זיגמונט השלישי, מלך פולין ושוודיה

זיגמונט השלישי (בפולין)
זיגימונד (בשוודיה)
Zygmunt III Waza (בפולנית)
Žygimantas Vaza (בליטאית)
Sigismund (בשוודית)
לידה	20 ביוני 1566; טירת גריפסהולם, ממלכת שוודיה
פטירה	30 באפריל 1632 (בגיל 65); ורשה, האיחוד הפולני-ליטאי
מדינה	פולין ליטא שוודיה
מקום קבורה	קתדרלת ואוול, קרקוב, פולין.
בת זוג	אנה מאוסטריה (1598-1592) ; קונסטנצה מאוסטריה (1631-1605)
שושלת בית ואסה
אב	יוהאן השלישי, מלך שוודיה
אם	קטרז'ינה יגלו
צאצאים	ראו בהמשך
	18 בספטמבר 1587 – 19 באפריל 1632; (44 שנים)
	→ אנה יגיילונקה וסטפאן באטורי ולדיסלאב הרביעי "ואזה" ←
	17 בנובמבר 1592 – 24 ביולי 1599; (6 שנים)
	→ יוהאן השלישי קרל התשיעי ←
פרסים והוקרה
	אביר במסדר גיזת הזהב
חתימה

זיגמונט השלישי ואזה (בפולנית: Zygmunt III Waza, בליטאית: Žygimantas Vaza, בשוודית: Sigismund; ‏ 20 ביוני 1566 – 30 באפריל 1632) היה מלך פולין והדוכס הגדול של ליטא, המונרך של האיחוד הפולני-ליטאי מ-1587 ועד 1632, כזיגמונט השלישי ומלך שוודיה מ-1592 ועד הדחתו ב-1599, כזיגימונד. הוא היה בנם של יוהאן השלישי, מלך שוודיה ושל אשתו הראשונה, קתרין יגלון, נסיכת פולין.

זיגמונט נבחר לשבת על כס מלכות האיחוד הפולני-ליטאי והוא שאף ליצור אוניה פרסונלית בינו לבין שוודיה. לזמן מה ב-1592 עלה הדבר בידו. לאחר שהוא הודח מכס המלכות השוודי ב-1599 על ידי דודו, קרל התשיעי, מלך שוודיה, הוא בילה את רוב שארית חייו בניסיון להשיבו.^[1]

זמן קצר לאחר שניצח את אויביו מבית, ניצל זיגמונט את ההזדמנות של תקופת אי-שקט אזרחי בנסיכות מוסקבה, תקופה הידועה כתקופת הצרות, ופלש לרוסיה, החזיק במוסקבה ולאחר מכן בסמולנסק. ב-1617, פרץ שוב העימות הפולני-שוודי, שהופסק במסגרת שביתת נשק ב-1611. בשעה שצבאו של זיגמונט נלחם גם כנגד הצבאות העות'מאנים בנסיכות מולדובה בין השנים 1617 – 1621, פלש גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה (בנו של קרל התשיעי), לאדמותיו של זיגמונט, לכד את ריגה (1621) וכבש כמעט את כל ליבוניה הפולנית. זיגמונט, שחתם ב-1629 עם שוודיה על שביתת הנשק של אלטמרק, לא הצליח להשיב לעצמו את כתר שוודיה.^[2]

בפולין נותר זיגמונט דמות שנויה במחלוקת. מחד, תקופת מלכותו הארוכה התרחשה במהלך מה שכונה "תור הזהב של פולין". מאידך, בתקופת מלכותו, החלו סימני השקיעה שהובילו לפירוקו של האיחוד. היסטוריונים עממיים, כמו פבל יסיניקיה, רואים אותו כמקור העיקרי לתהליך הפירוק. לעומתו, חוקרים אקדמיים, לא זוקפים לחובתו של זיגמונט את שקיעתו של האיחוד וטוענים שזה התרחש כתוצאה מתהליכים היסטוריים שהיו מעבר לשליטתו.

דמותו של זיגמונט הונצחה בוורשה בעמוד שהוקם לזכרו על ידי בנו ויורשו, ולדיסלב הרביעי ואזה.

ראשית חייו

זיגמונט נולד ב-20 ביוני 1566 בטירת גריפסהולם ליוהאן השלישי, מלך שוודיה ולקתרין יגלון, נסיכת פולין. באותה עת הוחזקו הוריו כאסירים על ידי דודו, אריק הארבעה עשר. למרות הדומיננטיות של הכנסייה הפרוטסטנטית באותה עת בשוודיה, גודל זיגמונט הצעיר על ברכי האמונה הקתולית. השבת כס המלכות השוודי היה אחד הצירים המרכזיים של חייו.

בחירתו כמלך פולין

הקשר שלו לפולין היה דרך אמו, שהייתה בתו של זיגמונט הראשון, מלך פולין ונצר לשושלת היגלונית, שהייתה משפחת המלוכה של ממלכת פולין ושל האיחוד הפולני-ליטאי מאז ימיו של ולדיסלב השני יגיילו, שב-1386 עלה לכס המלכות בזכות אשתו, ידוויגה, מלכת פולין. ב-1587 עמד זיגמונט לבחירה לכתר הפולני לאחר מותו של סטפאן באטורי. הוא קיבל את תמיכתו של ההאטמן והקנצלר, יאן זמויסקי, של המלכה-האלמנה, אנה יגיילונקה ושל האצילים שהיו נאמנים לבית זבורובסקי. עם תמיכה רחבה מאחוריו הוא נבחר ב-19 באוגוסט 1587 כמלך האיחוד הפולני-ליטאי בברכתו של הפרימאט של פולין, סטניסלב קרנקובסקי. מאותה עת היה שמו הרשמי ותוארו "זיגמונט השלישי, בחסד האל, מלך פולין, הדוכס הגדול של ליטא, רותניה, פרוסיה, מזוביה, זמוגיטיה, ליבוניה ומלך השוודים, הגותים והונדים". תאריו האחרונים היוו סימוכין לתביעתו לכתר מלך שוודיה של אביו.

ההתנגדות למלוכתו

עם זאת, כפי שקרה לעיתים קרובות במלוכה הנבחרת של פולין, התעוררה התנגדות לתוצאות בחירתו של זיגמונט מצדם של אלה שהפסידו בתהליך הבחירה ומצדם של אצילים פולנים חמדנים ועקשנים שתמכו במועמדותו של מקסימיליאן השלישי, ארכידוכס אוסטריה. עם קבלת הבשורה על בחירתו כמלך פולין, חמק זיגמונט מאחיזתם של הפרוטסטנטים בשוודיה, הגיע לפולין ב-7 באוקטובר ומיד הסכים לוותר על כמה מזכויותיו המלכותיות לטובת הסיים (הפרלמנט) של האיחוד מתוך תקווה לגבור על כמה מאויביו ולהרגיע את הרוחות סביב בחירתו השנויה במחלוקת. הוא הוכרז כמלך על ידי שר האוצר יאן דולסקי, בשמו של מרשל הכתר, אנדז'יי אופלינסקי ולאחר שהגיע לבירה המלכותית, קרקוב, הוא הוכתר ב-27 בדצמבר בקתדרלת ואוול. נראה היה שסוגיית בחירתו של מלך פולין כבר יושבה כאשר מקסימיליאן השלישי פלש בראש צבאו לתבוע את הכתר. מעשי האיבה לא התמשכו זמן רב, שכן יאן זמויסקי, בראש הצבא הפולני הנאמן למלך זיגמונט הביס בהצלחה את הכוחות האוסטריים בקרב בצ'ניה ושבה את מקסימיליאן. עם זאת, לבקשתו של האפיפיור, סיקסטוס החמישי, שחרר זיגמונט את מקסימיליאן שב-1589 ויתר על תביעתו לכתר הפולני. זיגמונט ניסה לשמור על השלום עם שכניו החזקים באמצעות נישואין לאנה מאוסטריה ב-1592.

לאחר מותו של אביו, ביקש זיגמונט מהפרלמנט לאפשר לו לתבוע את זכותו להיות מלך שוודיה. הפולנים לא התנגדו לכך וכאשר הוא הבטיח לתת כבוד ללותרניזם כדת הרשמית של שוודיה, הסכימו השוודים להצעה וב-1594 הוכתר זיגמונט כמלך שוודיה. הוא מינה את דודו, הדוכס קרל, למשול כעוצר בשמו בשוודיה, בעוד שהוא נשאר בפולין, שכן שוודיה והאיחוד הפולני-ליטאי לא היו מאוחדים פוליטית אלא רק באמצעות אוניה פרסונלית. בכל אופן, עד מהרה התגברו המתחים עם שוודיה ולמרות הערובות המשפטיות, העובדה שזיגמונט היה קתולי אדוק ומסור, גרמה למתח אצל השוודים שהיו ציניים כלפיו במידת מה. ראשי המסיתים מקרב הפרוטסטנטים הזהירו שזיגמונט שאף להחזיר את שוודיה לחיק הקתוליות. כהוכחה לטענתם הם הצביעו על קיומו של איחוד ברסט, שכונן ב-1596 ושהביא רבים ממאמיני הנצרות האורתודוקסית לאמונה הקתולית ולמה שמהווה כיום את הכנסייה היוונית קתולית של אוקראינה. בנוסף הם הצביעו על ידידותו עם אוסטריה הקתולית ותמיכתו ברפורמציה הקתולית, במיוחד במסדר הישועים, שהטיפו נגד הפרוטסטנטיות ופעלו להשיב מאמינים פרוטסטנטים בחזרה לחיק הקתוליות.

ענייני פנים וחוץ של האיחוד הפולני-ליטאי

המלחמה בכופרים ודאגה לממשל יציב בפולין היו המטרות העיקריות של זיגמונט. הוא העביר את חצר המלכות מקרקוב לוורשה ודאג להגעתם של הישועים שהקימו בתי ספר חדשים בכל רחבי פולין והיו לעמוד השדרה של הכמורה הפולנית. הכנסייה הקתולית בפולין התאוששה באופן משמעותי במהלך השנים הראשונות של מלכותו. דרשותיהם של הישועים התקבלו בברכה בציבור ולצד ההגנה שסיפקו לאמונה הקתולית, הם גם הזכירו לבני העם הפולני על תפקידם המרכזי כקו ההגנה הראשון של הנצרות הקתולית כנגד הרוסים האורתודוקסים וכנגד האימפריה העות'מאנית. עם זאת, היו לזיגמונט קשיים ו-1598 הייתה שנה כואבת במיוחד עבורו. אשתו אנה מתה באופן פתאומי (ב-1605 הוא נשא לאישה את אחותה קונסטנס) והוא חווה את התפרצותו של מרד בשוודיה בהנהגת דודו, העוצר קרל, שהעמיד עצמו כמנהיג הפרוטסטנטים בשוודיה שנלחמו כנגד מלכם הפולני-קתולי. זיגמונט נלחם בו בראש כוח משולב של הצבא השוודי והצבא הפולני. בתחילה הוא נחל ניצחונות, אך שיאו של המרד הגיע בקרב סנגברו, שבו 8,000 ממיטב לוחמיו הובסו על ידי 12,000 לוחמיו של קרל. נאמניו השוודים של זיגמונט הוצאו להורג על ידי הממשלה הפרוטסטנטית ולאחר שזיגמונט שב לפולין, הוא הוכרז כמלך מודח על ידי דודו, שב-1604 הוכתר כמלך שוודיה. מספר מלחמות בין שוודיה לבין פולין התנהלו, אך האיחוד הפרסונלי לא חזר עוד, למרות מאמצים תמידיים של זיגמונט.

גם בגבולה הדרומי של פולין נכונו לזיגמונט בעיות. פולין נגררה למלחמות של האצולה המקומית ושל בית הבסבורג האוסטרי כנגד הטטרים והעות'מאנים המוסלמים. זיגמונט היה להוט לסייע לאוסטריה והובטח לו שהוא יקבל שטחים שיסופחו לפולין בתמורה לעזרתו. הוא שיגר לנסיכות מולדובה צבא של שכירי חרב, שלחמו במלחמות מול רוסיה, אך ב-1620, הובסו הכוחות הפולנים וזיגמונט נאלץ לוותר על תביעותיו בנסיכות זו. הייתה זו מפלה, אך היא הסתיימה במשא ומתן לשלום והמוסלמים לא נחלו ניצחון של ממש. מטרתם העיקרית הייתה לפורר את האיחוד הפולני-ליטאי ובמטרה זו הם נחלו כישלון. בערך באותה תקופה ובמקביל למרידה בשוודיה, נלחם זיגמונט כנגד נסיכות מוסקבה. בתקופת קיומו של האיחוד, נאלצו הפולנים להתחשב באליטה של ההוסרים. אצל הרוסים התרחשו מלחמות פנימיות וזיגמונט היה מעורב בהן, כפי שעשתה שוודיה, אך הוא מעולם לא נטה לצד זה או אחר. בנקודת זמן מסוימת הזמינו הרוסים את בנו של זיגמונט, הנסיך ולדיסלב, להיות הצאר שלהם, אך זיגמונט לא התיר לו לקבל את ההצעה. מבחינתו הוא היה אמור להיות שליט רוסיה, ולמרות ששאיפתו זו לא התגשמה, הוא הצליח לזכות בשטחים נרחבים לטובת האיחוד הפולני-ליטאי. ברגע מסוים הכוחות הפולנים, בפיקודו של הגנרל סטניסלב ז'ולקייבסקי, אף כבשו את מוסקבה והחזיקו בקרמלין, עד שסולקו בידי צבא מתנדבים בראשות מינין ופוז'ארסקי. משמעותו השלילית של עימות זה הייתה שכל איחוד רחוק טווח בין האיחוד הפולני-ליטאי לבין רוסיה הוא בלתי אפשרי ותוכניות בנוגע להרחבתה הסופית של המדינה הרוסית לא ינחלו הצלחה.

שנותיו האחרונות

במשך כל שנות המלחמות הללו ניסה זיגמונט גם לייצב ולייעל את ממשלת האיחוד. המונרכיה הנבחרת בפולין גרמה ליצירתה של שכבת אצולה בעלת כוחות ממשיים אך מפולגת. זיגמונט שקד על צבירת כוח נוסף כמלך ודאג שההחלטות הממשלה יעברו בהצבעת רוב בפרלמנט. צעדים אלו גרמו למרידות אך ידו של זיגמונט הייתה על העליונה ולמרות כל הדברים שנאמרו על ידי מלעיזיו, תקופת מלכותו נחשב כתור הזהב של פולין כפי שמעולם לא נראתה כמוה. הוא הפך את האיחוד הפולני-ליטאי למעצמה מובילה במרכז ובמזרח אירופה ואת פולין למדינה קתולית יציבה על מול פני הפלישות הפרוטסטנטיות. הוא נחשב לאדם אמיץ, כמלך מוכשר וכאיש הרנסאנס, כפי שמעידה אמונתו המסורה וכישרונו האומנותי. אם הרפורמות שהוא תכנן היו מצליחות ואם הוא היה יוצר איחוד פרסונלי עם שכנותיה של פולין, הוא היה יכול להיחשב כאביה של שושלת קתולית שהייתה שולטת בכל רחבי פולין, שוודיה, פינלנד, ליטא, מולדובה, טורקיה ורוסיה. חזון זה לא יצא לפועל, אך אין בכך מלגרוע מגדולתו כאחד מהמלכים הגדולים של תקופת הרפורמציה הקתולית. זיגמונט היה אומן מחונן, צייר וצורף. רק אחד משלושת הציורים שהוא צייר שרד, אחד מהם יוחס במשך שנים בטעות לטינטורטו.

לקראת סוף תקופת מלכותו, נטש זיגמונט את ענייני הפוליטיקה והתמסר לענייני משפחתו ולעיסוקיו באומנות. זמן קצר לאחר מותה הפתאומי של אשתו השנייה, קונסטנס, התדרדרה בריאותו של זיגמונט והוא סבל משורה של בעיות נפשיות. זיגמונט השלישי מת משבץ מוחי ב-30 באפריל 1632, בגיל 65, בטירה המלכותית בורשה ונטמן בקתדרלת ואוול בקרקוב. בנו, ולדיסלב הרביעי ואזה, ירש אותו כמלך פולין.