זוהיר בהלול

זוהיר בהלול
زهير بهلول
	זוהיר בהלול, 2013
לידה	24 בדצמבר 1950 (בן 73); חיפה, ישראל
שם לידה	زهير بهلول
מדינה	ישראל
מפלגה	מפלגת העבודה הישראלית, המחנה הציוני
סיעה	המחנה הציוני
	31 במרץ 2015 – 18 באוקטובר 2018; (3 שנים)
כנסות	20

זוהיר בהלול (בערבית: زهير بهلول; נולד ב־24 בדצמבר 1950) הוא פוליטיקאי ערבי-ישראלי, כיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה בסיעת המחנה הציוני; קודם לפעילותו הפוליטית היה עיתונאי ושדרן כדורגל.

ביוגרפיה

בהלול נולד בחיפה, למשפחה ערבית-מוסלמית^[1]. בילדותו עבר עם משפחתו לעכו בעקבות הצעה שניתנה לאמו לנהל בית יתומים לילדים מוסלמים. את שנות ילדותו העביר יחד עם הילדים היתומים בבית שניהלה האם, גם היא עיתונאית במקצועה המקורי. בהלול ציין כי היו אלה השנים המאושרות בחייו^[2].

קריירה

כעיתונאי ושדרן ספורט

בשנת 1974 התקבל לעבודה כתחקירן בתוכנית "בין האזרח לרשות" ברשות השידור. בהמשך התגלה כישרונו כשדרן ספורט, שהביאו למעמד בכיר בין שדרי הספורט. הוא שידר עבור הרדיו והערוץ הראשון בטלוויזיה משחקי כדורגל.

סגנונו הייחודי של בהלול הונצח בפרודיה של "הגשש החיוור" במערכון "'שירים ושערים' וטכנאים", שבו כונה "זוהיר אלול". במערכון משדר השדר אלול משחק של הפועל עכו, ומספר כי במשחק נפל שער, אך בשל התלהבותו ושפתו הרמה, אין המאזינים מצליחים להבין איזו קבוצה כבשה את השער. ידוע במיוחד היה שם התואר "ספקטקולרי", אותו היה נוהג לתת בהלול לכל מהלך או שער מרהיב אותו שידר. עם השנים הפך המונח למזוהה עם בהלול כמעט באופן בלעדי.

במקביל לעבודתו כפרשן ספורט המשיך בהלול בעבודה עיתונאית, תוך שהוא מתמקד בקידום המגזר הערבי. במהלך שנות התשעים הגיש בערוץ הראשון תוכניות אקטואליה בשפה הערבית ותוכניות אירוח.

בשנת 2005 עזב את רשות השידור, ועבר לזכיינית טלעד בערוץ 2, והגיש תוכנית בשם "פטפוטים". הייתה זו אפיזודה קצרה עקב כישלונה של טלעד במכרז של ערוץ 2. לאחר מכן נבחר להגיש את מהדורת החדשות בערבית של HOT. לאחר מכן הגיש תוכנית ברדיו א-שמס, והיה מהכותבים הקבועים באתר האינטרנט ONE. מאז פתיחת ערוצי הספורט ספורט 1 וספורט 2 שידר בהלול יחד עם שחקן העבר עודד מכנס. בהלול הכריז אז כי מאס בעבודה בערוצי הטלוויזיה המרכזיים של ישראל, וישוב לעבוד באחד מהם רק כאשר תנתן לו האפשרות להגיש תוכנית בפריים טיים. זה להערכתו, אינו צפוי בקרוב, בשל היותו ערבי^[2].

בשנת 2010 הוציא לאור ביחד עם חבריו רמי ברוש ויגאל ביטון את "האנציקלופדיה לכדורגל ישראלי" המונה שלושה כרכים. אנציקלופדיה זו היא פרי עבודת מחקר שנמשכה כשבע שנים^[3].

מנובמבר 2022 ועד תחילת 2023 הוביל קמפיין פרסומות של "בנק הפועלים" במהלך ואחרי המונדיאל בקטאר, לצדו של הפרזנטור הראשי עמוס תמם.

כפוליטיקאי וחבר כנסת

בדצמבר 2014 הצטרף בהלול למפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת העשרים, מתוך כוונה להתמודד בבחירות המקדימות של המפלגה לקביעת רשימת מועמדיה לכנסת^[4]. בבחירות המקדימות, גבר על חבר הכנסת והשר לשעבר ראלב מג'אדלה בהתמודדות על המקום ששוריין למיעוטים. הוא הוצב במקום ה-17 ברשימת "המחנה הציוני" לכנסת, ונכנס לכנסת העשרים לאחר שהמפלגה זכתה ב-24 מנדטים.

בהלול כיהן כחבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. עמד בראש השדולה לקידום הספורט, השדולה לערים מעורבות בישראל והשדולה לקידום חיים משותפים בין ערבים ויהודים.

ב-4 באפריל 2016 עורר סערה תקשורתית לאחר שבריאיון בתוכניתו של מנדי ריזל ברדיו דרום הבחין בין פגיעה בחיילים לבין פגיעה באזרחים. הוא סירב לכנות את דוקר החייל מחברון עבד אל-פתאח א-שריף במילה "מחבל" ואמר "אני קורא להם מפגעים פלסטינים."^[5] דבריו ספגו גינויים מימין ומשמאל. ראש הממשלה בנימין נתניהו ואף ראש האופוזיציה יצחק הרצוג מסיעתו "המחנה הציוני", הסתייגו מדבריו.

ב-30 באוקטובר 2017 הודיע בהלול שיחרים את הישיבה המיוחדת לציון מועד הצהרת בלפור,^[6] ולאחר מכן צוטט בנוגע להגדרתו העצמית גם כ"פלסטיני"^[7]:

" אני משתתף ב[מפלגת ה]מחנה הציוני, אך אינני-ציוני בעצמי ואיני-יכול להיות ציוני. אני ראוי, כפלסטיני, בחלק השני של זהותי ומהותי, לקבל לפחות הכרה לנרטיב שלי. איני חושב שראוי שאשתתף כשאני לא-בן חורין."^[7]

במאי 2017 הודיע בהלול שיצטרף לשביתה פוליטית שארגנה ועדת המעקב העליונה בעקבות האירועים ברצועת עזה, וכי לא ייקח חלק בפעילות הכנסת ביום זה^[8].

באוקטובר 2017, לאחר עימות מול יו"ר מפלגתו אבי גבאי, שקל בהלול את המשך דרכו הפוליטית: "אין דבר שחשוב לי יותר מדו-קיום, מצער שגבאי לא מתכתב עם עמדותיי"^[9]^[10]. בינואר 2018 התבטא שהוא שוקל לפרוש ממפלגת העבודה והגדיר את עצמו "אני אופוזיציה גם במפלגה שלי"^[11]. בריאיון בתוכנית הרדיו "מצד שני" בגל"צ, מאוחר יותר בחודש מאי, שיתף את הניכור שהוא חש במפלגתו, "אני מרגיש זר במפלגה. אם האווירה הזו תימשך אניף דגל לבן ואעזוב"^[12]. ב־18 באוקטובר 2018 התפטר מהכנסת^[13], לאחר שכחודש וחצי קודם לכן, הודיע שבכוונתו לעשות כך במחאה נגד חוק הלאום (חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי), בתום פגרת הקיץ של הכנסת ב-2018^[14].