זאבה כהן

זאבה כהן (באנגלית: Ze'eva Cohen; נולדה ב-15 באוגוסט 1940) היא כוריאוגרפית ורקדנית ישראלית-אמריקאית. ייסדה את המחלקה למחול באוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית וניהלה אותה בין השנים 1969–2009. מתגוררת בניו יורק.

זאבה כהן

אין תמונה חופשית
לידה	15 באוגוסט 1940 (בת 84) תל-אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל, ארצות הברית
מקום לימודים	בית הספר ג'וליארד
פרסים והוקרה	פרס כינור דוד (1970)
http://www.zeevacohen.com
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

זאבה כהן נולדה ב-1940 למשפחה ממוצא יהודי תימני. גדלה בתל אביב. הוריה היו פעילים בארגון הצבאי הלאומי. אביה הוגלה על ידי הבריטים לאפריקה, ושב רק לאחר קום המדינה לארץ ישראל. מצבם הכלכלי היה קשה והאם התפרנסה מעבודתה כאחות, אבל היא אפשרה לבתה לקחת שיעורי מחול ומוזיקה. בגיל 5 החלה כהן לרקוד כילדה אצל גרטרוד קראוס, מחלוצות המחול המודרני בישראל, שם הודגש האספקט היצירתי דרך אימפרוביזציה בנוסף לטכניקה. ב-1956 בגיל 16 עברה לסטודיו של רינה גלוק, שהייתה תלמידתה של מרתה גרהם בארצות הברית ופעלה ולימדה על פי שיטתה[1]. במקביל ללימודי המחול הצטרפה ללהקת המחול של רינה גלוק ולאחר מכן ללהקת בימת מחול. באותה תקופה היו מעט הופעות מחול שבדרך כלל היו מתארגנות על ידי מורה או כוריאוגרפית מנהיגה שליקטה סביבה רקדניות. "בימת מחול" פרצה דרך בהיותה להקה שיתופית בניהולן של נעמי אליסקובסקי, רינה גלוק ורינה שחם, והרקדנים רקדו בעבודות של שלושתן. זאת הייתה תקופת מעבר מרסיטלים בסטודיות של המורות להופעות במה שנקרא "קונצרטים למחול", שמשכו קהל רחב יותר מהתומכים החוזרים ומאנשי המקצוע בלבד.

לאחר שסיימה את שירותה הצבאי, כהן למדה והופיעה בעבודות בסגנון ג'אז של רות האריס וב-1962 הצטרפה ללהקת התיאטרון הלירי, להקתה של הכוריאוגרפית האמריקאית אנה סוקולוב. תחת הדרכתה של סוקולוב הפכה לסולנית חשובה ובולטת בלהקה זו. באותה שנה היא גם לימדה מחול מודרני תלמידים מתקדמים מבית הספר למחול של שרה לוי תנאי, שהיה צמוד ללהקת ענבל.

מפנה גדול בחיי כהן אירע ב-1963, כאשר אנה סוקולוב הציעה לה לצאת ללימודים בג'וליארד בניו יורק, בעזרת מלגה של קרן נורמן (שהפכה מאוחר יותר לקרן התרבות אמריקה-ישראל). בנוסף ללימודי מחול מודרני ומחול קלאסי, היא למדה גם כוריאוגרפיה, היסטוריה של המחול וביקורת, כתב תנועה (LABAN NOTATION) ומוזיקה. במקביל ללימודים בג'וליארד, כהן הצטרפה ללהקת המחול של אנה סוקולוב בעיר.

לקראת סוף שנות השישים הצטרפה כהן לקבוצת רקדנים בניו יורק שכללה כמה מבוגרי להקת אנה סוקולוב, שהקימו את קולקטיב הכוריאוגרפים הנודע "Dance Theater Workshop" [2].. זה היה המקום בו התחילה את דרכה ככוריאוגרפית.

ב־1969 החלה כהן ללמד מחול מודרני באוניברסיטת פרינסטון בניו ג'רזי ולימים הפכה לפרופסור מן המנין. ככזאת סללה את הדרך להתקבלות המחול כחוג לימודים עצמאי שעמדה בראשו. שיטת ההוראה שפיתחה חושפת את התלמידים לכיוונים שונים: מעשי, יצירתי ואקדמאי, בדגש על הקשרים בין תחומיים, הבנת תרבויות שונות, סגנונות ודרכי ביטוי שונים בשפת הגוף והתנועה. היא עמדה בראש החוג עד פרישתה לגמלאות בשנת 2010.

ב-1971 כהן העלתה מופע יחיד. בתוכנית הערב היא כללה עבודות סולו של כוריאוגרפים אותן פירשה מחדש, וקטעים מקוריים שלה ושל אחרים. ביניהם אנה סוקולוב, ג'יימס וורינג, פיליס למהות', דניאל נגרין וחוזה לימון. היא המשיכה להעלות את המופע, שזכה לביקורות נלהבות על איכותו ועל כך שהציג עבודות סולו חדשות בסגנונות שונים במשך 12 שנים בארצות הברית, גרמניה, אנגליה, קנדה וישראל [3].

ב-1975 ביצעה ריקוד סולו לפי כוריאוגרפיה של מרגלית עובד "ארבע אמהות". בעבודה זו גילמה את הדמויות המקראיות: שרה, רבקה, רחל ולאה. שרה הזקנה, העייפה והצינית הופכת לרבקה השובבה והחייכנית, בת העשרה, שהופכת ללאה-קשת היום, חסרת החן, המרירה והקנאית, הנעה באגרסיביות, צועקת ומקללת. זו האחרונה הופכת לרחל הרכה והכאובה, נעה בריקוד אבסטרקטי, מכוסה כולה בבד שחור ופניה כמעט מוסתרים.

בשנים 1976–1977 יצרה שתי עבודות מחול לבלט בוסטון : Rainwood[4] ו-Goat Dance[5].

בשנת 1978 הוזמנה כהן לישראל ועבדה עם להקת המחול בת שבע, איתה העלתה עבודת מחול בשם "ערבה, ביצות ויער". המחול שילב פסקול של צלילי יער, חיות וציפורים שרות, שהוקלטו במיוחד למופע בשמורת טבע בארצות הברית. המופע זכה בפרס "כינור דוד".

בשנת 1983 הקימה להקת מחול בשם "זאבה כהן ורקדנים" במסגרתה העלתה מופעי מחול בניו יורק וברחבי ארצות הברית. בשנת 1985 הוזמנה שוב ליצור עבור "בת שבע" והציגה בין היתר את עבודת המחול "ואריציות ווקמן".

במהלך חייה יצרה כהן ריקודים ללהקות רבות ובין היתר ללהקת ענבל, להקת בת שבע, להקת הקיבוצים, בלט בוסטון ולהקת הרפרטואר של אלווין איילי.

כהן שירתה כיועצת להקמת תוכנית הדיפלומה למחול בבתי ספר תיכון המשתייכים לארגון הבינלאומי International Baccalaureate (המקביל לבחינות הבגרות בישראל) ומאז ייסוד. התוכנית ב-1998 שימשה בה כיועצת ובוחנת ראשית של ביצועי המחול עד 2017.

ב-2010 נעשה הסרט התיעודי "זאבה כהן יוצרת חיים בריקוד" בו מתארת כהן כיצד אמן יכול לשרוד בעולם הריקוד ולפלס דרך עצמאית.

חיים פרטיים

זאבה כהן חיה בניו יורק, נשואה לצייר אברי אוחנה, ולהם בת.

פרסים

• 1970 – פרס כינור דוד

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של זאבה כהן
• ארכיון זאבה כהן, מבחר מייצג, בספרייה הלאומית
• מידע על זאבה כהן בקטלוג הספרייה הלאומית
• עבודות המחול של זאבה כהן- וידאו
• Iris M/ Fanger. “Ze’eva! A Close Up”, Dance Magazine, March 1976
• Robert Johnson, “Ze’eva Cohen Documents Her Gliding Career at Age 74”, Forward, January 2015
• Mindy Aloff, “From Woman’s Recollections as an Israeli Outsider”, The New York Times, April, 2000
• עדנה פיינרו, "לרקוד עד חדר הלידה", לאשה, מס, 1477, 1975
• זאבה כהן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)