וריד

סוג כלי דם המעביר דם מרחבי הגוף אל הלב

וריד הוא סוג של כלי דם בגוף, והוא חלק ממערכת ההובלה: תפקידו להוביל דם מהרקמות אל הלב. הוריד בדרך כלל דק וגמיש מהעורק, כמות הורידים גדולה מכמות העורקים.

וריד
שיוך כלי דם, segment of venous tree organ, ישות אנטומית מסוימת עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) venalinca עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A12.0.00.030 עריכת הנתון בוויקינתונים
TA2 (2019) 3904 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 50723 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A07.015.908 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D014680 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0042449 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מערכת הוורידים בגוף האדם

תפקוד

עריכה
 
אופן הפעילות של שסתומים חד כיווניים בוורידים
 
חתך רוחב של הווריד מראה שסתום המונע חזרה לאחור של הדם

תפקידו של הווריד הוא להוביל דם מהרקמות אל הלב. במחזור הדם הגדול, אוספים הוורידים דם מהנימים המגיעים מהתאים, כשבדם שהם מכילים רמה גבוהה של פחמן דו-חמצני, ויגיעו לעלייה הימנית של הלב. במחזור הדם הקטן יצא וריד מן הריאה, כשבדם שהוא מכיל רמה גבוהה של חמצן, ויגיע לעלייה השמאלית של הלב. בווריד קיימים שסתומים חד-כיווניים המאפשרים זרימת דם אך ורק לכיוון הלב, להם השפעה חשובה בביצוע תפקידו של הווריד. המנגנון המסייע לזרימת הדם הוורידי הוא משאבת השרירים. זרימת הדם בורידים רציפה בניגוד לזרימת הדם בעורקים שהיא גלית,בהתאם לדופק הלב.

מבנה

עריכה

דפנות הווריד דקות יחסית וגמישות, להבדיל מדפנות העורק העבות שאמורות לעמוד בלחצו הגבוה של הדם (ראו לחץ דם) היוצא מן הלב.

הווריד מורכב משלוש שכבות:

  1. הגלימה החיצונה (tunica externa, tunica adventitia) - השכבה החיצונית.
  2. הגלימה האמצעית (tunica media) - השכבה האמצעית. שריר חלק שדק הרבה יותר בעורקים.
  3. הגלימה הפנימית (tunica intima) - אנדותל, השכבה פנימית. שכבה חלקה המאפשרת לדם לזרום בחופשיות.

היבטים רפואיים

עריכה
 
מתן תרופה דרך הווריד IV

ניתן להחדיר תרופה למחזור הדם דרך הוורידים. הזרקה תוך ורידית (IV) היא הדרך המהירה ביותר, משום שהחומר הפעיל מוחדר למחזור הדם באופן מיידי ומופץ ברחבי הגוף בתוך שניות מעטות בלבד[1]. באופן זה המינון המלא מגיע למחזור הדם בבת-אחת. דבר זה יכול להיות בעייתי במקרים מסוימים אם קיימת רגישות כלשהי לתרופה. זאת משום שבמקרה זה יש מעט מאוד זמן למתן של חומר שיסתור את פעילותה[1].

על פי רוב לאחר ההזרקה מחזור הדם יוביל את התרופה לכל תאי הגוף. יוצאי הדופן הם חומרים שלא יכולים לעבור את מחסום הדם-מוח. כתוצאה מכך תרופות המכילות חומרים מסוג זה לא יכולות להשפיע על תאי המוח[2] אם הן מוחדרות דרך הווריד. במקרים אלו יחפשו הרופאים דרכים אלטרנטיביות להשפיע על מערכת העצבים המרכזית, בהתאם למצב בו רוצים לטפל.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  2. ^ רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.