זהרת אל מדא'אן
זהרת אל מדא'אן (בערבית: زهرة المدائن, "פרח הערים") הוא שיר של זמרת המוזיקה לבנונית פיירוז שנכתב בידי סעיד אקי והולחן בידי האחים רחבאני.
| סינגל בביצוע פיירוז | |||||
| מתוך האלבום אל קודסו פיל באל | |||||
| יצא לאור | 1967 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| תאריך הקלטה | 1967 | ||||
| סוגה | מוזיקה לבנונית | ||||
| שפה | ערבית | ||||
| אורך | 8:34 | ||||
| חברת תקליטים | וואה דה לוריין-קול המזרח | ||||
| כתיבה | סעיד אקי | ||||
| לחן | האחים רחבאני | ||||
| |||||
  | |||||
השיר הוא שיר קינה שנכתב בשנת 1967 לאחר מלחמת ששת הימים ומבכה את נפילתה של ירושלים לאחר הניצחון הישראלי. השיר מדבר בשבחה של העיר ויופייה, עם דגש על היסטוריה מגוונת ורב-דתית ומבטא תפילה לחזרתה לידיים ערביות.
השיר הוא אחד מהשירים הראשונים בערבית שעסקו בירושלים, הוא זכה להצלחה עצומה בעולם הערבי והיה להמפורסם ביותר מבין שיריה של פיירוז העוסקים בסכסוך הישראלי-ערבי.
רקע
עריכההאחים רחבאני הם בעלה וגיסה של פיירוז, הם הלחינו את השיר ורבים מיצירותיהם עוסקות בלאומיות פלסטינית. את השיר הם כתבו בתגובה לתחושת השפל וההלם לאחר תבוסתן של מדינות ערב במלחמה. השיר יצא זמן קצר לאחר המלחמה ובוצע לראשונה בפסטיבל הארזים ב-1967.
השיר הוכתר על ידי מחמוד דרוויש כאחד השירים החשובים שנכתבו למען המאבק הפלסטיני ואת האחים רחבאני ופיירוז כאמנים המשמעותיים ביותר עבור המאבק.
קומפוזיציה
עריכהמבחינה מוזיקלית הלחן נחשב בסגנון קלאסי של האחים רחבאני, השיר נפתח בכינורות אשר נחשבים כלים אופיינים למוזיקה של שנות ה-60 בכלל והאחים רחבאני בפרט.
מבחינה מלודית המקצב נע בין מוזיקת כנסיות ערבית קלאסית למוזיקה דרמטית ולוחמנית. הפתיח נשמע כמעין המנון ובהמשך מצטרפת מקהלה המלווה בקולות גברים ונשים.
מבחינת הכתיבה, השפה כתובה בסגנון ערבי קלאסי. התוכן רובו מבטא געגוע לירושלים לאחר כיבושה וישנם אזכורים רבים למקומות פולחן דתיים, למסגדים, לישו ולאמו מרים הקדושה.