ויטוריו סטוררו

ויטוריו סטוררו (באיטלקית: Vittorio Storaro;‏ נולד ב-24 ביוני 1940 ברומא) הוא צלם קולנוע איטלקי.

ויטוריו סטוררו
Vittorio Storaro

לידה	24 ביוני 1940 (בן 84) רומא, ממלכת איטליה
מדינה	איטליה
תקופת הפעילות	1960–1975 (כ־15 שנים)
מקום לימודים	בית הספר הניסיוני לקולנוע של רומא
פרסים והוקרה	פרס אוסקר לצילום הטוב ביותר (1979) פרס אוסקר לצילום הטוב ביותר (1987) פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לצילום (2000) פרס אוסקר לצילום הטוב ביותר (1981) פרס אוסקר Premio Cinearti La chioma di Berenice טקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע ה-44
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

אביו של סטוררו היה מקרין סרטים באולפני לוקס שברומא, כך התוודע סטוררו לקולנוע ולאמנות הצילום כבר בגיל צעיר. בגיל 11 החל ללמוד צילום בבי"הס למקצועות טכניים.

בגיל 18 נרשם לבית הספר האיטלקי ללימודי צילום והיה לאחד הסטודנטים הצעירים ביותר שהתקבלו לבית הספר אי-פעם. בגיל 20 הועסק כעוזר צלם וקודם לתפקיד צלם בתוך שנה בלבד. סטוררו בילה לאחר מכן מספר שנים בביקור בגלריות ומוזיאונים ברחבי אירופה מתוך רצון ללמוד עבודות שונות של אמנים, מוזיקאים ויוצרים מתחומים שונים.

בשנת 1965 חזר לעבודתו כעוזר צלם בסרטו הראשון של ברנרדו ברטולוצ'י "לפני המהפכה". את הקרדיט הראשון שלו כצלם בסרט קיבל כאשר צילם את "Giovinezza, Giovinezza" מ-1968. "אסטרטגיית העכביש" היה הסרט השלישי שצילם והוא הסרט שסימן את תחילת שיתוף הפעולה הפורה עם ברטולוצ'י. סטוררו צילם לברטולוצ'י גם את "הקונפורמיסט", "הטנגו האחרון בפריז", "לה לונה"," שמיים מגינים מעל", "הקיסר האחרון" ו"בודהה הקטן".

סטוררו זכה בפרס אוסקר הראשון שלו עבור צילום הסרט "אפוקליפסה עכשיו", סרטו האפי של פרנסיס פורד קופולה. לאחר שקופולה נתן לו יד חופשית ביצירת המראה הוויזואלי של הסרט. שיתוף הפעולה בין סטוררו לקופולה נמשך בסרטים "אחד מהלב", "טאקר - האיש והחלום" ו"החיים בלי זואי" (חלק מהסרט "סיפורי ניו יורק").

את האוסקר השני שלו קיבל על צילום סרטו של וורן בייטי "Reds" מ-1981. סרטו של ברטולוצ'י "הקיסר האחרון" הביא לסטוררו את האוסקר השלישי שלו. סטוררו קיבל גם מועמדות לאוסקר על צילום הסרט "דיק טרייסי" משנת 1990.

סטוררו צילם גם שניים מסרטיו של וודי אלן: "קפה סוסייטי" ו"גלגל ענק".

סטוררו נחשב לצלם רב-השפעה בקולנוע המודרני, בעיקר בשל השימוש בצבע באורות ובצללים בסרטיו. אסתטיקת הצילום והשימוש שלו בצבעים מושפעים רבות מהפילוסופיה של גתה ובעיקר מספרו "תאוריית הצבעים" אותו פרסם ב-1810. בספרו מתמקד גתה בתופעות פסיכולוגיות המיוחסות לצבעים שונים ובדרך בה הצבע משפיע על התפיסה שלנו של מצבים מסוימים. סטוררו משתמש בצבעוניות בסרטיו כדי להדגיש רגשות שונים ואף הגדיר את "אפוקליפסה עכשיו" כמסע בין צבעים. "כל סרטי הקולנוע הגדולים הם תוצאה של קונפליקט בין אור וחשכה" אומר סטוררו "אין דרך אחת נכונה לבטא את עצמך, יש אינסוף אפשרויות לשימוש באור, צללים וצבע. ההחלטות שתעשה לגבי קומפוזיציה, תנועה ושלל הקומבינציות של השילובים הללו- הם אלה שהופכים את הקולנוע לאמנות" בשנת 2002 הוציא סטוררו לאור סדרת ספרים שבה הוא פורש את משנתו בנושא קולנוע וצבע באופן מוצק.

בשנת 2003 נבחר לאחד מעשרת צלמי הקולנוע המשפיעים בעולם על ידי גילדת צלמי הקולנוע הבינלאומית.

סטוררו מוכר גם בשל הופעתו האופנתית והמהודקת, כאדם ראוותני ומוחצן. קופולה אמר עליו שסטוררו הוא האדם היחיד שיכול ליפול מסולם לתוך בוץ בעודו לובש חליפה לבנה, ולצאת נקי לחלוטין.

פילמוגרפיה חלקית

• לפני המהפכה (1965)
• אסטרטגיית העכביש (1970)
• הקונפורמיסט (1970)
• הטנגו האחרון בפריז (1972)
• 1900 (1976)
• שמיים מגינים מעל
• אפוקליפסה עכשיו (1979)
• Reds ‏ (1981)
• הקיסר האחרון (1987)
• בודהה הקטן
• אחד מהלב
• טאקר - האיש והחלום
• החיים בלי זואי
• הקיסר האחרון (1987)
• סיפורי ניו יורק - החיים ללא זואי (1989)
• דיק טרייסי (1990)
• קפה סוסייטי (2016)
• גלגל ענק (2017)
• יום גשום בניו יורק (2019)
• הפסטיבל של ריפקין (2020)
• עניין של מזל (2023)

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ויטוריו סטוררו (באנגלית)
• ויטוריו סטוררו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ויטוריו סטוררו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• ויטוריו סטוררו, באתר AllMovie (באנגלית)
• ויטוריו סטוררו, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• ויטוריו סטוררו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ויטוריו סטוררו, באתר Discogs (באנגלית)