ודאנטה
וֵדָאנְטַה (מסנסקריט: वेदान्त, בתעתיק לטיני: Vedānta) היא אסכולה בפילוסופיה ההודית, אשר עוסקת בטבע המציאות. המילה ודאנטה מורכבת למעשה משתי מילים: "ודה" – ידע, ו"אנטה" – "סוף, סיכום"; כלומר, "סיכום הוודות". ניתן להבין את מושג ה"אנטה" גם כ"תמצית", כך שהוודאנטה היא למעשה "תמצית הוודות". מושג הוודאנטה מתייחס גם לאוטארה מימאסה, או ה"חקירה הגבוהה" (אחר ידע), ועומד בדרך כלל בסמיכות למושג אחר, הפורווה מימאסה, העוסקת בהסברים לפולחני האש של המנטרות הוודיות (ב-Samhitapatha, מזמורי הוודה) והברהמנה; בעוד שהוודאנטה עוסקת בתורות האזוטריות של הארנייקות ("כתבי הקודש של היערות") והאופנישדות.
ברקע להתפתחות הוודאנטה, קיים ניסיון בקרב הברהמינים לפתח מודעות שאינה תלוית טקסים, אלא ממוקדת ברעיונות הקשורים לגניאנה (גנוסטיקה), התבוננות פנימית. זרם זה בדת הוודית מתמקד במדיטציה, משמעת עצמית וחיבור רוחני ולא בטקסים ככלי להגעה לתודעה.
התגבשות המסורת
עריכההוודאנטה מתייחסת לשאבדה (מילה) כמקור הסמכות העליונה לידע; בשאבדה, הכוונה היא לעדות מהימנה בעל-פה על טבע המציאות. כל שאבדה היא ודה – (פריט) ידע שנמסר על המציאות. כהני הדת של הודו הקדומה, שהתרכזו במימאמסה (חקירה), קיבעו את הטענה שהשאבדות/ודות בעצם מעולם לא נמסרו על ידי מקור אלוהי או אנושי כלשהו, אלא התקיימו מאז ומעולם. על פי השקפה זו הודות הן נצחיות, מהוות סמכות עליונה לידע ומתגלות לחכמים. מקור הידע האנושי הוא הפירוש הנכון של הודות. מקורות ידע משניים הם פרטיאקסה (תפישה) ואנומנה (היסק לוגי). שני המקורות האלה תקפים, אך פירושם כפוף לודות.
עבור ההינדים, מקור הידע המהימן ביותר על הודות הוא האופנישדות – אוסף של כתבים ודיים בעלי אופי פילוסופי, שמורים גם על שיטות מדיטציה שונות. האופנישדות הן למעשה כתבים בתר-ודיים, אך הן נחשבות לודיות משום שמעניקות לודות פירוש אורתודוקסי מוסמך. האופנישדות מבארות את מהות הודות ונחשבות לתכליתן וסופן; מסיבה זו, בכתבים קדומים בסנסקריט הן כונו "ודאנטה" – סוף הודות. חסידי התפישות הפילוסופיות של האופנישדות ייסדו את זרם הוודאנטה בהינדואיזם. חלק מהאופנישדות כוללות טקסטים מארנייקות, כתבים מיסטיים מסוף התקופה הודית שעוסקים בפולחן סודי.
העיקרון המרכזי של ודאנטה – מציאות מוחלטת יחידה שנקראת בראהמן – שאוב מהחלק הפילוסופי של האופנישדות. הוודאנטה תופשת את בראהמן כמודעות טהורה, או כרוח נצחית שהיא המקור למציאות החומרית ועם זאת מתעלה מעליה. בדריאנה, שידוע גם כויאסה, היה אחד המטיפים החשובים של פילוסופיה זו; הוא זה שערך באופן שיטתי את פירושי האופנישדות בחיבורו בראהמה סוטרה.
בנוסף לאופנישדות ובראהמה סוטרה, גם לבהגאוואד גיטה היה השפעה ניכרת על הוודאנטה, למרות שאינו טקסט ודי. בהגאוואד גיטה ממזגת את התפישות הפילוסופיות של האופנישדות עם רעיונותיהן של שתי אסכולות פילוסופיות לא-ודנטיות – סמכיה ויוגה. משום שבבהגאוואד גיטה מסוכמות התפישות הדומיטננטיות של האופנישדות, גם הוא נחשב לאחד מהאופנישדות. בגלל מעמדו הוא זכה לפירושים נרחבים מצד מייסדיהם של שלוש האסכולות הודנטיות החשובות (אדי שנקארה, רמנוג'ה ומדהוואצ'ריה); הם ייחסו לו חשיבות לא פחותה מהאופנישדות המקוריות ומבראהמה סוטרה.
האופנישדות, שמהוות מקור לוודאנטה, מנוסחות בלשון חידתית, מה שהוביל לפירושן בדרכים שונות על ידי מלומדים שונים. גם הפירוש המוסמך של האופנישדות – הבראהמה סוטרה – זכה לפירושי משנה שונים. קיימות שש פרשנויות שונות למקורות הכתובים של ודאנטה; הבולטות שבהן נקראות אדווייטה ודאנטה, וישישטה-אדווייטה ודווייטה; בהתבסס עליהן נוסדו שלוש אסכולות ודנטיות בולטות. מייסדי שלוש האסכולות הם אדי שנקארה, רמנוג'ה ומדהוואצ'ריה, בהתאמה.
מחבר בודהיסטי קדום מתאר את המסורת הפילוסופית של ודאנטה כבהדה-אבהדה, אסכולה ודנטית ישנה שגישרה בין התפישות של אדווייטה ודווייטה; הדבר מעיד כנראה על חשיבותה של אסכולה מפשרת זו בעבר. רעיונותיה העיקריים של מסורת ישנה זו מצאו ביטוי מאוחר באסכולת דווייטה-אדווייטה. הוגי הדעות של האסכולה הזאת ושל שתי אסכולות ודנטיות אחרות ממשיכים לפתח ולהעלות על הכתב את רעיונותיהם, אך אלה ידועים רק בקרב חוגים מצומצמים של חסידיהם בהודו.
האסכולות הוודאנטיות נבדלות אחת מהשנייה בעיקר בגישתם כלפי היחס שבין העולם לבראהמן.
אסכולות בוודאנטה
עריכהאדווייטה ודאנטה
עריכהאדווייטה ודאנטה היא אסכולה נון-דואליסטית במסורת הודנטית. האסכולה נוסדה על ידי אדי שנקארה במאה ה-8. הרעיון המרכזי של האסכולה הוא פרי "הארתו" של גאודפדה, שהיה הגורו של גוֹוינדה בהגאוואטפדה (שמצידו היה הגורו של אדי שנקארה). גאודפדה קידם תפישה שנקראת אג'טיוואדה (אי-בריאה). לפי תפישה זו ה בראהמן הוא המציאות היחידה, ואילו העולם הוא אשליה ולא נברא במובן הפיזי. כוח האשליה של בראהמן – מאיה – גורמת להופעת העולם בתודעה. משום שבראהמן הוא המציאות היחידה, אי-אפשר לייחס לו תארים כלשהם.
כאשר האדם מנסה להשיג את בראהמן בשכלו, הוא מופיע כאלוהים בדמותו של אישוורה, שמופרד מהעולם וממי שחושב עליו; במציאות, אין כל הבדל בין ג'יווה (הנשמה הפרטית) לבראהמן. האדם שמבין את אי-השניות (אדווייטה) הזאת, משתחרר מהסבל של העולם; אדם "מואר" כזה אינו רואה את העולם מנקודת מבטו האישית, אלא דרך התודעה האוניברסלית. שחרור זה מושג באמצעות ג'נאנה (ידע), שמורה לתודעה הטהורה להכיר בזהותה עם בראהמן ולדחות את הזדהותה המוטעית עם דמות האדם הפרטי.
וישישטה-אדווייטה
עריכהאסכולת וישישטה-אדווייטה נוסדה על יד רמנוג'ה. האסכולה הזאת קיבלה את שמה בגלל יחסה המסויג, אם כי לא לגמרי שלילי, כלפי תפישת אי-השניות בין העולם לבראהמן; וישישטה-אדווייטה פירושה "אי-שניות עם ייחוד". על פי אסכולה זו, ג'יווה (הנשמה הפרטית) היא חלק מבראהמן, אך בניגוד לתפישת אדווייטה "חילוק" זה יוצר ריבוי בבראהמן ולפיכך, נשמת האדם הפרטי אינו זהה לבראהמן למרות דמיונה הרב איתו.
וישישטה-אדווייטה רואה את מאיה ככוח היצירה של אלוהים ולא כמקור לאשליית העולם (בשונה מאדווייטה ודאנטה). לפי אסכולה זו ניתן לייחס לבראהמן תארים, שכוללים את הנשמות הפרטיות ואת החומריוּת. תפישה זו בעצם מזהה את בראהמן עם ה"בריאה", אך בניגוד לאדווייטה ודאנטה, היא מייחסת לפרטי העולם עצמאות קיומית גם מחוץ לתודעה; יחד עם זאת, וישישטה-אדווייטה רואה את הנשמות הפרטיות ואת החומר כמרכיבים, שאי-אפשר להפרידם מבראהמן, כי זהותם העצמית לוקה בחסר.
אסכולת וישישטה-אדווייטה רואה את הדרך לשחרור הנשמה בבהקטי – התמסרות לאלוהים, כפי שהוא מתגלם באלים וישנו וקרישנה.
דווייטה
עריכהדווייטה היא אסכולה דואליסטית, שנוסדה על ידי מדהוואצ'ריה. דווייטה מתאפיינת בריאליזם פילוסופי, זאת אומרת באמונה שהמציאות עצמאית לגמרי מהתודעה. מסיבה זו, דווייטה נקראת לפעמים גם טטוואוודה (פילוסופיית המציאות). מבחינה זו היא שונה קוטבית מאדווייטה ודאנטה.
לפי אסכולת דווייטה האלוהים זהה לבראהמן במציאות, ואינו רק השתקפותו של בראהמן באשליית העולם (כפי שאדווייטה ודאנטה מניחה); מכך יוצא, שהאלוהים הזה שונה ומופרד מהעולם שאותו יצר ומהנשמות הפרטיות. בגלל עצמאותם הקיומית של האובייקטים הנבראים הם שונים זה מזה גם מחוץ לתודעה. הדווייטה מתרחקת עוד יותר מתפישת הנון-דואליזם של אדווייטה בקביעתה, שהרוח והחומר מופרדים זה מזה. בגלל תפישות דואליסטיות אלה, האסכולה נקראת דווייטה, שפירושה "שניות".
בראייה הדואליסטית של הדווייטה, האלוהים, העולם והנשמות הפרטיות הם ישויות נפרדות. העולם והנשמות אינם תלויים באלוהים לשם קיומם הנצחי, למרות שגורלם מושפע ממנו; הם לא נוצרו על ידי אלוהים יש מאין, כי הם נפרדים במהותם הבסיסית והנצחית מהבורא וזה מזה. לפי דווייטה, לבריאת העולם יש גם מניע פועל וגם מניע חומרי. המניע הפועל הוא האל וישנו, שלכוחו אין שיעור; המניע החומרי הוא פראקרטי – החומר הקדמון שמשמש את אלוהים לבריאה.
הדווייטה תופשת את אלוהים כמניע לכל פעולה אנושית; האלוהים מעניק לנשמה את האנרגיה הפנימית לפעולה ומאפשר לנשמת האדם ליהנות מפירות פעולתו גם בעולם וגם אחרי שחרור הנשמה. האלוהים עצמו לא מושפע מתוצאות ההתערבות הזאת.
לפי אסכולת דווייטה הדרך לשחרור האדם מסבל העולם הוא בהקטי – התמסרות לאלוהים. האסכולה גורסת שמי ששונא את אלוהים וטבעו נוטה לרוע דינו גיהנום בסוף הגלגולים, ואילו מי שמתמסר לאלוהים וטבעו נוטה לטוב נידון לחוויית אושר נצחית. גם חוויית הגיהנום וגם חוויית האושר הנצחי נתפשים כשחרור הנשמה ממעגל הלידות והמיתות. דווייטה היא האסכולה היחידה בוודאנטה עם תורת גמול מחוץ למסגרת הקארמה. על פי דווייטה, מי שאדיש לאלוהים, נגזר עליו להילכד לנצח במעגל הלידות והמיתות כדי לחוות את סבל העולם שוב ושוב.
דווייטה-אדווייטה
עריכהאסכולת דווייטה-אדווייטה נוסדה על ידי נימברקה. האסכולה היא גלגול ימי ביניימי של אסכולה קדומה יותר, שנקראה בהדה-אבהדה ופישרה בין אדווייטה לדווייטה. בשפת הסנסקריט בהדה פירושה הבדל, ואילו אבהדה הוא אי-הבדל; משמעות הביטוי בהדה-אבהדה הוא אפוא "הבדל-אי-הבדל" והוא נועד לציין את יחס הקרבה של העולם והנשמות עם אלוהים.
על-פי דווייטה-אדווייטה לאלוהים יש תכונות שאינן רוחניות (הכוונה היא בעצם לחומר קדמון, כפי שדווייטה מניחה, אך דווייטה-אדווייטה קושרת אותו לאלוהים על ידי קטגוריזציה שונה של מהותו). אסכולה זו גורסת, שמצד אחד האלוהים ברא את העולם והוא נעלה ומופרד ממנו; מצד שני, העולם הוא התגשמותן של תכונות אלוהיות בלתי-רוחניות שאי-אפשר להפרידן מאלוהים למרות אי-זהותן עם טבעו הנעלה שאחראי על הבריאה. מכך יוצא, שהיחס בין העולם לאלוהים הוא יחס של "שניות-אי-שניות" (דווייטה-אדווייטה). זה היחס גם בין הג'יווה (הנשמה הפרטית) לאלוהים.
לפי אסכולת דווייטה-אדווייטה נשמת האדם משתחררת באמצעות בהקטי – התמסרות לאלוהים, כפי שהוא מתגלם באל קרישנה. מלבד עבודת אלוהים, דווייטה-אדווייטה מדגישה גם פיתוח של תלות באלוהים כדרך חיים.
שודהה-אדווייטה
עריכהשודהה-אדווייטה (אי-שניות טהורה) היא אסכולה נון-דואליסטית קיצונית יותר מאדווייטה ודאנטה. כמו האסכולות שמניחות שניות (דווייטה) מוחלטת או מסוימת בין העולם לאלוהים, גם שודהה-אדווייטה גורסת שהעולם הוא יצירה ממשית של אלוהים, אך לטענתה אין בכך סתירה לזהות מוחלטת ולאי-שניות בין השניים.
בתפישת אי-השניות שלה שודהה-אדווייטה דומה לאדווייטה ודאנטה, אך יש ביניהם גם הבדל משמעותי; בעוד שלפי אדווייטה ודאנטה העולם הוא חלק בלתי-שונה מאלוהים, אך מתקיים רק בתודעה, שודהה-אדווייטה מלמדת שהעולם הוא ממשי ולמרות זאת זהה לאלוהים, שאינו אלא תודעה. (גם על-פי אדווייטה ודאנטה האלוהים הוא תודעה טהורה).
לפי שודהה-אדווייטה האלוהים הוא כל מה שישנו גם אם העולם נברא על ידו באמת ואינו רק מופע בתודעתו (כפי שאדוויטה ודאנטה מניחה). שודהה-אדווייטה גם מלמדת שהעולם הוא תוצאת תשוקתו של אלוהים להתרבות; משום שהאלוהים אינו זקוק לעולם, ניתן להבין את הבריאה כספורט שלו.
שודהה-אדווייטה גורסת שהג'יווה (הנשמה הפרטית) אינה שונה מאלוהים, אך בניגוד לתפישתה של אדווייטה ודאנטה היא מניחה שהנשמה היא מרכיב בלתי-שונה בתוך מהותו האמיתית ולא חילוק שמתקיים רק בתוך העולם הלא-אמיתי שבתודעתו; יחד עם זאת, שודהה-אדווייטה אינה מלמדת שהאלוהים מורכב מנשמות פרטיות, אלא שכל אחת מהן זהה לו במהותה.
לפי שודהה-אדווייטה תכלית חייו של האדם הוא בהקטי – התמסרות לאלוהים, כפי שהוא מתגלם באל קרישנה. בשונה מאסכולות אחרות, שמטיפות לבהקטי, שודהה-אדווייטה מלמדת שההתמסרות לאלוהים לא אמורה להביא לשחרור הנשמה, אלא לזכוֹתה באושר שבשירות נצחי לאלוהים; לפיכך, מייסד האסכולה, ולבהה, שם דגש חזק מאוד על אהבת אלוהים בלתי-מוגבלת. בניגוד לאדווייטה ודאנטה, שודהה-אדווייטה משאירה לג'נאנה (ידע) תפקיד משני בלבד בהכרת האלוהים ועבודתו.
אצ'ינטיה בהדה-אבהדה
עריכהאסכולת אצ'ינטיה בהדה-אבהדה נוסדה על ידי צ'ייטניה מהפראבהו. שמה של האסכולה מיתרגם מסנסקריט כ"הבדל-אי-הבדל בלתי-נתפש". בהבדל-אי-הבדל, הכוונה היא ליחס שבין העולם לאלוהים.
מצד אחד, אי-אפשר להכחיש את קיומו העצמאי של אלוהים שברא את העולם; מצד שני, הבריאה לעולם אינה נפרדת מאלוהים לחלוטין והדבר מתבטא לא רק בהשגחה עליונה, אלא גם ברמה מסוימת של זהות בין העולם לבוראו. השניות המדוברת אינה מבדילה בין העולם לאלוהים, אלא מתייחסת לשניות שבתפישת ההבדל ביניהם. היחס הבו-זמני של הבדל ואחדות בין העולם לאלוהים אינו נתפש על ידי השכל, אך ניתן לחוותו במהלך ההתמסרות לאלוהים (בהקטי).
על-פי אסכולת אצ'ינטיה בהדה-אבהדה, אלוהים הוא מקור הנשמות הפרטיות, זאת אומרת שהן נבראו ממנו ולא יש מאין. הג'יוות (הנשמות הפרטיות) זהות לאלוהים במהותן, אך שונות ממנו בכמותן וכוחן. היחס בין אלוהים לנשמות הוא כמו היחס בין השמש לקרני שמש – הם זהים באיכותם עד רמה מסוימת.
לפי אצ'ינטיה בהדה-אבהדה, מטרת האדם היא לחוות את זהותה הבסיסית של נשמתו עם אלוהים ואת אחדות העולם עם האלוהים שנבדל ממנו; הדבר מתאפשר באמצעות בהקטי – התמסרות לאלוהים, כפי שהוא מתגלם באל קרישנה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- ודאנטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ודנטה, דף שער בספרייה הלאומית
