התיאטרון הערבי-עברי ביפו

התיאטרון הערבי-עברי ביפו
المسرح العربي العبري-يافا
מידע כללי
סוג	אולם תיאטרון
כתובת	יפו העתיקה
מיקום	תל אביב-יפו
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1998
תאריך פתיחה רשמי	1998
קואורדינטות	32°03′18″N 34°45′16″E / 32.05500031°N 34.75444412°E
	אתר רשמי
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת יפו רגילה) התיאטרון הערבי-עברי ביפו התיאטרון הערבי-עברי ביפו התיאטרון הערבי-עברי ביפו מפת דרום __ תל אביב ויפו; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] ממזרח: __ רמת גן, __ גבעתיים; מדרום: __ פארק אריאל שרון, __ חולון, __ בת ים; ממערב: הים התיכון

התיאטרון הערבי-עברי ביפו (בערבית: المسرح العربي العبري-يافا) בבית הסראייה הישן שביפו, הוא בניין תיאטרון המשמש כאכסניה לשתי להקות תיאטרון הפועלות ביחד ולחוד בשתי שפות: עברית וערבית. השתיים הן קבוצת "תיאטרון יפו"^[1], שנוסדה ב-1990 בידי יגאל עזרתי, גבי אלדור ועירית נאמן, ותיאטרון "אלסראיא"^[2] (נוסד ב-1998), שבו חברים אנשי תיאטרון ויוצרים ערבים. רוב תקציבו של התיאטרון הוא ממשרד החינוך והתרבות ועיריית תל אביב-יפו. לתיאטרון זה שלושה מנהלים אמנותיים: יגאל עזרתי, גבי אלדור וראודה סלימאן.

הפקות בולטות של תיאטרון יפו: אום כולת'ום, פריד אל אטרש, הערב רוקדים, מחכים לגודו, אנא מן אל-יהוד, סעדון אלמג'נון, אלף לילה ולילה, פה ושם בארץ ישראל, רומיאו וג'ולייטה, הזמן הצהוב, ימי התנזים, שנת האפס, פאפאעג'ינה, שמוליקיפוד, חצויה.

היסטוריה

התיאטרון נוסד בשנת 1998 על ידי תושבים ערבים ביפו, הוא משלב בתוכו שתי קהילות תחת קורת גג אחת. "תיאטרון יפו", ותיאטרון "אל-סאראייא" הערבי, ביפו. המבנה ניתן לתיאטראות המשותפים בהשאלה על ידי עיריית תל אביב-יפו, ולאחר מכן עבר שיפוץ משמעותי והתאמה לקבלת קהל התיאטרון, תוך אילוצים, בשל בהיותו מבנה לשימור.

בשנת 2010 מונה יעקב אגמון למנכ"ל התיאטרון תפקיד אותו מילא למשך 3 שנים.^[3] ובשנת 2015 צורף לעמותה סאמי אבו שחאדה, לימים יו"ר מפלגת בל"ד.^[4]

עיקר מימונו של תיאטרון אלסראיא הוא מתקציבי מדינת ישראל ועיריית תל אביב. כך, לדוגמה, בעוד שרווחיו בשנת 2020 עמדו על 168 אלף שקלים בלבד, עיקר תקציבו בשנה זו היה כבשלשת רבעי מיליון שקלים שקיבל ממשרדי החינוך והתרבות, ורבע מיליון שקלים מעיריית תל אביב.^[4]

אופי התיאטרון

המייסד של התיאטרון אלסרייא הערבי הוא אדיב ג'השאן, והעמותה הערבית מאחדת אנשי תיאטרון ויוצרים ערבים. אך שתי להקות אלה מפיקות יחדיו ובנפרד הצגות בשפה העברית והערבית. העמותה העברית והעמותה הערבית פועלות ומציגות הצגותיהן תחת קורת גג אחת. וחלק מההצגות משותפות לאמנים יהודיים וערבים יחד.

מלבד ההצגות הדו-לשוניות. הם מעלים הצגות המתבססות על שפת התנועה או נעדרות מילים, המקלות על קשיי השפה האפשריים של הצופים.

התיאטרון מרבה להציג נרטיב פלסטיני ואנטי-ישראלי, כגון הקפדה על הקרנת "סרטי נכבה" ועוד. התיאטרון סייע למוחמד בכרי שהורשע בהוצאת לשון הרע על חיילי צה"ל בסרטו "ג'נין ג'נין" במאבקו המשפטי, לאחר שבית המשפט הרשיע את בכרי וחייב אותו בתשלום פיצויים, העניק אלסראיא לבכרי במה לאיסוף תרומות עבור תשלום הפיצויים, הכריז על הצטרפותו ותמיכתו במאבקו של בכרי "נגד הניסיונות למחוק את הנרטיב שלנו", ואף קיים ערב תמיכה מיוחד בבכרי. בכרי גם הועסק כמנהל התיאטרון לתקופה.^[4].

הפקות משותפות לשתי הלהקות

"היתומים של יפו", בבימוי יגאל עזרתי.
"הערב שוב רוקדים", בימוי יגאל עזרתי, וגבי אלדור.
"רצח פוליטי", בימוי יגאל עזרתי,1998-2000.
"ועדת האמת והפיוס", בימוי יגאל עזרתי, 2000.
"בדידות כפולה", הפקה משותפת של תיאטרון אל-סאראייא ותיאטרון מקומי. שירה ערבית-עברית. עריכה ובימוי: שמעון לוי (פרופסור) 2000.
"אח אח בום טראח", הפקה משותפת, בימוי: נורמן עיסא. זוכי פרס הבימוי, התפאורה והתאורה וצל"ש למחזה ולמשחק בפסטיבל חיפה להצגות ילדים, 2003.

ביקורת ישראלית

בעקבות חוות דעת של משרד האוצר דרשה שרת החינוך מירי רגב לחקור את מנהלי התיאטרון, לגבי ערב מחאה לטובת המשוררת הפלסטינית דארין טאטור והאירוע "מחברות הכלא" של עינת ויצמן. פרקליטות המדינה הודיעה שמה שנאמר באירועים חוסה תחת חופש הביטוי, וקיבלה את המלצת המשטרה לא לפתוח חקירה פלילית^[5].