זאב מנקוביץ
זאב מנקוביץ (באנגלית: Zeev W. Mankowitz; 1941, קייפטאון – 1 בפברואר 2015, ישראל) היה חוקר השואה.
ביוגרפיה
עריכהמנקוביץ היה חניך תנועת הנוער הציונית "הבונים" (כיום "הבונים דרור") ולאחר מכן בעל תפקיד הנהגתי בתנועה. במקביל החל לימודי תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת קייפטאון. ב-1963 עלה לישראל.
מנקוביץ המשיך ללמוד לתואר ראשון בתולדות עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים ואת התואר קיבל ב-1967. את התואר השני קיבל ב-1973 בחוגים להיסטוריה ויהדות זמננו.
ב-1973 קיבל את צל"ש הרמטכ"ל על פינוי פצוע תחת אש בהפגזה מצרית במלחמת יום כיפור.[1][2]
בשנות השבעים היה מנקוביץ מרצה במכון למדריכי חו"ל של ההסתדרות הציונית העולמית בירושלים. ב-1972 החל להורות את נושא השואה בבית הספר לתלמידי חו"ל ע"ש רוטברג באוניברסיטה העברית. במקביל הרצה במרכז לחינוך יהודי ע"ש מלטון באוניברסיטה העברית.
ב-1987 קיבל תואר דוקטור. הוא היה עוזר הוראה ליהושע אריאלי. הוא ניהל את המרכז על שם מלטון שש שנים (1999-1993), עד שפרש ב-2007. הוא היה מנהל אקדמי של תוכנית "עמיתי ירושלים" במכון מנדל למנהיגות. מנקוביץ היה בוועדה החינוכית המייעצת של יד ושם, עמית מחקר במכון הבין־לאומי לחקר השואה ביד ושם, וייעץ למקימי המוזאון החדש לתולדות השואה ביד ושם. הוא היה מנהל מרכז דיאנה זבורובסקי לחקר תוצאות השואה והשלכותיה ביד ושם.
מנקוביץ נפטר ב-2015 אחרי ארבע שנות מאבק בסרטן.
מחקריו
עריכהמנקוביץ היה מחניכיהם של חוקרי השואה יהודה באואר וישראל גוטמן במכון ליהדות זמננו של האוניברסיטה העברית. כעמיתיו דליה עופר, חגית לבסקי וחנה יבלונקה התמקד בחקר ניצולי השואה. הוא חקר בעיקר את "שארית הפלטה", והתמקד בניצולים ששהו במחנות העקורים, בעיקר בגרמניה הכבושה, ומתוכם - אלה ששהו באזור הכיבוש האמריקאי.[3]
ספריו
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- על מנקוביץ, באתר יד ושם
זאב מנקוביץ (1941-2015), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ על מנקוביץ באתר הגבורה
- ^ על מנקוביץ באתר חיל האוויר
- ^ מנקוביץ, בין זיכרון לתקווה: ניצולי השואה בגרמניה הכבושה, יד ושם, 2006