ואדאן
ואדאן (בערבית: وادان; בצרפתית: Ouadane) היא עיירה קטנה מבוצרת (קסר) ברמת אדראר בצפון מאוריטניה. ואדאן ושלוש הערים האחרות, תישית, שינגטי וולאתה, הן ארבע הערים היחידות ששרדו במאוריטניה מאז ימי הביניים.
 | |||||
| מראה בוואדאן | |||||
| מדינה / טריטוריה |
 מאוריטניה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| גובה | 407 מטרים | ||||
| קואורדינטות | 20°55′58″N 11°37′17″W / 20.932893°N 11.621307°W | ||||
| אזור זמן | UTC+0 | ||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
| |||||
הערים הוקמו לאורך נתיבי השיירות שחצו את הסהרה, ושימשו כמרכזי דת מוסלמיים. העיר התפתחה סביב מסגד ונבנו בה בתי מגורים למורים ולתלמידים, וכן מחסנים ואחסניות לסוחרים ולעוברי אורח. בתי העיר נבנו בצורה אופיינית כך שיוכלו להעניק מענה לתנאי האקלים המדבריים. בשנת 1996 הכריז ארגון אונסק"ו על ואדאן ועל שלוש ערי מצודות נוספות במדינה כעל אתר מורשת עולמית.
העיר שוכנת בגובה 433 מטרים, ונכון לשנת 2000 מונה אוכלוסיית העיר 3,695 תושבים.
היסטוריה
עריכהלפי המסורת נוסדה העיר על ידי שלושה קדושים בשנים 1141–1142 במקום בו שכנו שרידיו של מקום יישוב נטוש מהמאה ה-8. העיר הייתה עד מהרה לנקודת המסחר החשובה ביותר בסהרה המערבית, אך ב-1450 בשל מאבק בין שני שבטים, נהרס המסגד הראשון במקום. מרכז העיר החדש קם מעט מזרחה למיקומו הקודם והעיר המבוצרת שגשגה שוב. ב-1487 ניסו הפורטוגזים להקים נקודת מסחר בוואדאן, אך ללא הצלחה. העיר החלה שוקעת החל במאה ה-16 עם עליית חשיבותה של שינגטי. לאחר הכיבוש הצרפתי ב-1909 קם רובע חדש סמוך ממזרח לעיר העתיקה.
מבנה העיר
עריכה
במרכזה של העיר ניצבות הריסות המסגד הישן ממנו שרדו רק בסיסי העמודים. המסגד החדש שלידו מינרט רבוע נבנה לפי תוכנית דומה לקודמו. הבתים והחצרות הולכים וגדלים ככל שהם מרוחקים מהמסגד, ולאורך הרחובות חומות מתמשכות שבהן קבועים חלונות בגובה הקרקע ודלתות. הרחובות הצרים והמפותלים יוצרים אזורים מוצלים. בתי העיר בנויים מאבן, עץ או חומר, וקירותיהם מעוטרים לעיתים בדוגמאות אבן. רוב הבתים שימשו את התושבים הנוודים למגורים במשך תקופה קצרה בשנה, ועל כן שימשו בעיקר לאחסון. לחדרי הבתים אין ייעוד מוגדר וזה משתנה בהתאם לצרכים. מביצורי העיר שסימנו את קו הגבול בין העיר העתיקה לרבעים החדשים נותרו מקטעים בודדים בלבד.
צפונית לעיר נמצא מבנה רישאת.
קישורים חיצוניים
עריכה