ועדת זיילר (בטיחות מבנים)

ועדת החקירה הממלכתית לעניין בטיחות מבנים ומקומות המשמשים ציבור (הידועה גם בשם ועדת זיילר) היא ועדת חקירה ממלכתית שמונתה ב-2001 לבדוק את תחום הבנייה והתכנון בישראל בדגש על בטיחות המבנה, הן של מבנים חדשים והן של בניינים קיימים, והאחריות על בטיחות המבנים של הגורמים העוסקים בתחום.

הקמת הוועדה ועבודתה

עריכה

ב-29 במאי 2001, חמישה ימים לאחר התרחשות אסון אולמי ורסאי, החליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון להקים ועדת חקירה ממלכתית. ב-29 ביוני 2001 נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק העמיד את הנשיא בדימוס של בית המשפט המחוזי בירושלים השופט ורדימוס זיילר בראשות הוועדה וכן מינה את חברי הוועדה: פרופסור ארנון בנטור, האלוף פרופסור יצחק בן ישראל, דוקטור מחמוד עבאסי ועו"ד נעמי שטרן.

על הוועדה הוטל לבדוק את:

(א)...מכלול השאלות המקצועיות והמשפטיות הנוגעות לאחריות על בטיחות מבנים ומקומות המשמשים ציבור, לרבות ובמיוחד המשמשים אירועים ציבוריים רבי-משתתפים, וכל הכרוך בעינוג ציבורי, נופש וספורט לפי חוק רישוי עסקים והתקנות מכוחו, מבחינת רישויים לפי דיני התכנון והבנייה ורישוי עסקים ובטיחותם הפיזית. במסגרת זו תינתן הדעת גם לבטיחותם של מבני-חינוך ובריאות.

(ב) כן ייבדקו היבטים אופרטיביים ומשפטיים לעניין האחריות על בטיחות במבנים כאמור, מימושה ואכיפתה, הן לגבי מבנים חדשים, הן לגבי מבנים קיימים והן לגבי שינוי במבנים וזאת לעניין רשויות מקומיות וארציות וגורמים פרטיים-מתכננים, יזמים ובעלים, לרבות סגירה לפי הצורך.

דו"ח ועדת החקירה

מסקנות והמלצות הוועדה

עריכה

בדצמבר 2003 פורסם דו"ח הוועדה. הדו"ח דיבר על כשל מערכתי בענף הבנייה בישראל וצורך בשינוי מבני ותפיסתי. ההמלצות עסקו במגוון היבטים-טכניים, ארגונים ומשפטיים, בתחום הטיפול של מספר גופים.

יישום הדו"ח

עריכה

בעקבות פרסום ממצאי ועדת החקירה, הממשלה דנה ב-15 בפברואר 2004 בדו"ח והחליטה למנות צוות היגוי מצומצם, שמנה שישה חברים: מנכ"ל משרד הפנים גדעון בר לב, מנהל התכנון שמאי אסיף, היועצת המשפטית של משרד הפנים שרית דנה, מנהל מינהל תכנון והנדסה במשרד הבינוי והשיכון אינג' יוסף מנור, מנהל הפרויקטים אינג' אלדד ספיבק ויועץ הבטיחות אינג' שמואל נתנאל.

ב-5 בספטמבר 2004, לאחר העמדת תקציב, הממשלה החליטה כי וועדת ההיגוי תגיש את המלצותיה עד סוף ינואר 2005.

בין המלצות ועדת ההיגוי[1]:

  • עריכת קוד בנייה-מסמך המרכז את ההוראות החוקיות השונות, תוך הבחנה בין הנושאים הטכניים לנושאים בעלי עניין ציבורי.
  • עריכת תקני הבנייה, עדכונם והעברת תכנים טכניים מתוך תקנות.
  • "המפרט הכללי לעבודות בנייה"-קידום סטנדרטיזציה של מסמכי חוזה והטמעתם במגזר הציבורי כנוסח מחייב, עם אפשרות להכנסת התאמות
  • יצירת הבחנה בין תהליכים הדורשים התייעצות ציבורית לתהליכים שבמהותם טכניים
  • לחייב תיאום של כל החקיקה או הנחיות בנושא תכנון ובנייה, טרם פרסומם, עם הרשות לתכנון ולבניה
  • הקמת מכוני בקרה פרטיים לפיקוח על תכנון והקמת מבנים
  • פישוט הליכי בקשת היתר בנייה ומתן האחריות לאישור הנדסי למכוני בקרה ואישור התאמה לתוכנית לוועדה המקומית
  • חובת אחזקה למבנים קיימים
  • קיצור הליכים לעבודות בנייה מצומצמות

אחד מתוצרי המלצות הוועדה הוא פורטל המידע לרישוי ובנייה של מינהל התכנון[2].

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה