השרפה במועדון קוקונט גרוב
בליל 28 בנובמבר 1942 כילתה שרפה את מועדון ה"קוקונט גרוב" בבוסטון. בשרפה נספו 492 איש, רובם ככולם משאיפת עשן רעיל, עקב שרשרת כשלים במבנה. הייתה זו השרפה השנייה בגודלה במקום ציבורי עד אז (לאחר השרפה בתיאטרון אירוקווי בשיקגו ב-1903, בה נספו 602 איש). עקב השרפה תוקנו חוקים ותקנות בניה ורישוי המתקיימים עד ימינו.
| תאריך |
28 בנובמבר 1942  |
|---|---|
| מיקום |
Bay Village |
| קואורדינטות | 42°21′00″N 71°04′06″W / 42.35°N 71.068333333333°W |
| הרוגים |
492 |
|
(למפת בוסטון רגילה)   השרפה במועדון קוקונט גרוב | |
  | |
ה"קוקונט גרוב"
עריכהמועדון הלילה "קוקונט גרוב" (באנגלית: Coconut Grove, מילולית: חורשת הקוקוס) היה הגדול והמפורסם מסוגו בבוסטון של תקופת מלחמת העולם השנייה. מבנה המועדון שיכן לפני כן מחסן סחורות גדול, לא הרחק מנמל בוסטון והורכב מבאר משקאות בקומת התחתונה (קומת מרתף למחצה) ואולם ריקודים ומסעדה בקומה שמעליו.
בעלי המקום בעת השרפה היה המאפיונר ברנט "בארני" ולנסקי (Barnet "Barney" Welansky), שקיבל רישיון הפעלה מבלי לעמוד בדרישות החוק לגבי בטיחות. הוא אף העסיק קטינים כמלצרים, בניגוד לחוק.
המקום המפואר התנאה בתפאורה של עצי קוקוס מפלסטיק ווילונות ארוכים נרחבים יצרו פינות נסתרות ונעימות. האווירה התיימרה להיות של אי באוקיינוס השקט.
השרפה
עריכה28 בנובמבר היה מוצאי שבת של סוף השבוע של חג ההודיה, יום עמוס חוגגים ומבלים, רבים מהם חיילי צי ארצות הברית וחברותיהם. על אף שתפוסתו המרבית של המועדון הייתה 460 איש לכל היותר, הצטופפו במקום מאות אנשים נוספים, לפי הערכות מסוימות עד כדי 1,000 איש.
השרפה פרצה בבאר שבקומת המרתף בעשר בלילה בערך, סיבתה המדויקת מעולם לא התגלתה. עם זאת, רבים מהדיווחים תולים את פרוץ השרפה במלצר בן 16 שנשלח לתקן נורה חשמלית שרופה (או נורה ששוחררה במתכוון על ידי מבקר במקום על מנת לספק לו ולבת זוגו חשיכה) שהותקנה בתושבת נסתרת בצמרת אחד מעצי הדקל מפלסטיק. המלצר הדליק גפרור על מנת לראות בחשיכה וזה הצית את הפלסטיק.
מכל מקום, ברור כי שפע החומרים הדליקים מהם הורכבה התפאורה סייעו להתפשטות האש, שבתחילה ניסו לכבותה המלצרים עם כוסות סודה. בתוך דקות פרץ כדור אש אל הקומה שמעל. החוגגים נסו ישירות אל דלת הכניסה, הפתח היחיד שהכירו במבנה. אולם דלת הכניסה הייתה דלת מסתובבת ועומס הקהל הצובא עליה משני כיווני הסיבוב נעל אותה למעשה. למעלה מ-300 איש נרמסו לפני הדלת בעוד אחרים נחנקים מהעשן הסמיך שהתפשט במקום. דלת אחרת במקום שימשה כפתח מילוט, אולם דלת זו, שלא הייתה נעולה, נפתחה כלפי פנים ואף מולה נהרגו רבים ברמיסה ובחנק לפני שהצליחו לפרוץ אותה.
כבאים שכיבו שרפה סמוכה הבחינו בעשן העולה מהמועדון וחשו למקום, אך נותרו חסרי אונים. גם לחיילים ולמלחים שחשו למקום לא נותר אלא לחלץ עשרות גופות אל הרחוב. בין הנספים היה שחקן הקולנוע באק ג'ונס.
רבים מהניצולים סבלו מכוויות קשות והיו מבין הראשונים שטופלו באופן שיטתי בפניצילין נגד זיהומים.
החקירה והמסקנות
עריכהבחקירה התברר שעל אף שבבניין הותקנו יציאות חירום, חסם אותן הבעלים בקרשים ולבנים, מפחד שמא חוגגים יחדרו פנימה או יברחו החוצה מבלי לשלם. כן התבררה שורת מחדלים על התקנות הקיימות באותה עת לגבי שכירת והכשרת מלצרים והקפדה על התפוסה. ולנסקי נדון ל-12 עד 15 שנים בכלא ושוחרר לאחר ארבע שנים, עקב מחלת הסרטן בה לקה, הוא מת שבועות ספורים לאחר שחרורו.
חקירת השרפה, כמו גם שרפות קטנות יותר בעלות מאפיינים דומים, הביאה לחקיקת Building Exits Code, החוק ליציאות חירום, המסדיר קיום מספר נאות של פתחי חירום זמינים, הכוונה מוארת ברורה לפתחי חירום, התקנת דלתות חירום הנפתחות כלפי חוץ, התקנת דלת גדולה נפתחת כלפי חוץ לצד דלת מסתובבת ועוד.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- אתר לזכר השרפה
- על השרפה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- על השרפה באתר האסונות של בוסטון
- The Cocoanut Grove inferno, כתבה בהבוסטון גלוב לרגל 50 שנה לשרפה
- דוח חקירת השרפה
- רן לוי, גיהנום בחורשת עצי הקוקוס: על סופות אש (אורכב 08.09.2017 בארכיון Wayback Machine)