הר היאיי
הר היאיי (ביפנית: 比叡山) הוא הר מצפון מזרח לקיוטו על הגבול בין מחוזות קיוטו ושיגה ביפן.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה |
848.1 מ'  |
| מדינה |
יפן |
| מיקום |
סקיו-קו, יפן |
| רכס הרים |
Higashiyama |
| קואורדינטות | 35°04′00″N 135°50′18″E / 35.066666666667°N 135.83833333333°E |
  | |
ב-788 הוקם במקום מנזר אנריאקוג'י (延暦寺) של זרם הטנדאי של הבודהיזם ביפן על ידי סאיצ'ו ובמרוצת השנים התפתח לקומפלקס של מקדשים ומבנים שאותם ניתן לחלק לשלושה חלקים:
- סאיטו (西塔, הפגודה המערבית) - אזור בסמוך לפסגה
- טודו (東塔, הפגודה המזרחית) - גם חלק זה סמוך לפסגה. במקום זה נוסד מנזר אנריאקוג'י.
- יוקאווה (横川, בסמוך לנהר) - בחלק הצפוני ביותר של הר היאיי. עקב ריחוקו עבר תקופות של דעיכה ובנייה מחדש: הוקם בראשיתו על ידי הנזיר אנין, נוסד מחדש בידי האב ריוגן וזכה לפרסום הודות למלומד גנשין.
ההר מתנשא לגובה של 848 מטר מעל גובה פני הים, והוא השני בגובהו בקיוטו.[1] מן ההר ניתן לצפות בקיוטו ובאגם ביווה, האגם הגדול ביפן. ההר מושך מטיילים, ואוטובוסים ושני קווי רכבל מקשרים לפסגתו.
מנזר אנריאקוג'י
עריכהעם התחזקות זרם הטנדאי בתקופת הייאן (המאות ה-8 עד ה-12), ההר והמקדשים שבו היו בעלי השפעה רבה ובעלי חשיבות פוליטית. רבים מההוגים הבודהיסטים החשובים יצאו משם, בהם הנזיר הונן (אנ'), ניצ'ירן, דוגן ושינרן, אשר למדו במנזר אנריאקוג'י לפני שעזבו את הר היאיי כדי להקים את המוסדות שלהם.
ב-1571 חרב מתחם המקדש על ידי כוחותיו של אודה נובונאגה שפעל לדיכוי של הכוח הגובר של הנזירים הלוחמים של טנדאי (שנקראו סוהי; 僧兵). מתחם המקדש נבנה מחדש וממשיך לשמש כמרכז של זרם הטנדאי גם כיום.
על שמו של ההר נקראו אוניית הקרב היאיי מהמאה ה-19 וכן אוניית המערכה היאיי שפעלה בתקופת מלחמת העולם השנייה.
קאיהוגיו ומרתון הנזירים
עריכההכומר ג'ון סטיבנס כתב את הספר "מרתון הנזירים של הר היאיי"[2] שבו תיאר את המנהג ללכת הליכות ארוכות של עשרות קילומטרים ביום במשך מאה ימים רצופים במטרה להגיע להארה.
המנהג המוכר גם כ"קאיהוגיו" מוזכר גם בסרט עורבים לבנים.[3]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Mount Hiei | Traditional Kyoto (באנגלית)
- ^ John Stevens, The Marathon Monks of Mount Hiei, Echo Point Books & Media, LLC, 2021-11-30. (באנגלית)
- ^
נתנאל שלומוביץ, "עורבים לבנים": להמשיך לצעוד או לשים קץ לחייך, באתר הארץ, 29 במאי 2022
