ווקי-טוקי
ווקי-טוקי (באנגלית: Walkie-talkie) הוא מכשיר קשר נישא ביד, אשר מאפשר תקשורת קולית אלחוטית במרחקים של עשרות מטרים עד מספר קילומטרים. המכשיר פותח במקור לשימוש צבאי במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחר המלחמה הפך פופולרי במיוחד בשוק האזרחי עבור יישומים שונים בעיקר בשל פשטותו, עמידותו, והיכולת לפעול באזורים בהם אין קליטה סלולרית. מכשירי הווקי-טוקי שימושיים במיוחד בסיטואציות בהם יש צורך בתקשורת מהירה ואמינה.
מכשירי הווקי-טוקי הטיפוסיים דומים לשפופרת טלפון, עם רמקול מובנה בקצה האחד ומיקרופון בקצה השני (אך בחלק מהמכשירים הרמקול והמיקרופון קרובים זה לזה) ואנטנה מותקנת בחלק העליון של היחידה. מכשירי הווקי-טוקי פועלים בדרך כלל על תדר רדיו יחיד. רוב מכשירי הווקי-טוקי הם מכשירי Half Duplex אשר מאפשרים רק לאדם אחד לדבר בכל פעם בעוד שהאחרים מקשיבים. מכשיר ווקי-טוקי טיפוסי מכיל כפתור "Push-to-talk" עליו המשתמש צריך ללחוץ ולהחזיק אותו לחוץ כאשר הוא מדבר, ורק כאשר הוא מפסיק ללחוץ על הכפתור הוא מסוגל להאזין לאנשים האחרים שמשתמשים במכשירי ווקי-טוקי באותו התדר. מכשירי הווקי-טוקי המודרניים הם מגוונים, ויכולים להשתנות במידה רבה בגודלם, ביכולות שלהם ובעמידות שלהם.
היסטוריה
עריכהבמהלך מלחמת העולם השנייה פיתח הצבא האמריקאי בשיתוף עם מהנדסי חברת מוטורולה, בראשות המהנדס הפולני הנריק מגנוסקי[1], גרסה מתקדמת יותר של המכשיר - ה-SCR-300 (אנ'). המכשיר, אותו החיילים היו חייבים לשאת עליהם כתרמיל, אפשר ליחידות החי"ר לתקשר זה עם זה בשדה הקרב, ובאופן זה סיפק להם יתרון אסטרטגי על פני האויב. ה-SCR-300 זכה לראשונה במהלך המלחמה לכינוי "ווקי-טוקי" משום שהחיילים יכלו לשאת אותו תוך כדי הליכה. במהלך המלחמה פותח לראשונה מודל כף היד של המכשיר, כמו ה-SCR-536 (אנ').[2]
לאחר המלחמה מכשירי הווקי-טוקי הפכו כלי תקשורת פופולרי בשוק האזרחי בענפי תעשייה שונים, ובמיוחד בקרב פועלי בניין, אנשי אבטחה וכמו גם שירותי חירום כמו המשטרה, מכבי האש ופרמדיקים כאשר באמצעות הווקי-טוקי הם מסוגלים לתקשר במצבים שבהם רשתות הטלפון הסלולרי עשויות להיות עומסות יתר על המידה ולכן לא יהיו זמינות. מכשירי ווקי-טוקי קטנים ופשוטים יותר, המאפשרים תקשורת קולית אלחוטית במרחקים אשר בטווח קצר בלבד, הפכו פופולריים גם לאורך השנים בקרב ילדים.
מגבלות
עריכהלמרות היתרונות הרבים שלהם, למכשירי הווקי-טוקי יש גם מגבלות מסוימות. הטווח של המכשיר מושפע לרוב מהסביבה. בשטחים פתוחים הטווח לרוב יהיה גדול יותר, בעוד שבאזורים עירוניים או אזורים עם מכשולים רבים (כגון בניינים, הרים או יערות עבותים) הטווח של המכשיר צפוי להצטמצם מאוד. בנוסף, במכשירי ווקי-טוקי רק אדם אחד יכול לדבר בכל פעם, והמשמעות היא שהדבר עלול לגרום לעיכובים בשיחה, במיוחד כאשר המשתמש צריך לספק לצד השני מידע מסוים באופן דחוף. לעומת זאת, מערכות תקשורת המבוססות על תקשורת בדופלקס מלא, כמו טלפונים, מאפשרות לשני הצדדים לדבר ולהקשיב בו זמנית.
גלריית תמונות
עריכה-
מודל ה-SCR-536 של המכשיר שפותח במקור ב-1941 עבור הצבא האמריקני -
-
פועל בניין מתקשר עם פועלי בניין אחרים באתר העבודה באמצעות מכשיר קשר מסוג ווקי-טוקי, צילום מ-1976
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Niesel, John. "The SCR-300 Backpack Radio". warfarehistorynetwork.com. Sovereign Media. נבדק ב-28 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wolinsky, Howard (2003-09-25). "Riding Radio Waves For 75 Years, Motorola Milestones". Chicago Sun Times. נבדק ב-23 במרץ 2012.
{{cite news}}: (עזרה)