זכויות להט"ב בסיירה לאון
זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בסיירה לאון כפופות לרדיפה ואפליה רשמית, בעודם מתמודדים עם אתגרים משפטיים וחברתיים שלא נתקלים בהם תושבים הטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית. פעילות הומוסקסואלית גברית מוגדרת כעבירה פלילית מאז 1861 (כחלק מסיירה לאון הבריטית) ועלולה לשאת עונש של עבודת עונשין לכל החיים דה יורה, אם כי לאורך השנים החוק דווח כלא נאכף בפועל. פעילות הומוסקסואלית נשית מוגדרת כחוקית מאז ומעולם.
.svg) | |
| סיירה לאון | |
| מעמד בחוק | פלילי בקרב גברים מאז 1861 (כחלק מסיירה לאון הבריטית), עונש: עבודת עונשין לכל החיים (לא נאכף בפועל), חוקי בקרב נשים מאז ומעולם |
|---|---|
| טרנסג'נדריות | אין הכרה בשינוי מגדר |
| שירות צבאי | לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים לא רשאים לשרת |
| הגנה מפני אפליה | אין הגנה מפני אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית |
| זכויות משפחה | |
| הכרה בזוגיות חד־מינית | אין הכרה בזוגיות חד-מינית |
| אימוץ | אין הכרה באימוץ על ידי זוגות חד-מיניים |
| הצבעה על הצהרת האו"ם | בעד |
בשנת 2011 הצביעה סיירה לאון בעד "ההצהרה המשותפת על הפסקת מעשי אלימות והפרות זכויות אדם נלוות על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית" שגינתה לראשונה אלימות ואפליה נגד להט"ב בעצרת הכללית של האו"ם ובכך, הפכה לאחת מ-10 המדינות היחידות ביבשת אפריקה שהצביעו בעד ההצהרה.[1]
מעמד בחוק
עריכהפעילות הומוסקסואלית גברית בסיירה לאון מוגדרת כעבירה פלילית על פי סעיף 61 לחוק העבירות נגד האדם 1861 (אנ') שאוסר על קיום "מעשי סדום" ומכוון נגד קיום פעילות הומוסקסואלית שעלולה לשאת בעונש של עבודת עונשין לכל החיים עבור מורשעים, אם כי לאורך השנים הסעיף דווח כלא נאכף בפועל.[2] החוק הוחל לראשונה על סיירה לאון בתקופת הקולוניאליזם של האימפריה הבריטית בשטחה, ונשאר במקומו לאחר קבלת העצמאות של המדינה מהאימפריה.[3] פעילות הומוסקסואלית נשית מוגדרת כחוקית מאז ומעולם.
"מעשי סדום ... : כל מי שיורשע בפשע המתועב של מעשה סדום, שיבוצע עם אדם, דינו להישמר בעבודת עונשין לכל החיים".[4]
תנאי מחיה
עריכהפוליטיקאים, מפלגות וארגונים פוליטיים בסיירה לאון נמנעים מהצהרות פומביות לגבי מה הוא מעמד הזכויות המשפטיות של אזרחי להט"ב במדינה או יוצאים בהתנגדות גלויה לסוגיה על רקע דתי. בשנת 2002 פעילי להט"ב בסיירה לאון הקימו את העמותה כבוד (באנגלית: Dignity Association) שהחלה לפעול למען קידום זכויות להט"ב לראשונה במדינה.[5]
בשנת 2004 נרצחה הפעילה החברתית פאניאן אדי (אנ') שהייתה למייסדת של ארגון זכויות הלהט"ב הראשון בסיירה לאון, האגודה למען לסביות והומוסקסואלים בסיירה לאון.[6] על פי דיווחים ראשוניים, מספר גברים אנסו ורצחו אותה באכזריות במשרדה במרכז פריטאון.[7] פעילי זכויות אדם רבים האמינו שהיא הייתה הקורבן לפשע השנאה בגלל היותה לסבית גלויה ובשל עבודתה למען זכויות להט"ב. חטיבת החקירה הפלילית של משטרת סיירה לאון, לעומת זאת, הצהירה בשנת 2005 כי לא קיימות ראיות לאלימות מינית נגד אדי וכי לא ניתן להאשים את הרצח ממניעי הומופוביה.[8]
על פי דו"ח שהוגש על ידי שגרירות ארצות הברית בסיירה לאון בשנת 2011 נקבע כי,
"רבים מתושבי סיירה לאון מאמינים שהומוסקסואליות נהוגה אך ורק על ידי זרים, או באמצעות תמריצים של זרים. ההנחה היא שהומוסקסואלים מעתיקים מנהגים מערביים, או מונעים על ידי כסף. מספר תושבי סיירה לאון, אפילו עם חשיפה ניכרת לסוגיה, הצהירו שהומוסקסואליות אינה קיימת באזור, וכל המקרים נובעים ישירות מהשפעה מערבית. תושבי סיירה לאון המעטים שהודו כי הם מכירים מישהו שהם מאמינים שהוא הומוסקסואל אמרו שבשום מקרה אף אחד לא יודה על כך בגלוי, ואם כן, ידחה על ידי משפחתו וחבריו ויקבל איומים על ידי חברי הקהילה המקומית. בעוד שסטיגמות חברתיות מחזיקות אזרחי להט"ב ב-"ארון" לא קיים "ציד מכשפות" נגד הומוסקסואלים וזאת במדינה שבה יש לקהילות שונות ציד מכשפות בפועל".
באותה שנה ממשלת סיירה לאון באמצעות התוכנית הלאומית לבקרת HIV/איידס (NACP) ערכה את המחקר הראשון שלה אי פעם על גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM).[8] באוקטובר 2011 ראש ממשלת הממלכה המאוחדת דייוויד קמרון הצהיר כי המדינה רשאית למנוע סיוע כספי ממדינות שאינן מכירות בזכויות להט"ב בסיסיות. בתגובה, סגן שר ההסברה של סיירה לאון, שקה טרוואלי, הצהיר לתקשורת בנובמבר 2011 באומרו כי "לא ייתכן שנכשיר נישואים חד-מיניים מכיוון שהם נוגדים את התרבות שלנו". נשיא הכנסייה המתודיסטית בסיירה לאון, הבישוף ארנולד טמפל, הצהיר בתגובה להצהרת ראש הממשלה קמרון באומרו כי "הכנסייה בסיירה לאון תעשה כל מה שאפשר כדי להגן על הדמוקרטיה, אבל הערכים שלנו לא יקבלו את הקריאה מאדון קמרון למדינות חבר העמים לקבל את הנוהג של לסביות וגאהיזם. אנו קוראים לממשלה להודיע למנהיג הבריטי ששיטות אלו אינן מקובלות ואנו מגנים זאת מכל וכל. אין לראות באפריקה יבשת הזקוקה להשפעה מהשטן מכיוון שהערכים שלנו שונים לחלוטין".[9] דו"ח מעמד זכויות האדם בסיירה לאון לשנת 2012 שפורסם על ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית מצא כי,[10]
"קיים חוק משנת 1861 שאוסר על פעילות הומוסקסואלית גברית (תחת הקטגוריות "מעשה סדום" ו-"פשעים נגד הטבע"). עם זאת, אין איסור חוקי על פעילות הומוסקסואלית נשית. החוק נושא עונש של מאסר עולם בגין "תקיפה מגונה" בזכר או 10 שנים על ניסיון תקיפה שכזו. עם זאת, לא נאכף בפועל. במהלך הסקירה התקופתית האוניברסלית (אנ') של מעמד זכויות האדם במדינה בפני מועצת זכויות האדם של האו"ם במאי 2011, התובע הכללי אמר לקבוצת העבודה כי "כלל האנשים במדינה יהיו מוגנים ללא קשר לנטייתם המינית". עם זאת, משלחת סיירה לאון דחתה לאחר מכן 3 מתוך 129 ההמלצות של קבוצת העבודה, בהן 2 שקוראות לבטל את הפללתה הקיימת של כל פעילות מינית בין מבוגרים בהסכמה ואחת שקוראת להעברת חקיקה לאיסור אפליה על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית. למרות היעדר האכיפה של החוק משנת 1861, המשטרה המשיכה להטריד, לעצור, להכות ולדחות אנשים שנתפסו כלהט"ב. גברים הלבושים כנשים נשלחו למעצר, ועברו הטרדה והשפלה פומבית אך לא הואשמו רשמית בקיום פשע או עוון. מספר ארגונים בהם "DignitySL" והסניף המקומי של "Why Can't We Get Married.com" פעלו עבור תמיכה בזכויות להט"ב, אך שמרו על פרופיל נמוך מאוד. מצעדי גאווה וגילויי סולידריות פומביים אחרים לא יכלו להתקיים בבטחה. אפליה חברתית על בסיס נטייה מינית התרחשה כמעט בכל תחומי החיים של הומוסקסואלים ולסביות גלויים, ורבים בחרו לקיים יחסים הטרוסקסואלים במסגרות משפחתיות כדי להגן על עצמם מפני עוינות. בתחומי התעסוקה והחינוך, נטייה מינית הייתה הבסיס ליחס פוגעני שהוביל אנשים לעזוב את העבודה שלהם או את מסלולי הלימוד שלהם. לגברים הומוסקסואלים ולנשים לסביות היה קשה לקבל שירותי בריאות בשל החשש שזכויות הסודיות שלהם יזכו להתעלמות אם יהיו כנים לגבי המחלות שלהם. דיור בטוח היה גם כן בעיה עבור אזרחי להט"ב. משפחותיהם של אזרחי להט"ב התנערו לעיתים קרובות מילדיהם ההומוסקסואלים, מה שהוביל חלק מתוכם לפנות לזנות כדי לשרוד כלכלית, בעוד מבוגרים היו עלולים לאבד את חוזה השכירות שלהם אם נטייתם החד-מינית תהפוך לידועה בציבור. נערות ונשים לסביות היו קורבנות של "אונס מתקן" שיזמו בני משפחותיהן במטרה לשנות את נטייתן המינית להטרוסקסואלית. על פי דיווחים, קבוצות דתיות שונות קידמו אפליה נגד אזרחי להט"ב".
טבלת סיכום
עריכה| פעילות הומוסקסואלית חוקית |  (עונש: עבודת עונשין לכל החיים, לא נאכף בפועל,  חוקי בקרב נשים מאז ומעולם
|
| גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים |
|
| חוקים נגד אפליה בתעסוקה |
|
| חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים |
|
| חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה) |
|
| נישואים חד-מיניים |
|
| הכרה בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור) |
|
| אימוץ משותף על ידי זוגות חד-מיניים |
|
| אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים |
|
| גישה להפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות |
|
| הכרה משפטית בשינוי מגדר |
|
| לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא |
|
| איסור על ביצוע טיפול המרה בחוק |
|
| פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים |
|
| גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם |
|
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Over 80 Nations Support Statement at Human Rights Council on LGBT Rights, U.S. Mission to International Organizations in Geneva, 22 במרץ 2011 (באנגלית)
- ^ State-Sponsored Homophobia, web.archive.org
- ^ Colonial Sodomy: Homophobic threat within common law, web.archive.org, 2014-12-19
- ^ SEXUAL ORIENTATION IN SIERRA LEONE: QUIETLY IN THE, web.archive.org, 2013-11-09
- ^ Breaking the Silence on Human Rights Violations in Sierra Leone under the International Covenant on Civil and Political Rights (ICCPR): A Shadow Report on Discrimination and Violence Based on Sexual Orientation and Gender Identity, ecoi.net
- ^ "Sierra Leone gay activist killed" (באנגלית בריטית). 2004-10-05. נבדק ב-2023-08-14.
- ^ Sierra Leone: Lesbian Rights Activist Brutally Murdered, Human Rights Watch, 2004-10-05 (באנגלית)
- ^ 1 2 Gay Sierra Leone News & Reports, archive.globalgayz.com
- ^ Sierra Leone says no to gay marriage, News24 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 2012 Country Reports on Human Rights Practices: Sierra Leone, Bureau of Democracy, Human Rights and Labor, U.S. Department of State, p. 30, state.gov