חוואסה
היישוב חוואסה הוקם בשנת 1938. במקורו תוכנן להיות שכונה של העיר חיפה. היישוב שכן ממערב לכפר בלד א-שיח' סמוך לצומת הצ'ק פוסט, במקום בו שוכנת היום שכונת בן דור בעיר נשר. שמה של השכונה ניתן לה על שם ואדי "אל-חוואסה" שגבל בצידה המערבי.[1]
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז חיפה |
| נפה | נפת חיפה |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד |
1938  |
| סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
| יישובים יורשים | שכונת בן-דור בנשר |
| דת | מוסלמים |
| קואורדינטות | 32°46′36″N 35°02′04″E / 32.7765676°N 35.0345743°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
  | |
היוזמה להקמת השכונה
עריכהאת הקמת היישוב יזמו הממשל הבריטי ועיריית חיפה כחלק מיוזמתם לפנות את שכונת הצריפים "ארד אל-רמל" ששכנה בחוף שמן ליד בית החרושת "שמן" ומתן פתרון מתאים לאוכלוסייה הערבית ששכנה במקום, ובשנים 1934-1935 מנתה כ-1,700 תושבים. מקור האוכלוסייה בשכונה היה כפריים שהגיעו מכפרי הגליל והשומרון וחלקם מהגרי עבודה מחורן שבסוריה. ההחלטה מתחילת מאי 1936 להעביר את תושבי ארד אל-רמל לשטח שהיום שוכנת בו שכונת נווה יוסף נתקלה בהתנגדות תושבי נווה שאנן. אי לכך אותר שטח חלופי גדול יותר ובעל שיפועים נוחים יותר, ליד בלד א-שיח'. השטח לא נכלל בשטח השיפוט של העיר חיפה, וכוונת השלטונות הייתה לספח אותו לעיר. בעקבות ההחלטה הוכשר השטח על ידי מחלקת עבודות ציבוריות. הכשרת השטח הסתיימה ב-1938. במקביל לסיום הכנת השטח נהרסו בארד אל-רמל צריפים רבים. בדוח העירייה נכתב שרוב האוכלוסייה הערבית לא אהד את הפתרון שהוצע להם. 140 משפחות עברו לחוואסה, חלק עבר לבלד א-שיח' וחלקם חזרו לכפרים מהם היגרו לחיפה. המפונים שעברו לשטח החדש הקימו לעצמם צריפים מפח ומעץ בלי שהתחשבו בסימון החלקות שנעשה על ידי המחלקה לעבודות ציבוריות. בעקבות כישלון תוכנית הדיור, הותיר הממשל הבריטי את השכונה ללא תוכנית מאושרת. בשנת 1944 בחרו תושביה ועד לניהול ענייני השכונה. במהלך 1946 נעשה ניסיון נוסף, הסתיימה תוכנית הדיור, נקבעו גבולות לשכונה והוחלט להרחיב את שטח השיפוט של העיר חיפה כך שיכלול את שטח השכונה. גם תוכנית זאת לא צלחה בעקבות התנגדות הערבים שהושפעה מהסלמת הסכסוך היהודי-ערבי. ב-1946 התגוררו בשכונה כ-450 משפחות, רובם בצריפים ומיעוטם, כ-25 משפחות, במבני אבן ובלוקים[2]
מלחמת העצמאות
עריכהתושבי הכפר היו בעלי תודעה פוליטית מפותחת. במהלך המרד הערבי בשנות ה-30 ביצעו הבריטים מספר פעולות בתחומי הכפר ואף תכננו להרסו, אך ללא הצלחה, הכפר נשאר עומד עד מלחמת העצמאות.
ב-30 בדצמבר 1947 זרקו לוחמי האצ"ל פצצות לעבר ריכוז של פועלים ערבים בשער בתי הזיקוק, פעולה בה נהרגו שישה מבין הפועלים הערבים ועשרות נפצעו. כתגובה לכך רצחו פועלים ערבים בבתי הזיקוק 39 פועלים יהודים מבין חבריהם לעבודה. באותו יום שלח ארגון ההגנה ארבע מחלקות מהגדוד הראשון של הפלמ"ח ושתי מחלקות מחי"ש חיפה לתקוף את הכפרים בלד א-שיח' וחוואסה, בהם התגוררו פועלים רבים מבתי הזיקוק. מפקד הכוח היה חיים אבינועם[3]. לדברי בני מוריס נהרגו בחוואסה 16 גברים ונפצעו 19.[4] לדברי יואב גלבר בשני הכפרים נהרגו בין 15 ל-20 מתושבי בהם גם נשים וילדים ונפצעו נוספים. הוא ציין כי הידיעות שנקבו במספרים גבוהים יותר היו ככל הנראה "מופרזות מאוד".[5] בפעולה נהרגו גם 3 מאנשי "ההגנה", ביניהם מפקד הפלוגה, חנן זלינגר. בעקבות המתקפה עזבו ב-7 בינואר 1948 חלק מתושבי שני הכפרים,[6] ואת מקומם תפסו מתנדבים ערבים שהגיעו מחוץ לחיפה כדי להגן על הכפר.[7]
במלחמת העצמאות פגעו תושבי הכפר בתחבורה שעברה בכביש הראשי הסמוך אליהם.[דרוש מקור] בתחילת אפריל 1948, עזבה יחידה של הלגיון הערבי שחנתה במקום. עזיבתה הביאה לעזיבת רוב תושבי חוואסה את בתיהם.[8] מוריס העריך כי נפילת חיפה הערבית והידיעות על יציאת תושביה הן שגרמו לתושבי הכפר להתפנות.[6]
קישורים חיצוניים
עריכה- פרטים על הכפר חוואסה (אורכב 03.03.2016 בארכיון Wayback Machine) באתר נשר - המרכז לחקר היישוב ומורשתו (אורכב 21.03.2009 בארכיון Wayback Machine)
הערות שוליים
עריכה- ^ תמיר גורן, "שיכון לעניים: ייסוד חוואסה והניסיונות לבניית שכונה ערבית בתקופת המנדט", אופקים בגאוגרפיה, חוברת 62, עמוד 62, 2004
- ^ תמיר גורן, "שיכון לעניים: ייסוד חוואסה והניסיונות לבניית שכונה ערבית בתקופת המנדט", אופקים בגאוגרפיה, חוברת 62, עמודים 61-82, 2004
- ^ עשרות ממרצחי בית הזיקוק נהרגו בהתקפות ההגנה, דבר, 2 בינואר 1948
- ^ בני מוריס, קורבנות, הוצאת עם עובד, 2003, עמ' 192-191
- ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, אור יהודה: דביר, תשס"ד 2004, עמ' 65-64.
- ^ 1 2 בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 133.
- ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, דביר, תשס"ד 2004, עמ' 139
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949 – באנגלית עמוד 208-297 [דרושה הבהרה]