וילי ואן דר קיילן
וילהלמוס מרטינוס לאונרדוס יוהאנס "וילי" ואן דר קיילן (בהולנדית: Wilhelmus Martinus Leonardus Johannes "Willy" van der Kuijlen; 6 בדצמבר 1946–19 באפריל 2001) היה כדורגלן הולנדי ששיחק בעמדות הקשר ההתקפי והחלוץ.
_(PSV),_Bestanddeelnr_927-5905_(cropped).jpg) | ||||
| ואן דר קיילן, 1974 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
6 בדצמבר 1946 הלמונד, הולנד | |||
| פטירה |
19 באפריל 2021 (בגיל 74) הלמונד, הולנד  | |||
| שם מלא | וילהלמוס מרטינוס לאונרדוס יוהאנס ואן דר קיילן | |||
| גובה | 1.81 מטר | |||
| עמדה | קשר התקפי / חלוץ | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
ואן דר קיילן שיחק לאורך מרבית הקריירה בקבוצת פ.ס.וו. איינדהובן, ונחשב לאחד מגדולי שחקניה. הוא מחזיק בשיא הופעות הליגה (528) ושיא שערי הליגה (308) במדי הקבוצה בכל הזמנים. כמו כן, ואן דר קיילן הוא מלך שערי ליגת העל ההולנדית בכל הזמנים, וזכה בתואר מלך השערים של הליגה בשלוש עונות שונות. במישור הקבוצתי, זכה ואן דר קיילן עם קבוצתו בגביע אופ"א, בשלוש אליפויות ובשני גביעים. לזכותו שבעה שערים ב-22 הופעות במדי נבחרת הולנד. הוא זכה לכינויים מר פ.ס.וו. (Mister PSV) ו-בעט, וילי (Skiete, Willy).
לאחר פרישתו פנה לקריירת אימון שהתמקדה בעיקר במחלקות הנוער של איינדהובן, וכן בתפקידי עוזר מאמן וסקאוט. בתווך, שימש בתפקידים דומים גם ברודה, ואימן במשך תקופה קצרה את המועדון בו גדל, HVV הלמונד מעיר הולדתו.
מאז מותו ב-2021, נקרא תואר מלך השערים של הליגה ההולנדית על שמו של ואן דר קיילן.
קריירת משחק
עריכהואן דר קיילן החל את קריירת המשחק במדי HVV מעיר הולדתו, הלמונד. הוא בלט במחלקות הילדים ככובש שערים מחונן, וכבר בגיל 15 הוזנק לקבוצה הבוגרת של המועדון. ואן דר קיילן עורר עניין בקבוצת הפאר פ.ס.וו. איינדהובן, ובמאי 1963 זומן למשחק מבחן לקראת חתימה במועדון. הקבוצה הציעה לו חוזה, אך ואן דר קיילן סירב, מכיוון שהיה אז בן 16 וחצי והיה זכאי לחוזה נוער בלבד, שהיה נמוך מחוזהו הנוכחי בהלמונד.
ב-1964 חתם על חוזה חצי-מקצועני בפ.ס.וו. איינדהובן, תוך שהוא מוותר על 13 הצעות שונות עבורו, כולל ממועדונים בבלגיה השכנה. החוזה איפשר לו לעבוד בחברת פיליפס, במקביל לקריירת המשחק. ב-7 באוגוסט, עוד בטרם מלאו לו 18, ערך הופעת בכורה במשחק ידידות מול SVV, בו כבש חמישה שערים בניצחון קבוצתו 6–1. המאמן בראם אפל העניק לו הופעת בכורה רשמית בליגת העל ההולנדית ב-23 באוגוסט, כשבועיים וחצי לאחר מכן, במשחק מול פורטונה סיטארד. ואן דר קיילן כבש במשחק הבכורה שלו את שערה היחיד של קבוצתו בהפסד 2–1. בהופעתו השנייה בליגה מול אנסחדה, כבש ואן דר קיילן שלושער בניצחון קבוצתו 3–1. עד לתום העונה כבש ואן דר קיילן, השחקן הצעיר ביותר בליגה באותה העונה, עשרים שערי ליגה ב-27 הופעות וסיים כסגן מלך השערים של הליגה.
בעונת 1965/1966, עונתו השנייה במועדון, לא הצליחה פ.ס.וו. להתמודד על האליפות וסיימה במקום השמיני בלבד, אך ואן דר קיילן רשם עונה אישית מוצלחת, עם 23 שערי ליגה שהפכו אותו למלך שערי הליגה. ואן דר קיילן השיג את התואר במשחק הנעילה של העונה, כאשר כבש רביעייה בניצחון החוץ 7–1 של קבוצתו על טוונטה.
בעונות הבאות סבל ואן דר קיילן מירידה ביכולתו, שהושפעה בין היתר מהקושי לשלב את העבודה בפיליפס ואת השירות הצבאי, וכן מחילופי המאמנים. עם זאת, השכיל לכבוש 21 שערי ליגה בכל עונה בשתי העונות הבאות. בעונת 1969/1970 כבש 26 שערי ליגה ב-32 הופעות, סייע לקבוצתו לסיים את העונה במקום השלישי ולהעפיל לגמר הגביע ההולנדי בפעם השנייה ברציפות, וסיים את העונה כמלך שערי הליגה בפעם השנייה בקריירה. הייתה זו עונה חריגה עבור ואן דר קיילן ברצף ארבע העונות תחת המאמן קורט לינדר. בשאר העונות לא הצליח להתקרב לרף עשרים שערי הליגה, ובעונת 1971/1972 כבש שישה שערי ליגה בלבד.
ב-1972 הגיע לקבוצה המאמן קיס רייברס. ואן דר קיילן פיתח קשר טוב עם מאמנו החדש, שהצעיד את הקבוצה להישגים בולטים לאחר שנים ללא תארים משמעותיים. בעונת 1973/1974 כבש ואן דר קיילן 27 שערי ליגה, בהם רביעייה בניצחון 10–0 על גו אהד איגלס, שהעניקו לו את תואר מלך השערים של הליגה בפעם השלישית. באותה העונה זכה ואן דר קיילן עם קבוצתו בתואר ראשון, הגביע ההולנדי, לאחר ניצחון משכנע 6–0 על נאק ברדה במשחק הגמר, עם צמד של החלוץ. בעקבות ההצלחה זכה ואן דר קיילן לעניין מקבוצות בכירות באירופה ובהן ריאל מדריד, ולנסיה, אנדרלכט וניס, אך פ.ס.וו. דחתה את כל ההצעות שהוגשו עבורו. ההצעה מריאל מדריד אף הוסתרה על ידי מנכ"ל המועדון וסוכנו של ואן דר קיילן, על מנת להשאיר אותו במועדון.
עונה לאחר מכן, קבע ואן דר קיילן שיא קריירה אישי של 28 שערי ליגה וזכה לראשונה בקריירה באליפות הולנד. במקביל, סיים כמלך שערי גביע אירופה למחזיקות גביע, שם העפילה קבוצתו עד לשלב חצי הגמר, בו נעצרה על ידי דינמו קייב שהמשיכה לזכייה בתואר. עונת 1975/1976 הייתה מוצלחת מאוד עבור ואן דר קיילן, קבוצתית ואישית. הוא כבש 27 שערי ליגה, שני רק לרוד חילס באותה העונה, וסייע לקבוצתו לזכות בתואר אליפות שני ברציפות. הקבוצה השלימה זכייה בדאבל עם ניצחון 1–0 בהארכה על רודה בגמר הגביע ההולנדי. ואן דר קיילן לא כבש בגמר, אך סיים את הטורניר עם עשרה שערים, כולל חמישייה בניצחון 8–1 על איינדהובן בחצי הגמר. גם בגביע אירופה לאלופות הפגינה הקבוצה יכולת גבוהה והעפילה עד לחצי הגמר. ואן דר קיילן הוסיף ארבעה שערים במפעל האירופי, כולל שער בהארכה מול היידוק ספליט בגומלין רבע הגמר ששלח את קבוצתו לשלב הבא.
לקראת עונת 1977/1978 התמנה ואן דר קיילן לקפטן של פ.ס.וו. איינדהובן, והצעיד אותה לאחת העונות הגדולות בתולדותיה. היא זכתה באליפות הולנד בפעם השלישית תוך ארבע שנים, ולראשונה בתולדותיה זכתה בתואר אירופי, כאשר הניפה בתום העונה את גביע אופ"א. היא גברה בשלב חצי הגמר על ברצלונה, בה שיחקו בין היתר ההולנדים יוהאן קרויף ויוהאן ניסקנס, בתוצאה 4–3 במצטבר. בשלב הגמר פגשה פ.ס.וו. את בסטיה למפגש כפול. לאחר שוויון 0–0 במשחק הראשון בחוץ, ניצחו ההולנדים 3–0 בבית, כאשר הקפטן ואן דר קיילן קובע את תוצאת המשחק בדקה ה-69.
לאחר העונה המוצלחת סבלה פ.ס.וו. מירידה משמעותית ביכולתה. בשתי העונות הבאות סיימה הקבוצה במקום השלישי בליגה, כאשר ואן דר קיילן תורם 26 שערים במצטבר, ובמהלך עונת 1979/1980 אף נאלץ להיפרד ממאמנו רייברס, שסיים את דרכו בקבוצה. בסיום אותה העונה הגיע למועדון המאמן תייס ליברכטס, שצמצם את כמות הדקות של ואן דר קיילן. החלוץ פתח לעיתים קרובות על הספסל, ותרם שמונה שערי ליגה בלבד ב-27 הופעות.
ואן דר קיילן פתח את עונת 1981/1982 באיינדהובן. ב-29 באוגוסט 1981, במשחק מול ניימכן, עלה ואן דר קיילן מהספסל לשש דקות בלבד. החילוף נתפס עבורו כהשפלה, והוא ביקש לסיים את דרכו במועדון. בסך הכול תרם 308 שערי ליגה ב-528 הופעות עבור פ.ס.וו. איינדהובן, שהציבו אותו כשיאן ההופעות ושיאן שערי הליגה של המועדון בכל הזמנים.
בהמשכה של אותה העונה עבר ואן דר קיילן למאסטריכט, אך כבש שלושה שערים בלבד ב-17 הופעות ולא הצליח לסייע לקבוצתו לשרוד בליגה הבכירה. הוא עבר לעונת פרישה באוברפלט-פאבריק מליגת המשנה הבלגית, שם כבש שמונה שערי ליגה ב-28 הופעות, לפני שפרש ממשחק פעיל בגיל 36.
נבחרת הולנד
עריכהואן דר קיילן ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת הולנד ב-23 במרץ 1966, בגיל 19 ושלושה חודשים בלבד, בהפסד הביתי 4–2 לגרמניה המערבית. בהמשכה של אותה השנה כבש ארבעה שערים בארבע הופעותיו הבאות בנבחרת, כולל שער במשחקו הרשמי הראשון, ניצחון 2–0 על דנמרק במוקדמות יורו 1968.
על אף הפתיחה המוצלחת, לא זכה ואן דר קיילן להופעות רבות, כאשר בארבע השנים הבאות הוסיף שמונה הופעות בלבד, בהן לא כבש כלל. בין היתר, נאלץ להחמיץ משחקי נבחרת בעקבות שירותו הצבאי, וכן עלייתו של יוהאן קרויף, ששיחק בעמדה דומה לזו של ואן דר קיילן בנבחרת, הגבילה משמעותית את כמות דקות המשחק שלו. בין אוקטובר 1970 לנובמבר 1974, כארבע שנים שלמות, לא שיחק ואן דר קיילן כלל בשורות הנבחרת. הוא אף סירב להצטרף לנבחרת בטורניר מונדיאל 1974, בו הגיעה הולנד עד למשחק הגמר, מתוך ידיעה כי לא יזכה לדקות משחק על חשבונו של קרויף.
סיבה נוספת למיעוט הדקות הבינלאומיות של ואן דר קיילן, על אף קריירת המועדונים המוצלחת באותן השנים, הייתה הסכסוך המתמשך בין ואן דר קיילן וחברו לקבוצה יאן ואן בוורן, לבין יוהאן קרויף. הסכסוך הארוך בין שחקניאייאקס ופיינורד לבין אלו של פ.ס.וו. החל עוד בעשור הקודם, כאשר ואן בוורן ביקר את קרויף ואת המוטיבציה שלו לשחק במדי הנבחרת. הדבר הוביל להצקות בלתי פוסקות מצד שחקניה של אייאקס ופיינורד בנבחרת כנגד ואן דר קיילן ו-ואן בוורן. הדבר התבטא בין היתר בכך שבמהלך משחקי של הולנד הקפידו שחקני אייאקס ופיינורד להתמסר ביניהם ולא לשתף כלל את ואן דר קיילן במהלכי ההתקפה. ואן דר קיילן התרעם על היחס המועדף לו זכה קרויף מצד ההתאחדות, המאמן ושחקני הבנחרת, והעימות הגיע לשיאו בשנת 1975, במהלך אימון של הנבחרת ההולנדית לקראת משחק מול פולין. קרויף וניסקנס, אז שחקני ברצלונה, איחרו במספר ימים למחנה האימון של הנבחרת, והמאמן ג'ורג' קנובל עצר את האימון רק כדי לברך את השניים על הגעתם. ואן דר קיילן הגיב לכך ואמר: הנה הגיעו מלכי ספרד, מה שעורר תרעומת רבה מצדו של קרויף. האחרון דרש מהמאמן לבחור בינו לבין ואן דר קיילן, והמאמן צידד בקרויף, מה שהוביל לעזיבתם של ואן דר קיילו ו-ואן בוורן.
בעקבות המצב הסבוך, החליט ואן דר קיילן לפרוש ממשחק בינלאומי באותה השנה, אך שנה לאחר מכן חזר בו מהפרישה לאחר שיחה עם המאמן. מאז שחזר הוסיף חמש הופעות בלבד למאזנו, ארבע מהן כמחליף. הופעתו האחרונה הייתה ב-12 באוקטובר 1977, במשחק חוץ מול צפון אירלנד במסגרת מוקדמות מונדיאל 1978, כאשר החליף את קרויף בדקה ה-71.
בסך הכול כבש ואן דר קיילן שבעה שערים ב-22 הופעות במדי נבחרת הולנד, ולא ייצג אותה באף טורניר משמעותי.
לאחר הפרישה
עריכה
עם פרישתו ממשחק חזר ואן דר קיילן לפ.ס.וו. כמאמן נוער ומאמן התקפה, ובמרץ 1987 אף שימש כעוזר מאמן בקבוצה הבוגרת, תחת המאמן חוס הידינק.
בין השנים 1988 ל-1991 שימש ואן דר קיילן כעוזרו של יאן רקר ברודה ובהמשך כמאמן הנוער של המועדון, ובשלהי עונת 1991/1992 אף שימש תקופה קצרה כמאמן ראשי בקבוצת נעוריו HVV הלמונד.
בהמשך אותה השנה חזר לפ.ס.וו. ונשאר במערכת במשך 28 שנים, עד לשנת 2020. הוא מילא תפקידי אימון במחלקות הנוער של המועדון והחל משנת 2003 שימש כסקאוט שעקב אחרי שחקני נוער וכן כשגריר רשמי של המועדון.
ואן דר קיילן זכה למחוות מצד פ.ס.וו. שבה היה לסמל. באצטדיון פיליפס קרויה אחת המבואות על שמו, ובשנת 2004 הוצב מחוץ לאצטדיון פסל בדמותו.
בנובמבר 2011 פורסמה הביוגרפיה של ואן דר קיילן, שנקראה וילי שלנו (Onze Willy), שנכתבה על ידי העיתונאי פרנס ואן דר נייוונהוף. המהדורה הראשונה הוענקה לו על ידי מאמן נבחרת הולנד דאז, בארט ואן מרוויק. כחודש לאחר מכן חגג את יום הולדתו ה-65 במשחק הביתי של פ.ס.וו. מול נאק ברדה, לצדם של חבריו לזכייה בגביע אופ"א ב-1978.
בערוב ימיו סבל ואן דר קיילן ממחלת אלצהיימר, והלך לעולמו ב-19 באפריל 2021, בגיל 74. לאחר מותו פרסמה מנהלת הליגה ההולנדית כי תואר מלך השערים ייקרא על שמו של ואן דר קיילן, ופסלון הזכייה יהיה העתק של הפסל בדמותו שהוצב מחוץ לאצטדיון פיליפס.
תארים
עריכה
- פ.ס.וו. איינדהובן
- גביע אופ"א: 1977/1978
- אליפות הולנד (3): 1974/1975, 1975/1976, 1977/1978
- הגביע ההולנדי (2): 1973/1974, 1975/1976
- תארים אישיים
- מלך השערים של גביע אירופה למחזיקות גביע: 1974/1975
- מלך השערים של ליגת העל ההולנדית (3): 1965/1966, 1969/1970, 1973/1974
סטטיסטיקות
עריכהמועדונים
עריכה| עונה | קבוצה | ליגה | בליגה | |
|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | |||
| 1964/1965 | פ.ס.וו. איינדהובן |  ליגת העל ההולנדית |
27 | 20 |
| 1965/1966 | 30 | 23 | ||
| 1966/1967 | 34 | 21 | ||
| 1967/1968 | 32 | 21 | ||
| 1968/1969 | 34 | 11 | ||
| 1969/1970 | 32 | 26 | ||
| 1970/1971 | 30 | 14 | ||
| 1971/1972 | 26 | 6 | ||
| 1972/1973 | 32 | 13 | ||
| 1973/1974 | 34 | 27 | ||
| 1974/1975 | 32 | 28 | ||
| 1975/1976 | 33 | 27 | ||
| 1976/1977 | 32 | 24 | ||
| 1977/1978 | 32 | 13 | ||
| 1978/1979 | 28 | 14 | ||
| 1979/1980 | 28 | 12 | ||
| 1980/1981 | 27 | 8 | ||
| 1981/1982 | 5 | 0 | ||
| 1981/1982 | מאסטריכט | ליגת העל ההולנדית |
17 | 3 |
| 1982/1983 | אוברפלט-פאבריק |  ליגת המשנה הבלגית |
28 | 8 |
| סך הכול בקריירה | 573 | 319 | ||
נבחרת לאומית
עריכה| נבחרת הולנד | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1966 | 5 | 4 |
| 1967 | 1 | 0 |
| 1968 | 5 | 0 |
| 1969 | 1 | 0 |
| 1970 | 1 | 0 |
| 1974 | 1 | 0 |
| 1975 | 3 | 3 |
| 1976 | 2 | 0 |
| 1977 | 3 | 0 |
| סך הכול | 22 | 7 |
קישורים חיצוניים
עריכה
- וילי ואן דר קיילן, באתר Transfermarkt
- וילי ואן דר קיילן, באתר National Football Teams
- וילי ואן דר קיילן, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt