חוסיין סירי
חוסיין סירי פאשה (בערבית: حسين سري باشا; 1894–1960) היה פוליטיקאי מצרי ששימש שלוש פעמים כראש ממשלת מצרים.
 | |||||
| לידה |
1894 קהיר, ח'דיוות מצרים  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 1960 (בגיל 66 בערך) | ||||
| מדינה | מצרים | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה
עריכהחוסיין סירי נולד בשנת 1894. הוא היה פוליטיקאי עצמאי ולא נמנה עם מפלגה כלשהי, אבל היה מקורב למונרכיה ולכן התברג בעמדות מפתח פוליטיות[1]. כהונתו הראשונה של סירי כראש ממשלה החלה ב-15 בנובמבר 1940, לאחר מותו של קודמו חסן סברי. כהונה זו הייתה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כאשר החשש מפני הפסד הבריטים לקורפוס אפריקה של ארווין רומל הגרמני היה בשיאו. במאי 1941 הגיעו הכוחות הגרמנים עד לגבולה המערבי של מצרים, ובאותה עת גם בוצעה הפיכה בעיראק והוקמה בה ממשלה פרו-נאצית. ממשלת סירי אמנם ניהלה מדיניות פרו-בריטית, אך הייתה נתונה ללחצים עזים מבית ומחוץ. ביולי ביצע סירי חילופי גברי בממשלתו, לאחר שהצליח לגייס את הגוש הסעדי לתמיכה בממשלתו ומינה מן המפלגה שרים בהתאם. אולם תמיכה זו לא הספיקה, בייחוד כאשר מפלגת הופד החזקה ישבה באופוזיציה. בקיץ 1941 אמנם החזית הצבאית בלוב התייצבה, אבל המצב הכלכלי היה בכי רע ומחירים של מוצרי יסוד רבים האמירו. בינואר 1952 בעקבות מחסור בלחם החלו מהומות בקהיר, שבעקבותיהן התפטרו מספר שרים מן הממשלה. באותו חדש הממשלה ניתקה את היחסים עם צרפת של וישי, בדרישה בריטית, והדבר אך הגביר את התרעומת מצד הפרלמנט ומצד המלך. בפברואר 1942 חידשו הגרמנים את ההתקדמות הצבאית לעבר מצרים, ובמצב זה התגברו המהומות. ב-2 בפברואר 1952 התפטר סירי מראשות הממשלה. הבריטים כפו על המלך פארוק דרך אולטימטום צבאי את מינוי ראש מפלגת הופד, מוסטפא א-נחאס פאשה, למחליפו[2].
כהונתו השנייה של סירי החלה ב-26 ביולי 1949, בעקבות מינוי ישיר של פארוק. סירי החליף את אבראהים עבד אל-האדי מהגוש הסעדי. נוכח המהומות הגוברות במצרים לאור הסכמי שביתת הנשק עם ישראל שחתמו את מלחמת העצמאות, וכן בעקבות הוצאת האחים המוסלמים מחוץ לחוק, קיווה פארוק שאם יפטר את עבד אל-האדי יוכל מחליפו ליצור קואליציה ממשלתית רחבה. סירי אכן הצליח להרכיב ממשלה ולשתף בה את הופד ומפלגות גדולות אחרות, וכך אפשר יציבות שלטונית לזמן מה. סירי ביטל את הממשל הצבאי שנקבע בעקבות הפלישה של הצבא המצרי לארץ ישראל, וכן שחרר אסירים מדיניים רבים. אולם, המבנה הרב-מפלגתי של הממשלה היה שברירי וקרס לאחר מספר חודשים. ב-3 בנובמבר 1949 הוטל על סירי להקים ממשלת מעבר עד לבחירות. בבחירות שנערכו ב-12 בינואר 1950 זכתה מפלגת הופד, ומוסטפא א-נחאס חזר לראשות הממשלה[3].
כהונתו השלישית של סירי באה בעקבות קריסת שלטון הופד בינואר 1952. קריסת השלטון הביאה לשורה של ממשלות קצרות-טווח שנפלו בזו אחר זו. סירי החליף ב-2 ביולי 1952 את נג'יב אל-הלאלי בתפקיד, לאחר שזה התפטר, אך ממשלתו שרדה פחות מחודש ונפלה ב-22 ביולי. סירי, שהפנים את המחלוקות הקשות שהתגלעו בין הצבא לבין המלך, ניסה לשכנע את פארוק למנות את נציג הקצינים מוחמד נגיב לשר ההגנה בממשלתו. המלך סירב בתוקף לדרישה זו, ובעקבות זאת נפלה ממשלתו של סירי.[4] אל-הלאלי החליף את סירי, אך ממשלתו נפלה למחרת בעקבות מהפכת הקצינים החופשיים[5].
חוסיין סירי נפטר בשנת 1960.