ז'אן-מישל לורן
ז'אן-מישל לורן (בצרפתית: Jean Michel Lorain ; נולד ב-7 בינואר 1959 ב- Migennes, בורגון) הוא שף המסעדה הצרפתית לה קוט סן-ז'אק (La Côte Saint-Jacques) בז'ואני במחוז יון בבורגון. יחד עם אביו, מישל לורן (בצרפתית: Michel Lorain; נולד ב-1934), הוא בעלים של מסעדה שמחזיקה בשלושה כוכבים במדריך מישלן האדום (נכון לשנת 2011).
ביוגרפיה
עריכהמישל לורן
עריכהנולד ב-1934. אימו, מארי לורן, הייתה מסעדנית שייסדה את קוט סן-ז'אק בז'ואני לגדות נהר היון ב-1945. מישל לורן התלמד כאופה ואחר-כך ירש את אימו בקוט סן-ז'אק ב-1958 ביחד עם אשתו ז'קלין ששימשה כסומלייה (מלצר יינות, שאחראי גם על בניית מרתף היין של המסעדה).
ב-1971 השיג מישל את הכוכב הראשון במדריך מישלן האדום, הוא קיבל את השני ב-1976. קוט סן-ז'אק נכנסה לרשת רלה א שאטו בשנת 1977. הוא רכש כרם ועושה בעצמו יין מזן ענבי שרדונה. בבעלותו סירה שניתן להשכירה לשיט עם ארוחה. הוא פתח מעבר לנהר מלון זול עם מסעדה פשוטה.
ז'אן-מישל לורן
עריכהז'אן-מישל לורן, בנם של ז'קלין ומישל לורן, נולד ב-7 בינואר 1959 ב- Migennes, 8 ק"מ מז'ואני. לאחר סיום תיכון התלמד ז'אן-מישל אצל פייר וז'אן טרואגרו ברואן ב-1977. הוא שהה שנה בטיוואן פריז לצד קלוד דלין שעמד בראשה ב-1979. הוא השלים את שירותו הצבאי והצטרף לאביו במסעדה המשפחתית למשך שנה ואז השתלם אצל פרדי ז'ירארדה בקריסייה, שווייץ, במשך שנה וחצי ב-1982.
ב-1983 הוא שב לז'ואני לצד אביו מישל. הוא התחתן עם בריג'יט שממנה יש לו שתי בנות, אלכסנדרה ומרין. ב-1986 מישל וז'אן-מישל לורן השיג 19/20 נקודות בגו מיו וכוכב שלישי במדריך מישלן האדום. בגיל 27, היה ז'אן-מישל השף הצעיר ביותר שהגיע אי-פעם לשלושה כוכבים במישלן.
ב-1993 ז'אן-מישל מונה לשף השנה בידי גו מיו שנתן לו את הניקוד המקסימלי דאז של 19.5/20. מישל לורן יצא לגמלאות.
ב-2001 קוט סן-ז'אק הורדה לשני כוכבים במישלן, ב-2004 היא קיבלה מחדש את שלושת הכוכבים שלה, בעקבות עבודת שיפוץ ועיצוב נרחבת במסעדה.
המסעדה נכללת במדריך השולחנות הגדולים בעולם. [1]
לקריאה נוספת
עריכה- ענבר, אביטל. התענוגות של צרפת. תל אביב: אריה ניר מודן, 1997; עמ' 26, 77-71, 92, 394, 395.
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של ז'אן-מישל לורן
- מסעדת לה קוט סן ז'אק באתר dininginfrance
- ביוגרפיה של ז'אן-מישל לורן, באתר restaurant-ranking.com
- רותי קינן, עוף בשמפניה ומורשת קרב, באתר ynet, 14 בינואר 2004