זכויות להט"ב בסרביה
לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים (להט"ב) בסרביה עלולים להתמודד עם אתגרים משפטיים שאינם חווים תושבים שאינם להט"בים. פעילות מינית חד מינית של גברים ונשים חוקיות בסרביה, ואפליה על רקע נטייה מינית בתחומים כמו תעסוקה, חינוך, תקשורת ואספקת סחורות ושירותים, בין היתר, אסורה. עם זאת, משקי בית שבראשם עומדים זוגות חד מיניים אינם זכאים לאותן הגנות משפטיות הזמינות לזוגות בני המין השני.
.svg) | |
| סרביה | |
| מעמד בחוק | הומוסקסואליות ולסביוּת חוקיות מ-1994 |
|---|---|
| טרנסג'נדריות | טרנסג'נדרים רשאים לשנות מגדר חוקי, ללא כל ניתוח |
| שירות צבאי | ללסביות, הומואים וביסקסואלים מותר לשרת בגלוי |
| זכויות משפחה | |
| הכרה בזוגיות חד־מינית | אין הכרה בזוגיות חד מינית |
| אימוץ | לזוגות חד מיניים אסורים לאמץ |
רקע
עריכהFR יוגוסלביה / סרביה ומונטנגרו (1992–2006)
עריכהבשנת 1994 נאסרו יחסי מין הומוסקסואליים בין גברים באופן רשמי בסרביה, חלק מהרפובליקה הפדרלית של סרביה ומונטנגרו. גיל ההסכמה לקיום יחסי מין אנאליים בין גברים נקבע ל-18 שנים, ו-14 למנהגים מיניים אחרים. גיל הסכמה שווה של 14 הוכנס מאוחר יותר ב-1 בינואר 2006, ללא קשר לנטייה מינית או מין.[1]
סרביה (2006–)
עריכהבעוד שזוגות חד מיניים מעולם לא הוכרו על פי חוק, החוקה הסרבית החדשה שאומצה בנובמבר 2006, מגדירה במפורש נישואים בין גבר לאישה.
במאי 2014, אמנסטי אינטרנשיונל זיהה את סרביה כאחת ממספר מדינות שבהן יש חוסר בולט ברצון להתמודד עם הומופוביה וטרנספוביה, וציין כי הרשויות אסרו שוב ושוב על מצעדי גאווה על בסיס איומי אלימות מצד קבוצות הומופוביות. מצעד גאווה התקיים בהצלחה בספטמבר 2014 בבלגרד. מאז מתקיימים מצעדי גאווה מוצלחים מדי שנה, כאשר ראשי ערים מקומיים וכמה שרי ממשלה משתתפים בקביעות.[2] בשנת 2016, ILGA-Europe דירגה את סרביה במקום ה-28 במונחים של זכויות להט"ב מתוך 49 מדינות אירופה.[3]
בשנת 2017, פעיל להט"ב סרבי בולט בשם בובאן סטויאנוביץ', קיבל מקלט בקנדה לאחר שהציג כ-1,000 מסמכים שונים של אלימות שהופנתה כלפיו וכלפי בן זוגו. בראיון שנתן בן זוגו באפריל 2018, שהאלימות והאיומים הלחיצו אותם, ואילצו אותם לעזוב את סרביה.
ביוני 2019, הוכרזו תוכניות להכשיר שותפויות במשפחה בין זוגות חד מיניים על ידי תיקון הקוד האזרחי. זוגות חד מיניים יוכלו ליהנות מכמה זכויות משפטיות, לרבות רכוש משותף ומזונות. לא יוענקו להם זכויות ירושה או אימוץ, ולא יעברו הסדרי פונדקאות. החקיקה נותרה בהמתנה.
ב-17 במאי 2019, לרגל היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה, התאספו כמה מאות אנשים במרכז נובי סאד למה שתואר כעצרת הגאווה הראשונה של העיר הצפונית בסרביה. האירוע אורגן על ידי הקבוצה הלא ממשלתית המקומית, אקזיט, בתמיכת פקידי העירייה.
בשנת 2019, הוענק מקלט לצעיר הומו איראני על בסיס נטייתו המינית.
אימוץ והורות
עריכהזוגות חד מיניים אינם יכולים לאמץ באופן חוקי. בתחילת 2019, משרד הבריאות הסרבי הטיל איסור על אנשים עם "היסטוריה של יחסים הומוסקסואלים בחמש השנים האחרונות" לתרום תאי רבייה לצורך הזרעה מלאכותית או הפריה חוץ-גופית.[4] ב-23 באפריל 2021 מחק משרד הבריאות את ההוראה.
אפליה
עריכהעד 2002, לסרביה לא היו הגנות משפטיות המכוונות במיוחד לזכויות להט"ב.
בשנת 2002 אישרה האספה הלאומית את חוק השידור: האוסר על סוכנויות שידור סרביות להפיץ מידע המעודד אפליה, שנאה ואלימות על בסיס נטיות מיניות אחרות.
בשנת 2005, באמצעות שינוי בחוק העבודה: נאסרה אפליה על רקע נטייה מינית בעבודה. באותה שנה אישר הפרלמנט את חוק ההשכלה הגבוהה: המבטיח שוויון זכויות ללא קשר לנטייה מינית באותם מוסדות.
ב-26 במרץ 2009, אישר הפרלמנט חוק מאוחד נגד אפליה, המכונה חוק אנטי-אפליה משנת 2009: החוק אוסר, בין היתר אפליה מינית על בסיס אוריינטציה ומעמד טרנסג'נדרי בכל התחומים.
ב-24 בדצמבר 2012 אישר הפרלמנט הסרבי שינויים בחוק העונשין להכנסת המושג "פשע שנאה", כולל על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית.[5]
זהות מגדרית
עריכהלפני 2019, טרנסג'נדרים בסרביה הורשו לשנות את מינם החוקי רק לאחר שעברו ניתוח לשינוי מין. החל משנת 2019, ניתן לשנות מגדר משפטי באישור פסיכיאטר ואנדוקרינולוג לאחר שנה של טיפול הורמונלי חלופי, ללא כל הליך כירורגי. ביטוח בריאות במימון ממשלתי מכסה עד 65% מהניתוח, והשאר ממומן על ידי המטופל. לדברי יובנקה טודורביץ', רכזת תוכנית ב-Gayten-LGBT, כ-80% מהטרנסג'נדרים הסרבים אינם מוכנים לעבור ניתוח. במקום זאת, חלקם בוחרים לעבור טיפול הורמונלי חלופי, שאינו ממומן על ידי ביטוח בריאות. בנוסף, דיווח של 90% מהלהט"בים בסרביה טוענים שמוסדות רפואיים אינם מגיבים כראוי לצרכיהם.[6]
פוליטיקה
עריכהבאוגוסט 2016 מונתה אנה ברנאביץ' לשרת המינהל הציבורי והממשלות המקומיות, והפכה לשרה הלהטבית הגלויה הראשונה בסרביה. ביוני 2017, הפכה אנה ברנאביץ' לראש ממשלת סרביה, כאישה הראשונה והלהט"ב הראשונה שכיהנה בתפקיד, ולראש הממשלה הלהט"ב המוצהרת השנייה בסך הכל (אחרי יוהנה סיגורדרדוטיר מאיסלנד). היא גם הייתה ראש ממשלת סרביה הראשונה שהשתתפה במצעד גאווה.
מינויה ספג ביקורות והתנגדות מצד קבוצות שמאל וימין כאחד. קבוצות שמאל האשימו את ברנאביץ' בהיותה "בובה" לנשיא וכי נטייתה המינית תשמש כסות להפרות זכויות אדם. קבוצות ימין התנגדו למינוי שלה בגלל נטייתה המינית.[7] בפברואר 2019, מיליקה דורדיץ', בת זוגה של ברנאביץ', ילדה בן בשם איגור. לפי סוכנות הידיעות הצרפתית, ברנאביץ' היא אחת מראשות הממשלה הראשונות שבת הזוג שלה ילדה בזמן כהונתה, והראשונה בעולם בזוג חד מיני.[8]
שירות צבאי
עריכהבשנת 2010, הצבא הסרבי הסכים שגברים ונשים הומוסקסואלים וביסקסואלים יכולים לשרת בגלוי, אך החדשות לא שודרו באופן נרחב בכלי התקשורת.
דעת קהל
עריכהלדברי הנציב להגנת השוויון, מחקר שנערך בשנת 2012 הראה כי 48% מהסרבים האמינו שהומוסקסואליות היא מחלה.[9]
לפי סקר משנת 2017 שבוצע על ידי ILGA כ-59% מהסרבים הסכימו שאנשים הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים צריכים ליהנות מאותן זכויות כמו סטרייטים, בעוד ש-24% לא הסכימו. בנוסף, 64% הסכימו שיש להגן עליהם מפני אפליה במקום העבודה. 21% אמרו שיש להאשים אנשים שנמצאים במערכות יחסים חד מיניות כפושעים, בעוד 55% לא הסכימו. באשר לטרנסג'נדרים, 63% הסכימו שצריכות להיות להם אותן זכויות, 65% סברו שיש להגן עליהם מפני אפליה בעבודה ו-51% סברו שיש לאפשר להם לשנות את מינם החוקי. בנוסף, רוב הסרבים יקבל שכן להט"ב.[10]
על פי נתונים בשנת 2018 של האגודה לשוויון זכויות, 26 אחוז מאוכלוסיית המדינה יפסיקו את הקשר עם אדם אם יגלו שאותו אדם להט"ב, 38 אחוז מהאוכלוסייה האמינו שהומוסקסואליות היא מחלה, 48 אחוז מההורים יפנו לטיפול רפואי עבור ילדם הלהט"ב, 70 אחוז התנגדו לזכותו של להט"ב לרשת את רכושו של בן זוגם שנפטר, ו-90 אחוז התנגדו לאימוץ ילדים על ידי להט"ב.
טבלת סיכום
עריכה| פעילות הומוסקסואלית חוקית |  (מאז 1994)
|
| גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים (16) | (מאז 2006)
|
| חוקים נגד אפליה בתעסוקה | (מאז 2005)
|
| חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים | (מאז 2009)
|
| חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שטנה) | (מאז 2002)
|
| חוקים נגד פשעי ודברי שנאה הכוללים נטייה מינית, זהות מגדרית וביטוי מגדרי | (מאז 2012)
|
| נישואים חד מיניים |  (איסור חוקתי מאז 2006)
|
| הכרה בזוגיות חד מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור) |
|
| הורות אוטומטית בתעודות לידה לאחר לידה לשני ההורים |
|
| אימוץ משותף של זוגות חד מיניים |
|
| אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים |
|
| לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא | (מאז 2005)
|
| זכות לשינוי מגדר בחוק |
|
| הכרה במגדר שלישי |
|
| גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות | (מאז 2021)
|
| טיפולי המרה אסורים בחוק |
|
| פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים | (לא חוקי עבור זוגות הטרוסקסואלים גם כן) |
| גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאים לתרום דם | / (לאחר 6 חודשי דחייה מאז)
|
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
הערות שוליים
עריכה- ^ Francis Tapon, The Hidden Europe: What Eastern Europeans Can Teach Us, SonicTrek, Inc., 2012, ISBN 978-0-9765812-2-2. (בערבית)
- ^ Serbian Prime Minister, Belgrade Mayor Join Gay-Pride Parade, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
- ^ Country Ranking | Rainbow Europe, rainbow-europe.org
- ^ Lesbian PM Or Not, Serbia Blocks Gays' Path To Parenthood, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
- ^ Usvojene izmene Krivičnog zakonika, B92.net (בסרבית)
- ^ Serbia’s Embattled Trans People Hope for Brighter Future, Balkan Insight, 8 בדצמבר 2017 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Surk, Barbara (2017-06-28). "Serbia Gets Its First Female, and First Openly Gay, Premier". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-01-21.
- ^ "Ana Brnabic: Gay partner of Serbian PM gives birth". BBC News (באנגלית בריטית). 2019-02-20. נבדק ב-2022-01-21.
- ^ SERBIA | LGBTI Equal Rights Association for Western Balkans and Turkey, www.lgbti-era.org
- ^ ILGA-RIWI Global attitudes survey, ILGA, 28 באוקטובר 2018 (באנגלית)