ז'אן ראפ
ז'אן ראפ (בצרפתית: Jean Rapp; 27 באפריל 1773 – 8 בנובמבר 1821) היה גנרל צרפתי בתקופת נפוליאון.
 | |
| לידה |
27 באפריל 1771 קולמר, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
8 בנובמבר 1821 (בגיל 50) באד בלינגן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
צרפת |
| בן או בת זוג |
Albertine Charlotte Freiin von Rotberg (22 בינואר 1816–ערך בלתי־ידוע) Josepha Barbe Roslaie Vanlerberghe (28 במרץ 1805–1 ביולי 1811) |
| צאצאים |
Maximilian Karl Rapp, Emilie Mélanie Mathilde Rapp |
| השתייכות |
צבא יבשה |
| דרגה |
גנרל דיוויזיה |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמות הנפוליאוניות | |
| עיטורים | |
| |
  | |
ביוגרפיה
עריכהז'אן ראפ נולד בשנת 1773 בקולמר למשפחה פוטסטנטית. הוריו רצו שהוא יהיה כומר, אך בגיל 17 ז'אן עזב את הלימודים והתנדב לצבא.
בהיותו בצבא הוא הצטיין באומץ והתקדם בסולם הדרגות. בשנת 1798 הוא השתתף במערכה הצרפתית במצרים ובארץ ישראל. בעקבות פעילותו הוא קודם וב-14 בפברואר 1799 מונה למפקד חטיבה. בשנת 1800 הוא השתתף בקרב מרנגו, בסיומו מונה לתפקיד בכיר במטה של נפוליאון. בשנת 1803 הוא קודם לדרגת בריגדיר גנרל ובשנת 1804 הקבל ללגיון הכבוד.
בשנת 1805 ראפ הצטיין בקרב אוסטרליץ ולקח בשבי את קניאז רפנין. לאחר כיבוש דנציג בשנת 1807 הוא מונה למושל העיר.
בשנת 1812 ראפ השתתף בקרב בורודינו. בשנת 1813 הוא עמד בראש כוחות צרפת הנצורות בדנציג ונכנע לאחר מצור ממושך. לאחר שבי שהוא בילה בקייב, ראפ חזר לצרפת בשנת 1814.
בשנת 1815 הוא הצטרף לכוחות של נפוליאון שחזר לצרפת. לאחר נפילת נפוליאון ראפ נשאר בצבא אך עזב אותו בספטמבר 1815.
ב-1820 ראפ התיישב בבאד בלינגן וב-8 בנובמבר 1821 נפטר מסרטן.
דמותו הונצחה בשער הניצחון בפריז ובפסל שהוצב בקולמר.
