התקפת לח"י בחולון

ב-6 בפברואר 1946 ביצע ארגון לח"י פעולת שוד נשק במחנה צבא בריטי בשכונת אגרובנק בחולון. לאחר הפעולה התפרעו חיילים בריטים בשכונה ורצחו שלושה אזרחים.

כיכר השלושה בחולון

הבניין שהותקף ("בית המשקם")

לוחית זיכרון על "בית המשקם" - יעד ההתקפה של הלח"י

רקע היסטורי

על פי ההסכם עם תנועת המרי העברי היו פעולות של שוד נשק וכספים, פטורות מהצורך לקבלת אישור מהמפקדה המשותפת וכזאת הייתה התקפת לח"י בחולון.

בגבול שכונת אגרובנק היה מחנה בריטי קטן ובו מבנה תעשייתי בן שתי קומות, אשר שימש קודם להחרמתו על ידי הצבא הבריטי כמחסן ספרים של הוצאת אמנות. בקומה השנייה היו מגורי קצינים ובקומה הראשונה היה מחסן נשק וחדר אוכל. במחנה שרתו חיילים דרום-אפריקנים, רובם מאומת הבאסוטו, שגרו באוהלים. תצפיות העלו שיש במקום נשק רב וסיפקו ידיעות על מבנה המחנה וסידורי השמירה.

מפקד הפעולה היה יעקב בנאי ("מזל") וסגנו היה יעקב גרנק (דב). ביום הפעולה הגיעו המשתתפים לחורשה בשכונת זיכרון מאיר בפאתי בני ברק ושם הסביר בנאי על שולחן חול את תוכנית הפעולה, קבע אנשים לעמדות השונות ומינה אחראי לכל עמדה. חלק מהאנשים לבש מדים צבאיים בריטיים.

ההתקפה

הלוחמים התאספו בחשאיות בבנין בחולון סמוך למחנה שם חולק להם הנשק והוסעו למחנה במכונית משא מכוסה ברזנט. קרוב לעשרים לוחמים הגיעו למקום עם חשיכה ופרצו למחנה. הזקיף בשער נהרג ועוזרו נפצע קשה. חלק מהלוחמים פנו לקומה השנייה בה היו הקצינים שפתחו באש. קצין הרפואה של המחנה נורה ונהרג. החיילים התחילו להשיב אש, אך "דב" פרץ למחסן הנשק בעזרת רימונים. מייד החלו להעמיס את הנשק: 70 רובים, 24 תת מקלעים, 24 מקלעי ברן ו-4 מרגמות. הנשק הועמס על מכונית שהוחרמה במחנה ותוך ארבעים דקות נתנה הוראת נסיגה. הנסיגה הייתה ללא תקלות והנשק הוסתר במחסן תת-קרקעי ברעננה.

התפרעות החיילים

השוטרים והחיילים הבריטיים הגיעו למחנה לאחר שלוחמי לח"י עזבו. הם כינסו את חיילי המחנה והסיתו אותם נגד התושבים המקומיים. בהשפעת ההסתה יצאו קבוצות של חיילים באסוטים לשכונת אגרובנק והחלו לירות, לפרוץ לבתים, לתקוף עוברי אורח ולשדוד אותם. ההתפרעות נמשכה כארבע שעות. שלושה אזרחים נהרגו: בן ציון שנקר, מנהל בית החרושת לודז'יה, סגן ראש המועצה המקומית ואחיינו של אריה שנקר, שמואל פרלמן, בעל בית מלאכה והנער אליהו יהודאיוב שרכב על אופניים ונרצח בדקירות סכין. שבעה נפצעו.

הבריטים לא נקטו באמצעי ענישה נגד החיילים והסתפקו בהחלפתם בחיילים אחרים.

הועלתה טענה כלפי אנשי "ההגנה" בחולון, מדוע לא פעלו נגד הפורעים. עיתון "ההגנה" במחנה הצביע על שני נימוקים שהצדיקו את חוסר התגובה שלהם:

• כניסתם של חברי "ההגנה" למערכה עם החיילים הבאסוטים הייתה עושה אותם שותפים למעשה הבלתי אחראי של "הפורשים" (לח"י).
• עשרים דקות לאחר התקפת הפורשים הופיעו כוחות צבא ומשטרה בריטים וכניסת אנשי "ההגנה" למערכה הייתה גורמת לתוצאות טרגיות של מערכה בכוחות בלתי שקולים של ההגנה נגד כוחות רבים ומחומשים היטב של החיילים הבאסוטים, החיילים האנגלים והמשטרה גם יחד.

האירועים האלה כונו בעגה המקומית בשם "ליל הכושים".

הנצחה

בישיבת אבל ביום השלושים לרצח החליטה המועצה המקומית בחולון לקרוא את הכיכר בצומת הרחובות חנקין בסוקולוב בשכונת אגרובנק, בשם "כיכר השלושה". הכיכר נהרסה וכעת יש בפינה הצפונית-מזרחית של הצומת, שלט הנצחה לשלושת הנרצחים.

הבניין בו בוצעה ההתקפה הוקם לראשונה כבית הדפוס של הוצאת אמנות בניהולה של שושנה פרסיץ. הבריטים החרימו אותו וקבעו בו את מחסן הנשק ומגורי הקצינים. בשנים 1957–2010 פעל במקום מפעל של המשקם.

לקריאה נוספת

• יעקב בנאי ("מזל"), חיילים אלמונים, הוצאת "יאיר", עמ' 380 - 388, 1987
• נתן ילין-מור, לוחמי חרות ישראל, הוצאת שקמונה, 1974
• ישראל מהרי"ק, אדום על חקי, הוצאת מערכות, 1967
• ספר תולדות ההגנה: כרך ג' חלק שני, הוצאת עם עובד, 1973
• דוד ניב, מערכות הארגון הצבאי הלאומי, חלק רביעי, הוצאת "הדר", 1973
• מפראג לחולון, מאה שנים להולדת ד"ר חיים קוגל, הוצאת עיריית חולון, 1997

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא התקפת לח"י בחולון בוויקישיתוף

• בית המשקם, באתר עיריית חולון
• חיילים משתוללים בחולון, דבר, 7 בפברואר 1946
• פרטים מחרידים על מעשי הדמים, דבר, 8 בפברואר 1946
• חולון תובעת הוצאת הצבא הכושי מתחומיה, דבר, 10 בפברואר 1946
• ישיבת אבל של מועצת חולון, דבר, 15 בפברואר 1946
• בשלושים למאורעות חולון, דבר, 11 במרץ 1946