בדיקה בליסטית נורו ממנו הקליעים בברנוער. האקדח היה קצה חוט ממשי ראשון, אך לא קידם את החוקרים משום שלא נמצאו טביעות אצבעות או כל ראיות פורנזיות אחרות, העשויות להוות ראיות נגד חשודים[41].
מעצר חשודים והגשת כתבי אישום
עריכהכארבע שנים לאחר הרצח טען צעיר מוכר למשטרה, זאור (זוהר) חנקישייב, שהוא מכיר את החבורה שהשתתפה ברצח בברנוער, היה חלק ממנה וחבר קרוב של הרוצח. המשטרה כרתה איתו הסכם של עד מדינה והפעילה אותו כסוכן סמוי במשך כחודשיים וחצי, בהם ביצעה המשטרה מעקבים והאזנות סתר, וב-5 ביוני 2013 עצרה המשטרה את החשודים[42]. המשטרה הגישה על סמך עדותו כתב אישום נגד חגי פליסיאן באשמת ביצוע הרצח.
לפי כתב האישום, כמה חודשים לפני הרצח התחבט אחיו של פליסיאן, אז קטין בן 15, בסוגיית זהותו המינית, נפגש במועדון הברנוער עם מנהל המקום, בטענה שהוא בן 20, ושם קיימו יחסי מין. לפי אותה טענה, סיפר הקטין לאחיו, חגי פליסיאן, שהותקף מינית ובעקבות כך תכננו פליסיאן ועד המדינה, לפגוע במנהל מועדון הברנוער, אך מכיוון שהמנהל לא היה במקום באותו זמן, פתח פליסיאן באש על כל מי שהיה במקום, מחמת עוינותו לנטייתם המינית של באי המקום[43][44]. בעקבות כך חשדה המשטרה במנהל הבר נוער במעשה סדום באחיו הקטין של פליסיאן[45]. אולם האח הכחיש את מעורבותו ואת הטענה כי נפגע מינית[46].
בפברואר 2014 נעצר עד המדינה בעקבות מידע חדש שנתגלה, ממנו עולה החשד שהוא בדה חלקים מעדותו[47]. במרץ 2014 בוטל סופית כתב האישום. חגי פליסיאן שוחרר לביתו לאחר תשעה חודשים, בהיעדר ראיות הקושרות אותו לרצח[48].
הפרקליטות קבעה כי עד המדינה בדה את הראיות, והכתיב לפליסיאן את הדברים שנשמע אומר בהקלטה המפלילה[49]. במקביל לשחרורו של פליסיאן מחוסר ראיות, הוחלט להגיש כתב אישום נגד עד המדינה בעבירות שעיקרן בידוי ראיות, שיבוש הליכי משפט וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות[50]. באפריל 2014 התיר בית המשפט העליון לפרסם את שמו של עד המדינה, זאור חנקישייב. במאי הודה חנקישייב בבית המשפט בביצוע עבירות של שיבוש הליכי משפט, בידוי ראיות, קבלת דבר במרמה ומסירת ידיעה כוזבת, ובמסגרת הסדר טיעון הוא הורשע ונגזרו עליו חמש וחצי שנות מאסר[51]. באוגוסט 2016 נחתם הסכם פשרה לפיו המדינה תשלם למשפחת פליסיאן 2.2 מיליון שקלים כולל שכר טרחת עורכי דין[52].
לאחר סגירת התיק נגד חגי פליסיאן, לא ידועים חשודים אחרים, והרצח נותר בלתי מפוענח.
בשנת 2019 נסגר התיק נגד מנהל הברנוער, שנחשד במעשה סדום, מחוסר אשמה. תביעת פיצויים שהגיש נגד המדינה על פגיעה בשמו הטוב הסתיימה בהסכם לפיו פוצה במאות אלפי שקלים ללא הודאה של המדינה באחריות[53].
בתרבות הפופולרית
עריכהבמרץ 2018 הקדיש הפודקאסט בואי נדבר רצח פרק לרצח בברנוער[54]. בחודש יוני באותה שנה שודר בשידורי קשת תחקיר תיעודי בן שלושה חלקים בשם "מי ירה בילדי הבר נוער?" על הרצח והחקירה בעקבותיו.[55]
בשנת 2021 עלה בתיאטרון הבימה המחזה "את שאהבה נפשי" המציג התמודדותו של נער דתי בן 17 בארון אשר נפצע בפיגוע בברנוער, הן מול זהותו המינית והן מול משפחתו השמרנית.
בשנת 2022 יצא סרט הקולנוע "כאילו אין מחר" המתאר התמודדות של גבר הומוסקסואל עם פיגוע ירי נגד הקהילה הגאה בתל אביב.
בשנת 2023 יצא בחסות yes דוקו הסרט התיעודי "בעילום שם: בחזרה לברנוער". הסרט מציג את סיפורו של אודי מרדכי, שנורה בגבו בירי בברנוער. באותה השנה יצא שיר הנושא של הסרט "אם" אותו כתב וביצע אסף אלון, בן-דודתו של אודי.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- נאומו של חן לנגר בעצרת "ממשיכים בגאווה" - חן לנגר בכיכר רבין, 8 אוגוסט 2009
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
הפיגוע בבר נוער, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט- קובי בן-שמחון, סיכום העשור | השגרה שאחרי הרצח במועדון הנוער ההומו-לסבי "בר-נוער", באתר הארץ, 30 בדצמבר 2009
- בן שני ושרית מגן, גאווה פצועה, כתבת וידאו מהתוכנית "עובדה", באתר mako
- הרוצח עדיין חופשי – פרויקט מיוחד של העיר בוורוד, באתר אגודת הלהט"ב, 26 ביולי 2010
- נטע בר־יוסף ועמית לוינטל, הרוצח ניצח, באתר ישראל היום, 12 באוגוסט 2011
- אלי סניור, הרוצח בשחור מהבר-נוער עוד חופשי. תיק פתוח, באתר ynet, 6 בינואר 2012
- אלי סניור, ואז האסיר אמר: "אני יודע מי רצח בברנוער", באתר ynet, 12 ביוני 2013
- עמרי גל, אורן מאיירס, הרצח בבר נוער, ההנצחה והשפעת ההנצחה
, החוג לתקשורת, אוניברסיטת חיפה, 1 באוגוסט 2014
הערות שוליים
עריכה- ^ דורון נחום, ירי במרכז הומו-לסבי בת"א: 2 הרוגים ו-10 פצועים, באתר nana10, 2 באוגוסט 2009
- ^ יעל לוי, ללא סיוע: רקדנים מה"בר-נוער" משותקים ברגליים, באתר ynet, 12 באוקטובר 2009
- ^ אור רביד, חן לנגר, שנפצע באירוע הרצח בברנוער ונותר נכה, נמצא מת, באתר מאקו, 16 ביוני 2020
- ^ יניב הלפרין, המסיבה חייבת להימשך, באתר gogay
- ^ עפרי אילני, בעקבות הרצח באירוע נוער של הקהילה ההומו-לסבית: מאות הומואים ולסביות צעדו בתל אביב, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2009
- ^ אילנה קוריאל, ב"ש: סניף הקהילה ההומו-לסבית בסכנת סגירה, באתר ynet, 3 באוגוסט 2009
- ^ ברק רביד ויובל גורן, ראש הממשלה בנימין נתניהו: מגנה בתוקף את הרצח המזעזע, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2009
- ^ אבי כהן, נתניהו בפגישה עם נציגי הקהילה: תומך ומזדהה, באתר ynet, 6 באוגוסט 2009
- ^ אורית נבון, היי גיי, איפה אמא שלך?, באתר מאקו, 5 באוגוסט 2009
- ^ נועה קושרק, הפיגוע בבר נוער: "התקשרתי לאבא וסיפרתי שנפצעתי, הוא אמר: סוטה, חבל שאתה לא מת", באתר הארץ, 1 בדצמבר 2009
- ^ יניב הלפרין, ערוץ 2: "מתנצלים שצילמנו נוער בארון", באתר GoGay, 17 בדצמבר 2009
- ^ בועז פיילר, שנה ל"בר-נוער": עוד אוספים כסף למען הנפגעים, באתר ynet, 1 באוגוסט 2010
- ^ יואב זיתון, נפצעה בפיגוע ב"ברנוער" ותיזרק מהשיקום לרחוב, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 15 בספטמבר 2009
- ^ קובי מנדל וגלעד גרוסמן, אחד מפצועי הירי בבר נוער תובע מיליונים, באתר וואלה, 30 באוגוסט 2011
- ^ חברי הכנסת ניצן הורוביץ, דב חנין, אילן גילאון, עפו אגבאריה, הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פשעי שנאה, התש"ע-2010), באתר הכנסת
- ^ אריק בנדר, האם המדינה תסייע לפצועי ה"ברנוער"? כמעט שנה לאחר פיגוע הירי בפעילות הנוער הגאה הוגשה הצעת חוק להשוות את הסיוע לנפגעי פשע שנאה לזה של נפגעי פעולות איבה, באתר nrg, 22 ביוני 2010
- ^ יקי אדמקר, ח"כים חרדים חתמו על הצעת חוק לטובת הלהט"ב: "אנחנו נגד אלימות מכל סוג", באתר וואלה, 25 ביוני 2020
- ^ מתנדב בבר נוער תבע את ביטוח לאומי להכיר בו כנפגע עבודה בעקבות הרצח בבר נוער, באתר what2do עיתון משפטי און ליין
- ^ נדחתה תביעה להכיר במדריך שנפצע בפיגוע ב'בר נוער' כנפגע עבודה, באתר PsakDin, 10 באוגוסט 2011
- ^ בועז ווליניץ, בן זוגו של הנרצח בבר נוער לא יגורש מהארץ, באתר וואלה, 10 בפברואר 2011
- ^ המניפה עם ידידיה ויטל - 14 שנים לפיגוע בברנוער, באתר open.spotify.com
- ^ אילן ליאור ויניב קובוביץ, שנתיים אחרי הרצח, מועדון הבר נוער בסכנת סגירה, באתר הארץ, 29 ביולי 2011
- ^ עינת טורס, בזכות תרומות: "ברנוער" ניצל מסגירה, בינתיים, באתר nrg, 18 באוגוסט 2011
- ^ רחלי בינדמן, הפניקס סירבה - הראל תבטח את הנוער הגאה, באתר ynet, 31 בינואר 2010
- ^ אילן ליאור, זעם בקהילה הגאה: צו הריסה הוצא לבר-נוער, באתר הארץ, 25 במאי 2011
- ^ בועז פיילר, אם הנרצח ב"ברנוער": "הגיע הזמן לקבל כל אחד", באתר ynet, 1 באוגוסט 2010
- ^ צפו: עצרת זיכרון לציון שנתיים לרצח בברנוער, באתר הבנ"ה, 7 באוגוסט 2011
- ^ יעל לוי, ברלין: הפגנה בעקבות הירי במרכז ההומו-לסבי, באתר ynet, 5 באוגוסט 2009
- ^ פנחס וולף ושרון נובק, "הומואים מחדירים רעל לחברה", באתר וואלה, 29 בינואר 2008
- ^ ערב יום הכיפורים | תשע"ו (יש מקום שהוא שלי), באתר בת קול - ארגון לסביות דתיות
- ^ ישי: להתנצל בפני החרדים על ההאשמות ברצח בבר-נוער
- ^ אראל סג"ל וקלמן ליבסקינד, לקהילה ההומו-לסבית מותר להסית נגד חרדים, באתר nrg, 3 באוגוסט 2009
- ^ איילה חננאל, רמי שני וקובי מנדל, חייל חרדי איים על מארגני עצרת הגאווה, באתר וואלה, 8 באוגוסט 2009
- ^ יהונתן ליס, הוארך מעצרו של שמואל פריימרק החשוד באיומים על משתתפי עצרת הגאווה, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2009
- ^ ענת שלו, אות זכויות האדם לנרצח בבר-נוער: "מרגש ועצוב", באתר ynet, 6 בדצמבר 2009
- ^ אות זכויות האדם – לניר כץ, באתר GoGay, 6 בדצמבר 2009
- ^ "חוזרים לברנוער" תערוכת כרזות, באתר עכבר העיר, תל אביב, אוגוסט 2011
- ^ תערוכת כרזות בנושא הברנוער בדיזנגוף סנטר, באתר הבנ"ה, 14 אוגוסט 2011
- ^ אמנון אברמוביץ', הרצח בברנוער: תיק יקר של כ-10 מיליון ש"ח, באתר מאקו, 7 ביוני 2013
- ^ אבי אשכנזי, האסיר שסייע למשטרה הפליל החשודים והפך לעד מדינה, באתר nrg, 7 ביוני 2013
- ^ מור שמעוני, חקירת הבר-נוער: "אם לא יהיה אישום - אפשר לסגור את הימ"ר", באתר וואלה, 17 ביוני 2013
- ^ יניב קובוביץ, אילן ליאור, הוארך מעצרם של שלושת החשודים ברצח בבר-נוער ב-11 יום, באתר הארץ, 6 ביוני 2013
רועי מנדל וגלעד מורג, חשוד, לא ברצח: הלם ממעצר הפעיל שדאג לנערים, באתר ynet, 6 ביוני 2013 - ^ עזרי עמרם, כתב אישום על הרצח בברנוער: "רצח בני נוער חפים מפשע בשל נטייתם המינית", באתר מאקו, 8 ביולי 2013
- ^ נעמה כהן פרידמן, פליסיאן הואשם: נקמה ועוינות לנטייה המינית, באתר ynet, 8 ביולי 2013
- ^ אלי סניור, בחקירה: "היו יחסי מין, לא ידעתי שהוא קטין", באתר ynet, 17 ביוני 2013
- ^ מור שמעוני, הקטין החשוד ברצח בבר-נוער: "בחיים לא נאנסתי", באתר וואלה, 16 ביוני 2013
- ^ עזרי עמרם, המפכ"ל דנינו מתייחס לקריסת תיק הברנוער: "נוודא שלא יעמדו לדין חפים מפשע", באתר מאקו, 21 בפברואר 2014
- ^ גיא פלג, תיק הברנוער קרס סופית: כתב האישום נגד חגי פליסיאן בוטל, באתר מאקו, 9 במרץ 2014
- ^ רויטל חובל, המידע החדש בתיק הבר־נוער: מסרונים ששלח עד המדינה לפליסיאן, ובהם הוא מכתיב את דבריו, באתר הארץ, 10 במרץ 2014
- ^ כתב האישום נגד חגי פליסיאן בוטל, מעריב nrg, 9 במרץ 2014
- ^ אבירם זינו, חמש שנות מאסר: עד המדינה לשעבר בפרשת הבר נוער חתם על הסדר טיעון, מעריב nrg, 20 במאי 2015
- ^ גיא פלג, משפחת פליסיאן תקבל 2.2 מיליון שקלים, באתר מאקו, 25 באוגוסט 2016
- ^ גלעד מורג ואלי סניור, התיק נגד מנהל הברנוער נסגר, המדינה תפצה אותו ב-200 אלף שקל, באתר ynet, 1 בינואר 2020
- ^ PodBean Development, 80 - הרצח בברנוער | Lets Talk Murder | בואי נדבר רצח, באתר letstalkmurder.podbean.com (באנגלית)
- ^ מי ירה בילדי הבר נוער? לצפייה ישירה, באתר 12+