זהורית
זְהוֹרִית (בלועזית: וִיסְקוֹזָה; בצרפתית: Viscose, באנגלית: Rayon) הוא נוזל אורגני צמיג שמשמש בייצור סיב הזהורית (rayon) וצלופן. סיב הזהורית הוא סיב דמוי משי ומשמש לייצור חולצות, מכנסיים, מעילים ושאר אריגים.
היסטוריה
עריכההממציא הצרפתי אילר דה שרדונה, שהמציא גם את הסיב הסינתטי הראשון, ייצר את הזהורית לראשונה בשנת 1891. שנה לאחר מכן, שני המדענים הבריטיים צ'ארלס קרוס (Charles Cross) ואדוארד ביוון (Edward Bevan) רשמו פטנט על המצאה זו. בשנת 1896 הם הקימו את חברת British Viscoid Co. Ltd כדי לממש את התהליך ולהתחיל לייצר את הזהורית. בשנת 1917 הזהורית שימשה כבסיס לייצור הצלופן. בתחילת שנות ה-20, בגלל הביקוש הגובר לזהורית, הייצור התרחב לרחבי העולם ויוצר בשש מדינות בהן ארצות הברית ויפן.
בשנת 1924 יוצר סיב הזהורית (rayon) ממנו החלו לייצר בגדים. במשך כל אותה תקופה הזהורית יוצרה מעצים. מדענים רבים ניסו לייצר את התאית ממולקולות סינתטיות אולם רק בשנת 1938 הצליחו בכך. מאז רוב הזהורית מיוצרת בצורה סינתטית.
ב-1958 הקים ישראל רוגוזין מפעל לייצור זהורית באשדוד שנסגר ב-1998[1][2].
תהליך ייצור
עריכהבשלב הראשון מכניסים נסורת של עצים לנתרן הידרוקסידי למשך זמן. כאשר תקופת ההשריה של הנסורת בנתרן ההידרוקסידי תקבע את הצמיגות. ככל שהנסורת מושרית זמן רב יותר כך הצמיגות פוחתת. לאחר מכן משרים את התרכובת בפחמן דו-גופרי עד שנוצרת תאית צהובה בשם קסנטאט (xanthate). לאחר מכן משרים את התרכובת פעם נוספת בנתרן הידרוקסידי.
בגלל השימוש בתהליך הייצור בפחמן דו-גופרי, שהוא חומר מזהם, וכן בשל חומרים מזהמים נוספים שנוצרים בתהליך, הצטמצם בשנים האחרונות היקף הייצור של הזהורית.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ אמנון דרור, כשמלך הזהורית מדבר אל "נייטיבס", למרחב, 14 במרץ 1958
י. רוגוזין הגיעה לארץ לטפל בהקמת המפעל לזהורית ב-14 מיליון דולר, הארץ, 14 במאי 1957 - ^ שי שלו, רוגוזין מפסיקה את פעילותה באשדוד; תפטר 117 עובדים, באתר גלובס, 16 בנובמבר 1998