זהבה אודס-שטרן
זהבה אוֹדֶס-שטרן (1916 – 23 בספטמבר 2004) הייתה פסלת ישראלית. אחותה של הציירת בלומה אודס רונקין.
 | |
| לידה |
1916 פלונגה, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
23 בספטמבר 2004 (בגיל 88 בערך) |
| תחום יצירה |
פיסול |
| פרסים והוקרה |
פרס הרמן שטרוק |
  | |
ביוגרפיה
עריכהאודס שטרן נולדה ב-1916 בפלונגיאן שבליטא. למדה בגימנסיה "תרבות" בליטא, ואחר כך למדה במשך שנתיים בפקולטה לדרמה בתיאטרון המלכותי של קובנה. בשנת 1936 עלתה לארץ ישראל, ב-1941 נישאה לגבריאל שטרן ושניהם השתקעו בקיבוץ מעברות ומאוחר יותר עברו לזמן קצר לקיבוץ שמיר ומשם לקיבוץ עמיר. בזכות תפקידו כרכז תרבות בקיבוץ עמיר, בני הזוג הכירו אנשים רבים מתחום התיאטרון והאמנות, בין היתר את אויגן קולב, ואת הבמאי פיטר פריי והשחקנית בתיה לנצט. אודס-שטרן אף עברה קורס בימוי של שלושה חודשים שאורגן על ידי הקיבוץ הארצי והצליחה במיוחד, ויהושע ברטונוב הזמין אותה להצטרף להבימה, אך היא החליטה להישאר בקיבוץ. ב-1949 אודס-שטרן יצאה לשנת השתלמות בהוראת תרבות הגוף בסמינר הקיבוצים ואחר כך עבדה כמורה לתנועה בקיבוצים שונים במשך 17 שנה, כאשר בלילות פיסלה.
אמנות
עריכהבשנת 1957, אחרי תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב, ערכה סיור לימודים באירופה, ובשנת 1958 היא ומשפחתה עזבו את הקיבוץ והשתקעו ברמת אביב ואחר כך בהרצליה. בשנת 1960 מונה בעלה, גבריאל שטרן, למזכיר אגודת הציירים למשך שבע שנים. החל משנות השישים אודס-שטרן הציגה בגלריות שונות בישראל ומחוצה לה. בתחילה פיסלה בחֵמר/טרקוטה ובעץ, אך כיוון שהחלה להתעניין יותר ויותר בתנועה בחלל, אולי בגלל מקצועה כמורה לתנועה, וחומרים אתם עבדה היו אטומים ומסיביים, חיפשה אודס–שטרן חומרים "אווריריים" יותר ופנתה ליצור בברזל. כדי להשיג קלילות לא יצקה את הברזל ולא ריתכה או חיברה לוחות ברזל, אלא עשתה שימוש בטכניקה ייחודית: היא בנתה קונסטרוקציות מחוטי ברזל מגולוונים, עליהם הוסיפה עיסה של אבקת ברזל מעורבת בדבקים חדשניים. את הטכניקה המציא עבורה חברם הכימאי משה יניב ממכון ויצמן, שהוא גם חבר במכון פסטר בצרפת. באוקטובר 1963 קיימה תערוכה ראשונה של פסלי הברזל בגלריה החדשה של הדסה קלצקין בתל אביב ומאז הצליחה להפיץ את יצירותיה בכל העולם, בעיקר בארצות הברית. בחיפושיה אחר ביטוי תנועתי, התמקדה בפסליה, בין היתר גם, במעוף ציפורים, כמו למשל בפסל ציפור. טכניקת הפיסול שלה הייתה קרובה יותר לטכניקת הכיור, ולדברי יואב בראל, היא זו איפשרה לה ליצור צורות "קרומיות" ואירודינאמיות כתנועות בחלל המדגישות את מעוף הציפורים, ובו בזמן גם לעבוד עם החומר באופן אקספרסיבי, על ידי הטקסטורות שנוצרות בעבודת הכיור.
המעבר לצפת
עריכהבשנת 1964 יצאו אודס-שטרן ובעלה לחופשה בצפת והסתבר שכאבי הפרקים מהם סבלה נעלמו, והיא אף מצאה עניין באמנים המקומיים. כתוצאה מכך, רכשו השניים בית ובין השנים 1989-1965 פתחו גלריה בצפת. אודס-שטרן גרה ויצרה כל קיץ בצפת ובעלה היה מצטרף בסופי שבוע. במשך כל התקופה כיהן בעלה כחבר בוועד המנהל של קריית האמנים שם. בגיל מבוגר יותר, מכיוון שידיה רעדו, הפסיקה לפסל והחלה לצייר וללמוד ציור אצל משה רוזנטליס.
תערוכות
עריכה- 1963 תערוכת יחיד בגלריה הדסה ק. (קלצקין), תל אביב.
- 1964, תערוכה מתמדת בקרית האמנים בצפת.
- 1965, תערוכה בגלריה מולטון, לונדון.
- 1968 תערוכה ב-MIT, בוסטון.
- 1970, תערוכה ב"שער יפו: בוושינגטון.
- תערוכת יחיד בבית יד לבנים", פתח תקווה.
כמו כן הייתה חברה באגודת הציירים והפסלים בישראל והשתתפה בתערוכות הכלליות והקבוצתיות של האגודה.
פרסים
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- בלס-כהן, גילה, פסלים – זהבה אודס-שטרן, הוצאת אודס-שטרן, 1967
- בראל, יואב, "תערוכות בתל אביב", הארץ, 18.10.63.
- פרנקל, נורה, "הברזל מדבר שיר", ידיעות מדור תרבות וספרות ( 16.1.76).
- שטרן, גבריאל, זכרונות 1998-1918, הוצאת גבריאל שטרן, 2001.