ז'אן רנו
חואן מורנו הררה-חימנז (Juan Moreno y Herrera–Jiménez; נולד ב-30 ביולי 1948), המוכר בשם הבמה ז'אן רנו (בצרפתית: Jean Reno), הוא שחקן צרפתי.
 | |
| רנו, 2016 | |
| לידה |
30 ביולי 1948 (בן 76) קזבלנקה, מדינת החסות הצרפתית במרוקו  |
|---|---|
| שם במה |
Jean Reno |
| שם לידה |
Juan Moreno Herrera y Jiménez |
| מדינה |
 צרפת |
| תקופת הפעילות |
מ-1974 |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
|
| מספר צאצאים |
6 |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכה
נולד בקזבלנקה שבמרוקו הצרפתית, להורים אנדלוסים (ספרדים) נוצרים-קתולים[1]. היגר לצרפת כשהיה בן 17, כדי ללמוד משחק. לאחר מכן, שירת בצבא צרפת, דבר שהיה חובה אחרי שמשפחתו קיבלה את אזרחותה הצרפתית.
קריירה
עריכההקריירה של רנו החלה ב-1983, כאשר לוהק לסרטו הראשון של לוק בסון, "הקרב האחרון", סרט מדע בדיוני בשחור לבן ללא אף מילה מדוברת. רנו הפך לשחקן קבוע של בסון ושיחק גם ב"הכחול הגדול" (1988), "ניקיטה" (1990) ו"לאון" (1994), שבו כיכב לצדה של נטלי פורטמן בת ה-13. רנו מוכר בעיקר כשחקן בסרטי פעולה או כדמות קשוחה, בעיקר עקב מבנה גופו גדול הממדים (מתנשא לגובה של 191 סנטימטרים).
בשנת 1995 שיחק בסרטם המשותף של וים ונדרס ומיכלאנג'לו אנטוניוני "מעבר לעננים", לצד אנסמבל שחקנים כמו אירן ז'קוב, ג'ון מלקוביץ', סופי מרסו ומרצ'לו מסטרויאני.
פרט לקולנוע, רנו הוא גם שחקן תיאטרון מצליח בארצות הברית, ושיחק במחזמר המצליח "קאטס".
בשנת 2004 רנו הופיע במשחק הווידאו "Onimusha 3: Demon Siege" מבית Capcom, בתור אחת משתי הדמויות הראשיות.
ב-2006 שיחק ב"צופן דה וינצ'י", העיבוד הקולנועי לספר באותו השם של דן בראון, לצד טום הנקס, אודרי טוטו, איאן מקלן, אלפרד מולינה ופול בטאני.
בשנת 2016 שיחק בסרטו של שון פן "הפנים האחרונות", לצדם של חאווייר ברדם, שרליז ת'רון, וג'ארד האריס.
בשנת 2022 הצטרף לעונתה השלישית של סדרת המסתורין המקסיקנית "מי הרג את שרה?" שם גילם את ריינלדו גומז לצדם של מנולו קרדונה, אאוחניו סייר ופולו מורין.
חיים אישיים
עריכהרנו נישא 3 פעמים, יש לו 2 ילדים מכל אישה, סה"כ 6 ילדים.
הוא דובר: ספרדית, צרפתית, ערבית, אנגלית ואיטלקית.
פילמוגרפיה נבחרת
עריכה- הכחול הגדול (1988)
- ניקיטה (1990)
- אורחים מטורפים (1993)
- לאון (1994)
- מעבר לעננים (1995)
- משימה בלתי אפשרית (1996)
- אורחים מטורפים 2 (1998)
- גודזילה (1998)
- רונין (1998)
- נהרות הארגמן (2000)
- אורחים מטורפים באמריקה (2001)
- וואסאבי (2001)
- סתום ת'פה (2003)
- נהרות הארגמן 2: מלאכי האפוקליפסה (2004)
- אמפרית הזאבים (2005)
- צופן דה וינצ'י (2006)
- הפנתר הוורוד (2006)
- חיים בזרם - דיבוב (2006)
- 22 קליעים
- משוריין (2009)
- הפנתר הוורוד 2 (2009)
- נקודת איסוף (2010)
- מרגרט (2011)
- פנטומס (2012)[דרוש מקור]
- אלכס קרוס (2012)
- השף (2012)
- יום וליל (2013)
- הקטור והחיפוש אחר האושר (2014)
- החופשה שלי בפרובנס (2014)
- הפנים האחרונות (2016)
- אורחים מטורפים 3 (2016)
- גרוטאה בסהרה (2019)
- דם קר (2019)
- הזהב של נורמן (2020)
- ברונקס (2020)
- מחכים לאניה (2020)
- התנגשות בלתי נמנעת (2020)
- המסע האחרון (2020)
- ליפט (2024)
- BirdsEye (TBA)
- Babygirl (TBA)
- The Man Who Saved Paris (TBA)
טלוויזיה
עריכה- ג'ו (2013)
- Die Hart (2020)
- מי הרג את שרה? (2022)
קישורים חיצוניים
עריכה
ז'אן רנו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ז'אן רנו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ז'אן רנו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ז'אן רנו, באתר AllMovie (באנגלית)
ז'אן רנו, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ז'אן רנו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ז'אן רנו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ז'אן רנו, באתר Discogs (באנגלית)- מתן שירם, קליעים בשמי צרפת, באתר גלובס, 26 באפריל 2010
- מרב יודילוביץ', האיש שגרם לסרקוזי לבכות, באתר ynet, 9 ביולי 2010
- אמיר קמינר, "לפעמים הורגים אותך בפסטיבל קאן", באתר ynet, 7 ביוני 2017
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ Dawson, Angela (10 במאי 2006). "Jean Reno cracks the 'Code'". AllBusiness.com. Nielsen Business Media, Inc. אורכב מ-המקור ב-10 באוגוסט 2011. נבדק ב-30 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה)